חושך על פני תהום: ההצגה החדשה של החאן לא עושה כבוד למקור

ההצגה "סיפור על אהבה וחושך" בתיאטרון החאן לא מצליחה לשקף את העומק שברומן של עמוס עוז

“סיפור על אהבה וחושך” / צילום:יעל אילן
“סיפור על אהבה וחושך” / צילום:יעל אילן

בספרו המופתי של עמוס עוז "סיפור על אהבה וחושך" יש התרחשויות שמתאימות לכל מדיום, אבל נראה שאף עיבוד לא יוכל להציג כהלכה את כל מה שקורה בספר. לכן, מזל שלעיבוד התיאטרוני שעלה לאחרונה בתיאטרון החאן אין עיניים גדולות. מראש הוא מוגדר כהצגה "לפי פרקים מספרו של עמוס עוז". איה קפלן, שכתבה וביימה את ההצגה, החליטה לכוון למקום קטן, משפחתי ואינטימי. היא לא מספרת את סיפוריו של עוז כפשוטם, אלא שוזרת כמה מהם בתוך סיפור מסגרת פשוט, כמעט בנאלי. הסופר יושב למכתבתו, כותב משפט, מוחק, ומקמט את הדף. רגע לפני שהוא מתייאש, דמויות באות אליו בדמיון ודורשות שיכתוב עליהן. אלו הם סבו וסבתו, שכן ושכנה, ובעיקר אביו ואימו. וכך, לאורך כל הלילה הן מציגות בפניו את הזיכרונות שהוא צריך כדי לכתוב את הספר שרצה.

כמו הספר, גם ההצגה מתקדמת לאיטה לאירוע הנורא - התאבדותה של פניה, אימו של עמוס. תמר אלקן-מאושר, שמגלמת את פניה, עושה עבודה יפה ונוגעת ללב בדמותה של אישה ששוקעת בדיכאון עמוק כשסביבתה הקרובה אטומה לצרכיה. בזכותה, ההופעה הפושרת בדרך כלל של רוב השחקנים מתעלה לרגע, ויהויכין פרידלנדר, בדמות עמוס הסופר המבוגר, הופך לנגד עינינו לילד בן ה-12 שאיבד את אימו.

החוזק של ההצגה הוא בסצנות הקומיות, כמו הסצנה הנהדרת שבה הסבתא שלומית (אודליה מורה-מטלון) רוחצת את הילד (יונתן בר-אור בהצגה שראיתי; לפעמים מגלם את הדמות פטר קנולר) באמבט, תוך שהיא מסבירה לו על כללי היגיינה פשוטים, ומתלוננת, במונולוג קורע מצחוק, על יושבי ארץ ישראל שחסרים אותה.

הניסיון להציג את אווירת ימי קום המדינה המרגשים והסוחפים מתנגש לא אחת עם האופי האינטימי והמשפחתי של ההצגה. קשה לראות את פניה שרה מעומק גרונה את "זמר הפלוגות" של אלתרמן ורגע אחר כך מתחבאת מהעולם בתוך דיכאונה והספרים בבית. למי שלא קרא את הספר זה לא יסתדר.

גם מבחינה טכנית ההצגה בעייתית. עיצוב התפאורה יפה ויצירתי, עם מוטיב של קילוף שכבות, אך הבריסטולים השחורים משרים תחושה זולה בניגוד למה שמגיע לעיבוד ראשון של יצירת מופת. גם התאורה לא עושה חסד עם מה שקורה על הבמה, ולעתים יש תחושה שהיא ממש מפספסת את השחקנים או את ההתרחשות.

ובכל זאת, אף שהיא לא נוסקת לגבהים מרשימים, יש בהצגה כמה רגעים יפים. אלא שהם שמורים לסצנות קומיות נקודתיות או שהקסם עולה מצלצול רחוק של הטקסט הספרותי. נכון, חלק נכבד מהצופים בהצגה קראו את הספר ואהבו אותו, אך יכולנו לקוות שעיבוד תיאטרוני ליצירת המופת יעמוד גם בזכות עצמו.

דירוג: 2

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988