הפרקליטות לא מאפשרת לנפגעי עבירה לקבל מידע על בקשות חנינה לנשיא

לטענת סנגורים, נפגעות עבירות מין ונפגעי עבירות אחרות המתבקשים להביע את עמדתם לגבי בקשות חנינה של העבריינים שפגעו בהם, לא מקבלים אף מידע מהבקשות • פנייה למחלקת החנינות במשרד המשפטים: "המדיניות פוגעת מהותית ביכולת הנפגעים לממש את זכות הטיעון"

הנשיא ראובן ריבלין / צילום: שלומי יוסף
הנשיא ראובן ריבלין / צילום: שלומי יוסף

הפרקליטות לא מאפשרת לנפגעי ונפגעות עבירה לקבל מידע אודות בקשות חנינה של העבריינים שפגעו בהם - כך עולה מטענות שהגיעו ל"גלובס" מפי סנגורים שמייצגים נפגעי עבירות מין ונפגעי עבירות אחרות. לפי טענות הסנגורים, כאשר נפגעות ונפגעי העבירה רוצים להתנגד לבקשות החנינה של הפוגעים בהם, הם מתבקשים להביע את עמדתם מבלי שבקשות אלה, ואף פרפרזה כללית ביותר שלהן, מועברות אליהם.

אחת מהסנגוריות, עו"ד אפרת נחמני-בר, החליטה לנסות לשנות את המדיניות הזאת של הפרקליטות ושלחה לאחרונה מכתב בנושא למנהלת מחלקת החנינות במשרד המשפטים, עו"ד נוחי פוליטיס. נחמני-בר מבקשת לאפשר לנפגעי ונפגעות עבירה לקבל מידע על בקשות החנינה שהגישו מי שפגעו בהם ונשלחו למאסר.

בסמכות הנשיא

על-פי החוק, לנשיא המדינה נתונה הסמכות לחון עבריינים ולהקל בעונשם על-ידי הפחתת העונש או המרתו לעונש אחר. באתר משרד המשפטים מוסבר כי מחלקת החנינות בוחנת את בקשות החנינה המוגשות לנשיא המדינה, אוספת את המידע וחוות-הדעת הדרושות לצורך קבלת ההחלטה ומגבשת חוות-דעת המובאת בפני שר המשפטים טרם המלצתה לנשיא - "מול צדק ומשפט, מידות הדין, עומדים חנינה ורחמים, מידות הלב. בנוסף לרחמים בגדרי המשפט עצמו, ישנה אפשרות של 'רחמים שלאחר המשפט', במקרה המתאים ובזיקה מידתית אליו", מוסבר באתר.

ואכן, מחלקת החנינות, הנשיא ושר המשפטים מנצלים את סמכותם ומדי שנה זוכים מאות ולעתים אלפי אסירים לשחרור מוקדם מהכלא בזכות היענות לבקשות החנינה שלהם. למשל, רק לאחרונה שוחרר מהכלא בשחרור מוקדם, איש העסקים נוחי דנקנר, לאחר שנשיא המדינה קיבל את בקשת החנינה שלו.

בקשות חנינה מוגשות לנשיא מדי שנה אבל מדי פעם, בזמנים מיוחדים, נהוג טיפול מאסיבי בחנינות. למשל, לפני שנתיים, לרגל חגיגות שנת ה-70 למדינה, גיבשו הנשיא ראובן ריבלין ושרת המשפטים דאז, איילת שקד, מתווה חנינות מיוחד, המבוסס על שיקולי חסד ורחמים ו"תקנת השבים" (העיקרון במשפט העברי, שלפיו ניתן להיטיב עם עבריין המתקן דרכו).

במסגרת "מתווה ה-70", השימוש בסמכות החנינה היה רחב מן הרגיל, וניתן משקל מיוחד למאפיינים ולנסיבות אישיות ומשפחתיות של אסירים. בין היתר שוחררו אסירים הסובלים ממחלות קשות, אסירים בעלי לקויות קשות, אסירים מעל גיל 70, אסירים שילדיהם הקטינים מטופלים על-ידי מי שאינו הורה שלהם בשל המאסר ועוד.

