דעה: הלקח מדיוני החסינות של חיים כץ - על הפרקליטות להתמקד בהוכחת טובות ההנאה שמפיקים המושחתים

בשבוע שעבר החליטה ועדת הכנסת החלטה שערורייתית - להעניק חסינות לח"כ חיים כץ. זאת לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, החליט להעמידו לדין בעבירה של מרמה והפרת אמונים. זאת, על כך שכיו"ר ועדה בכנסת, קידם כץ חקיקה בעת שהיה בניגוד עניינים בין תפקידיו הציבוריים לאינטרסים הפרטיים שלו ושל שותפו מוטי בן-ארי, שעימו קיים קשרים חברתיים-כלכלים הדוקים ומועילים; ובכך שהציג מצגי-שווא מירמתיים לוועדת הרווחה, ואת בן-ארי כמומחה אובייקטיבי נטול אינטרסים, והסתיר את היותו יוזם החקיקה.

בין הנימוקים התמוהים של מי שהצביעו בעד החסינות או נמנעו, נטען כי גם אם יוכח שח"כ כץ היה בניגוד עניינים והסתיר זאת, לא הוכח שהוא הרוויח מכך תועלת כספית. גם באת-כוחו של כץ, עו"ד נוית רגב, טענה בדיון כי לא הופקה תועלת כלכלית לכץ מניגוד עניינים זה.

סוגיה זו של הוכחת הרווח הכספי מביצוע עבירת שחיתות מחייבת מחשבה נוספת והפקת לקחים. עבירת הפרת אמונים איננה עבירה תוצאתית, ולא נדרש מהפרקליטות להוכיח שכתוצאה מביצועה נגרם נזק, או שהעבירה הניבה למבצעה רווחים. בשל כך כנראה נמנע היועמ"ש מציון גובה טובת ההנאה המוערכת שנגרמה לכץ, אלא ציין באופן כללי כי מערכת היחסים עם בן-ארי "הניבה לו תועלת רבה".

בכך שגה היועץ המשפטי לממשלה. בהתאם לתיקון לחוק העונשין בשנת 2016, מחויב בית המשפט בקובעו את העונש ההולם לאחר שהרשיע נאשם, להתחשב בין היתר ב"נזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה" או ב"נזק שנגרם מביצוע העבירה".

הגם שהשימוש במונח "נזק" אינו מוצלח, בעבירות שחיתות נדרשת התביעה כיום לכלול בכתב האישום גם את שיעור ה"נזק" שנגרם לציבור, לרבות התועלת הכספית שהרוויח מבצע העבירה (כמו בתיק מרמה רגיל). אומנם לא תמיד ניתן לחשב זאת במדויק, אך ראוי לכלול הערכה מינימלית. למשל, במקרה של כץ - כמה כסף גרף חבר הכנסת לכיסו כתוצאה מהקשרים עם בן-ארי, אותם הסתיר מוועדה הכנסת.

אחת הסיבות לכך שהפרקליטות איננה טורחת לפרט את הרווח הכלכלי מביצוע עבירת הפרת אמונים, היא כי זו אינה מהווה "עבירת מקור" בחוק איסור הלבנת הון (בשונה מעבירת שוחד, הפרת אמונים בתאגיד, ועבירות שחיתות אחרות, שהן עבירות מקור). והמשמעות - לא ניתן להאשים את המואשם בעבירת הפרת אמונים בהלבנת ההון שהפיק כתוצאה מהעבירה, וגם לא לחלט כספים שהופקו מהעבירה, לטובת הציבור.

התקלה שאירעה בוועדת הכנסת היא הזדמנות לחשיבה מחדש על היקף תחולת חוק איסור הלבנת הון. בשעתו, לא הוחל חוק איסור הלבנת הון על כל עבירה, בעיקר בשל הרצון שלא להחילו על עבירות מס הכנסה. אך מאז, בעקבות לחץ בינלאומי על ישראל, תוקן החוק. עתה יש לשקול תיקון החוק שוב, כדי שכל עבירה מעל רמת חומרה מסוימת (למשל, שנת מאסר בצידה) ושמופקים ממנה רווחים, תיחשב ל"עבירת מקור" לצורך חוק איסור הלבנת הון, כפי שקיים ברוב העולם.

חוק כזה יאפשר להעמיד לדין פוליטיקאים מושחתים, גם כשהם מועמדים לדין "רק" בעבירת מרמה והפרת אמונים, ולא בעבירות שוחד או אחרות. התיקון גם ימקד את רשויות התביעה בנושא הכספי, יביא לתפיסת כספים שבידי החשוד, ומאוחר יותר לחילוטם לטובת הקופה הציבורית. נקווה שאז גם יהיה פירוט רב יותר בכתבי אישום בנושאי שחיתות של היקף הרוח הכספי שהופק.

נקווה גם, שאז תנוח דעתם של חברי הכנסת, שבמקרה זה העניקו לח"כ כץ הרחקה מהכלא, אף שמקריאת מכלול כתב האישום נגדו עולה כי הוא הרוויח כספים רבים כתוצאה ממעשיו הפסולים לכאורה.

התמקדות בהיבט הכללי, וברווח המופק מעבירות שחיתות, תביא להגברת המודעות לנזקים הנגרמים לציבור מעבירות אלה, וגם להגברת היכולת המשפטית והציבורית להביא להעמדתם לדין של מושחתים. 

הכותב הוא לשעבר המשנה לפרקליט המדינה (אכיפה כלכלית) ומייסד הרשות לאיסור הלבנת הון

*** חזקת חפות: גם לאחר ההחלטה על הגשת כתב אישום, חיים כץ לא הורשע בעבירה, ועומדת לו חזקת החפות.