דעה: הדרך להגברת האמון - להפוך את בית המשפט לנגיש לעם

מקריאת עמודי הדעות ושיטוט ברשתות החברתיות נגלה ספורט לאומי חדש: זריקת רפש על בית המשפט העליון. מובילי דעה או פוליטיקאים, לא אחת מבלי שקראו פסקי דין ולא תמיד עם רקע משפטי רלוונטי, מבקרים בשפה קשה החלטות שיפוטיות.

בימים האחרונים התופעה הגיעה לשיא, ושופטים שפסקו בעניינים שלא מקובלים על צד כזה או אחר של המפה הפוליטית, זוכים לדה-לגיטימציה של ממש.

ביקורת על פסקי דין היא דבר חשוב ורצוי המסייע לפיתוח המשפט; אך לבקר פסק דין מבלי לקרוא אותו - נתפס בעיניי כפרקטיקה מוזרה, במיוחד אם מי שעושה זאת מתיימר להעביר לקוראים מסר מהימן.

את הבעיה הזו אין ביכולתי לפתור. היא ביטוי נוסף לעידן הפופוליסטי שבו אנו חיים ולמשבר הסמכות המדעית בו אין כל חשיבות למומחיות.

מה כן אפשר לעשות? ניתן וראוי להנגיש את החלטות בית המשפט העליון לאזרחים. בניגוד לפוליטיקאים ולמובילי דעה, השופטים אינם כותבים מאמרי דעה, מכנסים מסיבות עיתונאים או מצייצים בטוויטר. לשופטים אין יכולת תגובה פרט לכתיבת פסקי דין (או באמצעות תגובות קצרות מטעם דוברות מערכת בתי המשפט). ולמי יש זמן לקרוא ולהבין פסקי דין ארוכים הכתובים בשפה משפטית? לכן, בין היתר, הציבור מסתמך על מתווכים. אך תיווך זה פעמים רבות אינו מדויק, מוטה ואף שקרי.

כדי לגשר על הפער בין בית המשפט ובין הציבור הרחב, בתי משפט ברחבי העולם נוקטים אמצעים שונים ומשקיעים משאבים רבים - בצדק רב - בתיווך מסריהם לציבור. בעידן של פייק ניוז, ראוי להגביר את המאמץ בתחום זה.

רק בחודש ספטמבר 2019 צפה הציבור הבריטי בשידור ישיר בברונית ליידי הייל, נשיאת בית המשפט העליון של בריטניה, מקריאה את החלטת בית המשפט כי המלצתו של ראש הממשלה בוריס ג'ונסון למלכה להשהות את דיוני הפרלמנט אינה חוקית ובטלה. הווידאו, שאורכו 15 דקות, זמין באתר בית המשפט העליון, שדיוניו משודרים בשידור ישיר משנת 2011.

ראיתי והתקנאתי. כמה פשוט, ברור, ונגיש. יושב העם הבריטי וצופה בנשיאת העליון מסבירה לאזרחים בשפה ישירה וברורה, ללא הצטדקויות, את החלטת בית המשפט, בלי מתווכים וללא מניפולציות. והציבור הגיב בעניין רב כאשר מדובר בפסיקה הנצפית ביותר בכל זמנים. לדיון המשפטי עצמו, שנערך מספר ימים, היו כ-30 מיליון צפיות ישירות באינטרנט. לצד השידור החי והמוקלט, הנגיש באתר האינטרנט של בית המשפט, סיפק בית המשפט תקציר של שלושה עמודים בשפה פשוטה ובהירה.

אצלנו, לפני 20 שנה, מינה שר המשפטים דאז יוסי ביילין ועדה ציבורית בראשות השופטת דורית ביניש לבחינת הפתיחה של בתי המשפט בפני תקשורת אלקטרונית. הוועדה, שסיפקה את המלצותיה בשנת 2004, סברה כי המודל הראוי הוא זה בו יתאפשר "סיקור אלקטרוני מוגבל של הליכי משפט... בכפוף לסייגים שתכליתם להגן על ההליך השיפוטי ועל המשתתפים בו", והמליצה לערוך "ניסוי זמני במתכונת מוגבלת לבחינת הסוגיה של סיקור אלקטרוני של הליכי-משפט בתנאי המציאות הישראלית". על אף שבשנת 2014 הועברו בשידור חי שני דיונים של בית המשפט העליון בעקבות פיילוט עליו הסכימו שרת המשפטים דאז לבני ונשיא בית המשפט העליון לשעבר אשר גרוניס, מאז לא חלה התקדמות בנושא.

הגיעה העת להעלות מחדש לסדר היום את נושא שידור דיוני בית משפט העליון, בוודאי בשבתו כבג"ץ כערכאה שאינה שומעת עדים והדנה בעניינים חוקתיים. לכל הפחות יש לדאוג לשידור של הקראת תמצית החלטות בג"ץ שלהן עניין ציבורי וכן לפרסמן בשפה פשוטה, תמציתית ונגישה.

היתרון הישיר של הנגשה זו הוא העברת המסר ללא צורך במתווכים. הרבה יותר קשה לעוות דברים קצרים הכתובים בפשטות. אך להנגשה זו ייתכן יתרון משמעותי יותר לטווח הארוך: ביכולתה להפריך - ולו במעט - את התפיסה הפופוליסטית המבקשת לצייר את שופטי בית המשפט כאליטות המנותקות מהעם. תקשורת ישירה בין השופטים ובין האזרחים תסייע לחבר את הציבור לבית המשפט. בכך עשויה הנגשה זו גם לסייע בחיזוק אמון הציבור בבית המשפט. 

הכותב הוא מרצה בכיר בבית ספר הארי רדזינר למשפטים, המרכז הבינתחומי הרצליה