דעה: אתגרי העשור החדש של כלכלת ישראל

בחירות שלישיות בפתח, ועשור חדש מתחיל. מה נוכל לעשות בעשור הנכנס טוב יותר משעשינו בעשור שזה עתה הסתיים? על כך ננסה לענות בפסקאות הבאות.

כלכלת ישראל היא מכלול מורכב - ולא קל לאתר את נקודות התורפה שלה. לשם כך הכנו במכון הישראלי לתכנון כלכלי "מדד תחרותיות" - הבוחן את היכולת הבסיסית של המשק הישראלי להתחרות במשקים אחרים בעולם לפי נתונים כמותיים "קשים" (ללא סקרים והערכות). בעזרת המדד נביא פה את ארבע הנקודות החלשות ביותר בכלכלת ישראל - ובהן חובה להשתפר בעשור המתקרב.

תשתיות - הזנחה מתמשכת

אין אזרח ישראלי שלא סובל מהפקקים בכבישים. מה הפלא שזה המצב, כאשר אין בנמצא רכבת תחתית במוקדי האוכלוסייה הגדולים וכשאורך הכבישים לנפש קטן דרמטית מן העולם? אם נמשיך בכיוון הזה הצפיפות בכבישים תעלה ויכולת ההתניידות של האנשים במשק תפחת. יכולת התניידות נמוכה קשורה גם לבעיות תשתית אחרות.

נקודת תורפה פחות מוכרת קשורה לתשתיות האינטרנט בישראל. מספר שרתי האינטרנט המאובטחים לנפש קטן בהרבה מהנהוג בעשר המדינות המובילות בOECD. ב-2016 היו בישראל 254 שרתים מאובטחים לכל מיליון אנשים. הנתון עבור עשרת המדינות המאובטחות ב-OECD הוא מעל 1548! חוסר בשרתי אינטרנט מאובטחים פוגע בתחרותיות בעולם בו חלק ניכר מהסחר והתקשורת צריך להיעשות באמצעות שרתים מאובטחים. לא מה שהייתם מצפים ממעצמת סייבר.

את התמונה העגומה בתשתיות משלימה הריכוזיות העצומה בתשתיות החיוניות של המשק - רכבת, נמלי אוויר, גז טבעי, ייצור חשמל, מים, תשתית אינטרנט וטלפוניה, כולם נשלטים על ידי מונופולים או ועדי עובדים אלימים. אלה פוגעים בתחרות ומייקרים את עלות המחיה בישראל. ועדי עובדים בעלי כוח עודף בתשתיות המשק אף מונעים רפורמות והתייעלות.

הון אנושי - פערים

הון אנושי, או במילים פשוטות - חינוך, השכלה והכשרה - הם התשתית הכי בסיסית להצלחת המשק. צמיחה כלכלית תלויה בכלים שיש לעובדים וליזמים, וביכולות שלהם.

הפער הבולט ביותר בכל הקשור לחינוך בישראל הוא הפער העצום והבלתי נתפס בין ההשקעה של ישראל בחינוך לתוצאות. ישראל משקיעה סכומי כסף עצומים, הולכים וגדלים, בחינוך ילדיה - אך התוצאות היחסיות במבחנים בין-לאומיים לא משתפרות.

חמור לא פחות, ויש יגידו יותר - הוא הפער באיכות החינוך שניתן למגזרים שונים בתוך החברה הישראלית. בישובים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך איכות החינוך שניתן לתלמידים נמוך בהרבה. קל לראות את ההשלכות החמורות - תעודת בגרות נותנת נקודת פתיחה טובה בהרבה מהאלטרנטיבות לצעירים בתחילת דרכם.

פערים חמורים לא פחות מוצאים כאשר בוחנים את הפערים בין המגזר הערבי והמגזר החרדי לכלל המשק. בעוד במגזר הערבי ישנה התקרבות לממוצע במשק - במגזר החרדי אין מגמה שכזו. שיעור זכאות לבגרות נמוך מבין תלמידי כיתה י"ב יכול להעיד פשוט על העדפות שונות של המגזרים הללו, לכאורה ניתן לטעון כי מדובר בבחירה לגיטימית של מגזרים עם תפיסת עולם שונה שלא לגשת למבחן. אולם, שיעור הזכאות מתוך הנבחנים מעיד כי זה כלל לא המצב. גם תלמידים אשר רוצים להגיע לתעודת בגרות - לא מצליחים לעשות זאת, וזו תוצאה של החינוך שניתן להם - לא של הבחירה שלהם!

