מגמה חדשה בעולם האופנה: קולקציות א-בינאריות

בשנים האחרונות מיטשטשים גבולות המגדר והזהות המינית בעולם. בני דור ה-Z (ילידי 1995-2012), שמהווים כיום כ-25% מאוכלוסיית ארה"ב, מובילים את הגישה שייצוג שוויוני וגיוון חשובים לא רק מבחינת מין וגזע, אלא גם מבחינת זהויות ומגדר, והגדרות נזילות וגמישות הן עניין טבעי. עבורם, א-בינאריות היא חלק בלתי נפרד מהסדר החברתי.

הנכונות הכמעט אבסולוטית שלהם להפוך למיינסטרים את מה שנחשב בעבר ל'אחר', מקבלת במה גם בעולמות התרבות והאופנה. בתחום הייצוג הקולנועי והטלוויזיוני - סדרות כמו 'POSE' ו'המרוץ לדראג של רופול', שמוקדשות לנושא, וסדרות כמו 'מיליארדרים', שיש בהן דמות מרכזית הקשורה לנושא (טיילור, שרוצה שיתייחסו אליה כ-They. על פניו מדובר באישה, אולם השיער הקצוץ והלבוש ה'גברי' מטשטשים את הזהות).

גם חברות טיפוח מייצרות קמפיינים שצוברים אהדה, בעיקר בקרב הדור הצעיר, בזכות האדרת יופי טבעי שאינו מקבע נשים בתבניות המקובלות. חברת הגילוח Billie, למשל, מציגה נשים שגאות בשיער בית השחי שלהן ואף בשיער הערווה. בנובמבר האחרון יצאו שם בקמפיין שקורא לנשים לגדל את השפם הטבעי שלהן, כפי שעושים גברים, כחלק מתנועת Movember - כדי לעורר מודעות ולהגדיל את התרומות הנאספות למען חקר סרטן הערמונית.

בהרשמה למקומות רבים בארה"ב, כולל בכמה אוניברסיטאות, מלבד האופציה של זכר/נקבה, נוספו האפשרויות 'אחר' או 'לא מוגדר'. בשאלון General Social Survey, מהשאלונים המשמעותיים לקבלת מידע על החברה בארה"ב, נוספו שתי שאלות. הראשונה היא 'באיזה מין נולדת', והאפשרויות הן זכר/נקבה/intersex/אין תשובה. השנייה היא 'מה המגדר הנוכחי שלך', והאפשרויות הן גבר/אישה/טרנסג'נדר/מגדר שלא מופיע בין האפשרויות/אין תשובה. החוקרים מקווים שכך יצליחו להבין את השינויים, לגבש אסטרטגיות למניעת מצבים של חוסר שוויון הזדמנויות, ולסייע בהמשך גם בחקיקה. אגב, גם תאי שירותים, שבעבר היו מחולקים, מאוחדים במקומות שונים, פעמים רבות בשל הרצון למנוע אי נעימות ממי שאינו מרגיש שמשתייך לאחד או לאחר.

כהמשך טבעי לכך, כבר לא נדיר למצוא קולקציות מיינסטרים ללא חלוקה מסורתית וקונבנציונלית לנשים ולגברים. הזמרות בילי אייליש ומיילי סיירוס, מעצב האופנה ג'רמי סקוט ומותגים רבים נוספים, אימצו את המודל החדש של האופנה הא-בינארית, זו שמראש מתאימה את עצמה לכולם, ומעודדים אחרים להצטרף אליהם.

"כאשר מישהו מרגיש פער בין המין למגדר שלו, אחד הדברים הראשונים שהוא רוצה לשנות זה את המראה: בגדים, איפור ושיער. לשינויים החיצוניים יש חשיבות רבה, כי הם יכולים לסייע להתגבר על חלק מהפער", אומרת קרן בן-חורין, היסטוריונית, אוצרת ומרצה על אופנה.

"כיום הצעירים פתוחים יותר לחשוב על המגדר ועל המיניות שלהם בצורה פחות מוגבלת מבעבר. אם נחשוב על טוניקה או גלביה, למשל, במקור זה פריט של גברים, ולא של נשים. בחלק מהתרבויות הערביות, אישה שלובשת גלביה היא למעשה אישה שלובשת בגד שלא שייך למגדר שלה. לאורך ההיסטוריה התפיסה מהו לבוש שמייצג גבריות ומהו לבוש שמייצג נשיות השתנתה, והיא נזילה בדיוק באותה מידה שמגדר הוא מושג משתנה שתלוי בזמן ובמקום".