זכות מהותית

את מכתבה שלחה עו"ד נחמני-בר למחלקת החנינות במשדר המשפטים בעקבות תיק שבו היא ייצגה חיילת, נפגעת עבירת מין חמורה. לדבריה, במהלך אותו ייצוג היא נחשפה לעובדה שעל-פי מדיניות הפרקליטות הצבאית, אותה חיילת לא הייתה רשאית להיחשף לפרטי בקשת החנינה של מי שפגע בה לצורך גיבוש עמדה בנושא. נחמני-בר מציינת כי המדיניות הזו "נבנתה ואושררה על-ידי מחלקת החנינות במשרד המשפטים, המחזיקה בעמדה זהה".

עו"ד נחמני-בר מבקשת ממחלקת החנינות להוביל שינוי של מדיניות זו. לדבריה, "לעניות דעתנו מדובר במדיניות בעייתית אשר הלכה למעשה מבטלת או לכל הפחות פוגעת באופן מהותי וחמור ביכולתם של נפגעות ונפגעים לממש את זכות הטיעון שלהן ושלהם".

במכתבה מציינת הסנגורית כי "המדיניות הגורפת השוללת כל פרט מידע בנוגע לבקשת החנינה ולו בדרך הפרפרזה, איננה עומדת במבחן הסבירות המינהלית, מחטיאה את תכליות החקיקה ומאיינת את זכות הטיעון של הנפגעות".

נחמני-בר מזכירה כי זכות הטיעון והשימוע היא זכות מהותית. "אין מדובר ב'טקס' פורמלי ריק מתוכן. אשר על כן נקבע בפסיקה כי על-מנת לממש את הזכות באופן מהותי, נגזרות ממנה זכויות משניות התומכות בה והמבטיחות את מימושה המלא והראוי בבוא העת".

לסיכום פונה עו"ד נחמני-בר לגורמים האחראים על החנינות במשרד המשפטים ומבקשת לאפשר לנפגעות ונפגעי עבירה לקבל מידע על בקשות החנינה של מי שפגעו בהן ונשלחו לכלא. "המסקנה המתבקשת היא כי הותרת הנפגעות בעלטה גמורה בכל הנוגע לנימוקי הבקשה לחנינה - פוגעת קשות בזכותן לגבש עמדה מושכלת בנושא ולהביע אותה בצורה מושכלת. משכך נפגע גם, בהכרח, מסד הנתונים בפני מקבלי ההחלטות", נטען. 

רקע: החוק שהכיר במעמד החוקי של נפגע העבירה בהליך הפלילי

לפני 19 שנה, במרץ 2001, נכנס לתוקפו בישראל חוק זכויות נפגעי עבירה, שנועד לתת מענה למצוקותיהם של מי שנפגעו מעבירות, אך לא נמצא להם עד אז מקום להביע עמדתם ותחושותיהם במסגרת ההליך הפלילי, שאותו מנהלת המדינה נגד העבריין הפוגע.

החוק הכיר בכך שזכויות נפגעי עבירה נפרסות על פני ההליך הפלילי כולו, וכי נפגע העבירה אינו עוד "נטע זר" בהליך הפלילי ועֵד המסייע לפרקליטות בהוכחת האשמה, אלא גורם בעל מעמד חוקי ומוכר, השותף באופן מוגדר להליך הפלילי המתנהל נגד הפוגע. זאת, החל משלב פתיחת התיק במשטרה, דרך להחלטת הפרקליטות אם להגיש כתב אישום נגד החשוד או לסגור את התיק, דרך ניהול ההליך הפלילי, מעצר הנאשם, הסדר טיעון, מתן הכרעת הדין וגזירת עונשו של הנאשם - וכלה בהגשת ערעור על פסק הדין והליכים במהלך המאסר ולאחר שחרור הנאשם מהכלא.