העוול כאן הוא כפול - גם אובדן שוויון ההזדמנויות וגם אובדן הפוטנציאל הקיים בנוער שלא מקבל את הכלים הנאותים להתקדם ולהצליח.

 ההוצאה עולה - תוצאות המבחנים נשארות נמוכות

ביורוקרטיה וסביבה עסקית - לא מושך

אחד המנועים הכי חשובים לצמיחה כלכלית הוא תחרות בריאה המועילה לצרכן ולמשק. לשם כך נדרשים מוסדות המעודדים אקטיבית ייזום ומתחרים חדשים. מוסדות ביורוקרטיים יעילים - הם כאלו המקצרים דרמטית את משך הזמן והעלות של עסקאות ועסקים ופעולות בסיסיות. דוגמה טובה לכך היא הקושי להעביר נכסים בארץ.

בישראל יקר בהרבה להעביר נכס מבמדינות המובילות במשתנה זה ב-OECD. משך הזמן הדרוש בישראל להעברת נכס בין שני אנשים בישראל הוא 81 ימים, ואילו משך העברת נכס ב-10 המדינות ב-OECD המובילות במשכים קצרים להעברת נכס הוא לא יותר מ-5.5 ימים. זהו פער בלתי נתפס ובאופן מפליא הוא קשור לפערי מנטליות, טכנולוגיה והיעדר שקיפות ונגישות של נתונים במערכות פתוחות.

מוסדות יעילים הם תנאי הכרחי לתחרותיות מול משקים בעולם. בתחרות גלובלית אי-יעילות מקשה מאוד למשוך השקעות. חסמים תחרותיים מקשים על עסקים לפעול בארץ או חוסמים אותם כליל מלעשות כן. כדי לייצר סביבה עסקית שמושכת עסקים והשקעות - דבר שיגביר את הפריון והתעסוקה ויקטין את יוקר המחיה - יש צורך במוסדות יעילים אקטיבית מצד אחד, ובסביבה עסקית תחרותית ונטולת חסמים מן הצד השני.

יוקר המחיה

בישראל של היום יותר קשה למחצית מהאוכלוסייה "לגמור את החודש" ול כ-60% מהאוכלוסייה אין יכולת אמיתית לחסוך. זהו מצב לא נתפס במדינה הרואה עצמה "כלכלה משגשגת". מחקרים מקיפים מראים כי כל הנסיונות לתלות את יוקר המחיה הגואה בישראל בגורמים חולפים - שערי מטבע, משברים תקופתיים בעולם ועוד, שגויים לגמרי. בישראל בעיה כרונית של יוקר מחיה. בעולם הדיור, המזון, הטואלטיקה וחומרי הניקוי ובשווקים רבים אחרים - ישראל פשוט יקרה מידי וזאת בגלל חוסר תחרות וביורוקרטיה עצומה.

 בישראל יקר מאוד לעומת ה-OECD

ישראל כיום יקרה ממדינות ה-OECD בכ-20% בממוצע ובתחומים רבים, בהרבה יותר מכך. ללא מנוף של חשיפה מוחלטת ליבוא וצעדים פרו-תחרותיים חריפים - העגלה הזו לא תזוז לשום מקום.

אז מה עושים?

משזיהינו את נקודות התורפה המהותיות - מה עושים מכאן? בתור התחלה - דורשים מהפוליטיקאים התייחסות לבעיות האלו. דורשים מהם להעביר מהעולם מוסדות מיושנים ביורוקרטיים וחונקים: מועצות ייצור, קרטלים, ועדי עובדים שמשביתים רכבת ונמלים, ועוד. עוברים לעידן עדכני - ביורוקרטיה המנגישה הכל במערכות מידע, הליכים ממוחשבים המעניקים לאזרח היתרים אוטומטית בלי "מאכערים" ופותחים הכל, אבל הכל, ליבוא כדי להוזיל מחירים. ההבנה היסודית היא שאם הפוליטיקאים לא יפעלו בעצמם - נחליף אותם במקצועיים קשובים ומתקדמים יותר. לכאלה שמציעים פתרונות לבעיות היסוד שלנו - ולא לאלה שמתעלמים מהן. 

הכותב הוא מנכ"ל המכון הישראלי לתכנון כלכלי, לשעבר הממונה על התחרות, יו"ר הוועדה להגברת התחרות בבנקאות ולשעבר חבר בוועדות בכר וטרכטנברג