בן-חורין נותנת כדוגמה את הג'ינס והטישירט. "אלו שני פריטים שמסוף שנות ה-50 והלאה סימנו נעורים, מרד וחיות. היום, כמובן, כבר יש ג'ינסים לנשים ולגברים בנפרד, אבל בהתחלה אלו היו מכנסיים שהגיעו לשוק מעודפי לבוש של הצבא האמריקאי, כלומר הג'ינס יועד לגברים עובדים או לוחמים. רק אחר כך הוא הפך לבגד לא ממוגדר, ואז שוב התפצל לחלוקה בינארית שמתאימה למבנה השוק (נשים/גברים)".

אבולוציה של טרנד

מי שהגיע לתצוגה של מייקל קורס בשבוע האופנה בניו יורק בספטמבר האחרון, ראה על הבמה גברים וטרנסג'נדרים לבושים ב'בגדי נשים'. בתצוגה של ג'רמי סקוט עלה המעצב לבמה עם נעלי עקב וצעד בטבעיות. בניו יורק נפתחה חנות מצליחה בשם The Phluid, שמציעה אופנה לא מגדרית, ואילו מותג בגדי הים Hirsuit (משחק מילים בין His ל-Her), שפונה לנשים, גברים ומה שביניהם, מציע מעין בגד ים שלם, שמאפשר לכל מי שבתוכו להרגיש שלם גם כן. בנוסף, חברות קוסמטיקה רבות מציעות מוצרים לטיפוח העור ומוצרי איפור ללא הבחנה בין גברים לנשים.

גם בעולם המוזיקה מאמצים את המגמה - בילי אייליש העידה שהיא מעדיפה ללבוש בגדים רחבים שלא יבליטו את קווי מתאר הגוף שלה, ויטשטשו זהות מגדרית כזו או אחרת. מיילי סיירוס הגדירה את עצמה עוד ב-2016 כפן סקסואלית (נמשכת לאנשים בלי קשר להיותם נשים או גברים), וציינה כי אינה מזדהה כגבר או כאישה. הראפר הצעיר ג'יידן סמית, בנם של וויל סמית וג'יידה פינקט סמית, נוהג ללבוש בגדי נשים, ואילו הזמר הבריטי סם סמית מגדיר את עצמו כא-בינארי, ומצהיר כי אינו מזדהה כגבר או כאישה, אלא פשוט נע בין שתי האפשרויות.

גם הדור הצעיר יותר מתחבר לא-בינאריות. שיילו פיט, 13, בתם של בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי, ידועה בחיבתה ללבוש 'גברי' הכולל חליפות. שחקן ה-NBA דוויין וייד, שפרש השנה, שיתף בחג ההודיה האחרון תמונה משפחתית שבה נראה בנו זאיון לבוש בחולצת בטן וציפורניו ארוכות ומעוצבות. לאחר שקיבל לא מעט תגובות קשות, צייץ וייד בטוויטר - 'טיפשות היא חלק מהעולם שבו אנו חיים, ואני מבין את זה. אבל אני נבחרתי להוביל את משפחתי, ולא אתם. ולכן נמשיך לתמוך אחד בשני בגאווה, אהבה וחיוך'.

לטענת הטרנדולוגית נתלי יצחקוב, בעלת הסוכנות The Visionary, "טרנד הוא משהו שמתחיל בשוליים ועושה שינוי המוני, הוא עובר תהליך אבולוציוני והרבה פעמים הוא כאן כדי להישאר. שאלות בנוגע למיניות ומגדר קיימות מאות שנים, ובכל פעם יש התפתחות ושינוי. כבר עכשיו אפשר לראות קולקציות שמוגדרות כ-Gender Free, אבל אנחנו רק בתחילת הדרך. עולם האופנה מאוד שמרני, וכאשר נכנסים לחנויות בגדים, החלוקה המגדרית היא עדיין גנרית - גברים, נשים וילדים.

"לאט לאט מתחילים לראות את השינוי בתצוגות של מותגי העל, בשילוב דוגמנים או דוגמניות שהמגדר שלהם לא מוגדר או מזוהה, ובקרב מובילי דעת קהל שמדברים על כך, ומאפשרים שיח מקבל ופתוח. ככל שנתקדם עם הדורות, הבחירה של כל אדם לא תיראה חריגה או שונה. השינוי המהותי שנראה בעיצוב הקולקציות היא בחשיבה ובגישה - ופחות במושגים של נשי וגברי".

