אנטי־רומן: הסרט החדש של רומן פולנסקי גנרי ונטול ברק

"קצין ומרגל" של רומן פולנסקי נעדר חידוש וברק, ויוצרו רומז שגם הוא קורבן רדיפה, ממש כמו דרייפוס, גיבור הסרט

קצין ומרגל/ צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג
קצין ומרגל/ צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג

ב-1954 יצא לבתי הקולנוע "חופי הכרך" בבימויו של איליה קאזאן, שכמה שנים לפני כן העיד בקונגרס האמריקאי במסגרת ציד המכשפות של סנטור מקארתי, הסגיר שמות של חבריו למקצוע והרס קריירות ומשפחות של רבים.

"חופי הכרך", העוסק בעובד נמל צעיר שעומד איתן מול הנהלה מושחתת, היה לא יותר מניסיון של קאזאן לטהר את שמו ולהסביר מדוע בגד בחבריו. זה היה סרט עמוס אג'נדה אישית, כזה שמטרתו למרק מצפון ולהצדיק התקרנפות, אך דבר אחד משמעותי שינה הכול - "חופי הכרך" התגלה כיצירת מופת מרתקת וחדשנית, וכך משימתו של קאזאן הצליחה מעל המשוער, והסרט אפילו זכה בשמונה פרסי אוסקר.

קשה שלא לחשוב על הסרט ההוא עם צאת סרטו החדש של רומן פולנסקי, "קצין ומרגל", המגולל את פרשיית דרייפוס המפורסמת מ-1894 שבה הואשם קצין צרפתי בבגידה רק בגלל היותו יהודי ונשלח לגלות ללא משפט צדק. ההיקש בין שני הסרטים נוצר משום שפולנסקי עצמו, לטוב ולרע אחד מבמאי הקולנוע המהוללים ביותר, גם הוא מרגיש קורבן של מערכת המשפט לאחר שהואשם באונס קטינה בשנת 1977, נמלט מארה"ב לאירופה כדי להתחמק מעונש, ועדיין עולות נגדו עוד ועוד האשמות על אונס ותקיפה מינית. בלתי אפשרי להימנע מההשוואה שעושה הבמאי היהודי עם הקצין היהודי, ולכן תחושה חמצמצה עולה מסרטו החדש, שזכה בארבעה פרסים בפסטיבל ונציה האחרון, כאילו זועק לנו פולנסקי שהוא נרדף על לא עוול בכפו.

על הנייר, זה אולי היה יכול לעבוד ממש כמו "חופי הכרך" מלבד הבדל אחד גדול: "קצין ומרגל", אינו יצירת מופת או סרט מוצלח בצורה יוצאת דופן, ולכן האג'נדה גוברת על האמנות.

נכון, לא מדובר בסרט רע. ההפקה מרשימה מאוד וצוות השחקנים (בהובלת ז'אן דוז'ארדן, זוכה האוסקר על "הארטיסט") מייצר כמה סצנות טובות וחזקות. אבל הסיפור הזה, שכבר ראינו בזוכה האוסקר "חייו של אמיל זולא" מ-1937 ובעוד עשרות גרסאות מאז, לא מקבל טיפול יוצא דופן או מקורי במיוחד, מלבד שהפעם, הפרשייה מובאת דרך עיניו של קצין מודיעין המגלה את השחיתות בצמרת הצבא. פולנסקי ניצול השואה עשה לעצמו שם בעזרת קולנוע ייחודי העוסק בדמויות יומיומיות המוצאות את עצמן בסיוט קפקאי, ובעקבות זאת עולות שאלות נוקבות על טבע האדם ("צ'יינטאון", "תינוקה של רוזמרי", "הפסנתרן"), ממש החומרים שמהם עשויה פרשיית דרייפוס.

אך בזמן שתחושת הפרנויה נמצאת גם ב"קצין ומרגל", המבע הקולנועי גנרי ונטול ברק, וזה כנראה הדבר המאכזב ביותר בסרט - היעדרות המגע הפולנסקאי, כך שאפילו חובבי הבמאי שמעלימים עין מההיסטוריה הבעייתית שלו, כנראה לא יקבלו את מבוקשם. הסרט ודאי יעבוד היטב בבתי ספר אצל מורים להיסטוריה שלא הכינו שיעור בזמן, אבל פחות כסרט מתח או דרמה סוחפת במיוחד.

ציון: 3