זכויות אלה, שהוענקו לנפגעי עבירה, הן בשלושה נושאים: הזכות לקבל מידע על שלבים שונים בהליך הפלילי בקשר לעבירה שממנה נפגע; הזכות להביע עמדה בצמתים מרכזיים בהליך, ובכללם לעניין הסדר טיעון; והזכות להגנה, לרבות בדרך של מתן צו פיקוח לפי חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין.

בדצמבר 2015 מתחה נציבת הביקורת על הפרקליטות דאז, השופטת הילה גרסטל, ביקורת על רשויות התביעה על כך שהן אינן מיישמות את חוק נפגעי עבירה בצורה מיטבית. גרסטל קבעה כי הפרקליטות אינה מקפידה על קיום הזכות החוקית של נפגעי עבירות מין או אלימות חמורה להביע את עמדתם בנוגע להסדרי טיעון שאליהם מגיעה הפרקליטות עם מי שפגע בהם, ולא נותנת לנפגעים זמן לגבש עמדתם בנושא; וכי הפרקליטות אינה מקפידה על מימוש זכויות נפגעי עבירה להשמיע קולם בשלב הטיעונים לעונש של מי שפגע בהם, לקראת גזירת עונשו.

לפי הדוח שחיברה גרסטל באותה עת, רק ביחס לנפגע עבירה אחד מתוך 59 נפגעי עבירות מין או אלימות חמורה, ביקשה הפרקליטות עריכת תסקיר של נפגע עבירה; ובניגוד להנחיית פרקליט המדינה, הפרקליטות אינה מיידעת נפגעי עבירות מין על זכותם להגיש בקשה למתן צו הרחקה של עבריין מין שפגע מהם מחזרה לסביבה שבה הם חיים.

לפי הדוח, בעוד שלדברי הפרקליטות כ-84% מהתיקים שנפתחו בפרקליטות כוללים נפגעי עבירה, הרי שרק ב-8.7% (789 תיקים מתוך 9,109) שהסתיימו בגזר דין, הוזן נפגע עבירה לתיק; רק ב-19% (7,835 תיקים מתוך 40,523) מהתיקים שנסגרו בפרקליטות לאחר החלטה שלא להעמיד חשוד לדין, הוזן נפגע עבירה לתיק; רק ב-26% (15,230 תיקים מתוך 58,395) שנפתחו בפרקליטות, הוזן נפגע עבירה לתיק המחשב. מאז ממשיכה הפרקליטות לעשות מאמצים גדולים לשפר את הטיפול בזכויות נפגעי עבירה. לא תמיד בהצלחה. 

משרד המשפטים: "נפגעי עבירה שמבקשים, מקבלים תמצית אודות הנימוקים העיקריים"

ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "מחלקת החנינות פועלת מעבר למצוות חוק זכויות נפגעי עבירה. על-פי החוק, על מחלקת חנינות לקבל עמדת נפגע עבירה, שביקש זאת, בבקשות חנינה ממאסר בעבירות מין, אלימות, גרימת מוות בתאונה והפקרה. בפועל, המחלקה יוזמת פנייה אל נפגעי עבירה ויידוע אודות הגשת בקשות חנינה, במקרים שונים המצדיקים זאת.

"יש לציין כי מנהלת המחלקה עומדת בראש ועדת סנ"ה (סיוע לנפגעי עבירות המתה), המטפלת באישור בקשות לזכאות לסיוע ממשלתי למשפחות של נרצחים. בנוסף, במסגרת טיפול בבקשות לקציבת מאסרי עולם משוחחת מנהלת המחלקה, או עורך דין מטעמה, עם נפגעי עבירה בתיקי רצח, לקבלת עמדתם. בקשות החנינה עצמן הן חסויות, כמו גם חוות-דעת של המחלקה של שר המשפטים, אך נפגעי עבירה שמבקשים, מקבלים תמצית אודות הנימוקים העיקריים של הבקשה".

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988