בן-חורין סבורה שהאופנה הא-בינארית טרם יצרה שינוי אמיתי, שאפשר להצביע עליו בצורה חד משמעית. "קחי, למשל, את ג'רמי סקוט ונעלי העקב. לכאורה יש פה נזילות מגדרית, אבל היא עדיין בינארית. כלומר, עקבים במקרה הזה שווים נשיות. זה נושא מורכב, כי הוא תלוי בכל כך הרבה תפיסות חברתיות ותרבותיות שלא קל להשתחרר מהן".

 ג'רמי סקוט / צילום: Gettyimages ישראל, גלובס

להשאיר את ההגדרות בבית

ומה אצלנו? בארץ ניתן לזהות פתיחות לנושא במקומות מסוימים, אולם מאחר שהשפה העברית מבחינה בין המינים, ולא מאפשרת את הא-בינאריות שמאפשרות שפות כמו האנגלית, עדיין קשה יותר להטמיע את הגישה החדשה. "אנחנו חברה יותר שמרנית, אך ניתן כבר לראות ניצנים של התופעה", אומרת יצחקוב. "נערים ונערות מדור ה-Z אינם רוצים להגדיר את עצמם באופן ברור, ולכן מותגים יצטרכו לעשות טרנספורמציה, לצאת מהחלוקה הגנרית ולהתקדם לעתיד חדש".

אחת החלוצות בתחום היא מעצבת האופנה ירדן משה, בעלת המותג Jahta, שהחליטה למקד את הקולקציות שלה סביב א-מגדריות. "כשהתחלתי, עשיתי בגדים לנשים ולגברים ותליתי אותם על סטנד אחד, ואז ראיתי שאנשים בחרו מה שאהבו", היא מספרת. "הבנתי שההגדרות והחלוקה של הפריטים קיימות אצלי בראש, וללקוחות שלי זה לא משנה, הם רוצים לאהוב את הבגד ולהרגיש בנוח".

משה החליטה לייצר קולקציה אחת שתתאים לכולם, לרוב במידה אחת, one size, בגזרות משוחררות שלא מושפעות ממבנה גוף נשי או גברי. כדי לחדד את המסר שלה, לצילומי הקמפיין בחרה בדוגמן בעל תווים נשיים. בהפקה אופנה אחרת, בשיתוף עם First floor, מתחם המעצבים של נוקטורנו הירושלמי, היה זה הדראג יוסל'ה שלבש את הבגדים בעיצובה. "אם הייתי מקדישה לזה יותר מדי מחשבה, הייתי בטח נכנסת לפחדים שלא יבינו אותי, אבל החלטתי לפעול לפי האינטואיציה שלי. אני לא מאמינה בהגדרות בחיים, אז חשוב לי ליצור משהו חדש עם המסר הזה גם באופנה".

מעצב ישראלי נוסף שפועל בגזרה הזאת הוא רואי צמח, מייסד המותג Heroic. כבר כשהתחיל את דרכו העיצובית, ב-2014, עיצב קולקציית יוניסקס לבישה. "מדובר באתגר מאוד רציני, כי אי אפשר להתעלם מכך שמבני הגוף הנשי והגברי הם שונים. מה שמעניין אותי מאז ועד היום זה להוציא גזרות שיכולות להתאים גם וגם. ההצלחה הגדולה שלי היא בכך שפיצחתי נוסחה למכנסיים שמתאימים לשני המינים". יחד עם זאת, כיום הוא מעצב גם פריטים מובחנים יותר, מה שמעיד על הקושי הגדול לתרגם את הרצוי למצוי.

"כבר מזמן הבנתי שלעצב ממקום של דמיון והשראה זה לא מספיק, ושההתעקשות לעצב רק יוניסקס זה אולי לא הדבר המתאים. לייצר קולקציות אוברסייז שיתאימו לכולם זה הפתרון הקל והמהיר, וזה לא מעניין אותי. כשיש הקפדה על גזרות, כל העניין הופך למסובך יותר". אחד הפתרונות שמצא צמח הוא לייצר אותו דגם פעמיים, ודרך הפרטים הקטנים לייצר גזרה נשית או גברית יותר - אם כי עדיין כל אחד יכול ללבוש את שניהם. "חשוב לי שגברים שרוכשים את הפריטים שלי לא ייראו מחופשים. יש הרבה גברים שקונים אצלי 'בגדי נשים', לא בקטע פומפוזי או מוגזם, אלא בקטע של להיראות קול. ואם זה נראה קול, סימן שזה עובד".

 חיבה ללבוש גברי וחליפות. שיילו פיט, בתה של אנג'לינה ג'ולי / צילום: Gettyimages ישראל, גלובס