פרשנות: תהיו מנהיגים, לכו לממשלת חירום

אפשר להתחיל לקרוא את הטור הזה מהפסקה האחרונה החדשותית והאופטימית, ואפשר מהפסקה שאני בחרתי לפתוח בה.

"תגידו אתם הזויים?", כתבה לי חברה בקבוצת הווטסאפ של בית הספר היסודי (כן כן גם לקבוצת הגיל שלנו יש). "את מי מעניין מה אמר ליברמן עכשיו, או מי חושב איימן עודה, או מה ההתבטאות האחרונה של מירי רגב?! אם לא שמתם לב, אנחנו בוואחד משבר לאומי ועולמי. אולי תגידו להם את זה". ולכך הוסיפה: "למה אף אחד לא שואל את הפוליטיקאים על זה? אתם לא מבינים שאנחנו רוצים לראות עכשיו טיפול חירום במצב ולא עוד מנה עבשה של פוליטיקה שכבר מקיאים ממנה?"

הדרישה הזו מאזרחי המדינה היא אחד מהנימוקים העיקריים לצורך השעה, לחובת האחריות והדבר שכל הפוליטיקאים ובראשם ראשי שתי המפלגות הגדולות, צריכים לעשות. ממשלת חירום לאומית.

הקריאה באה מלמטה, ומחלחלת מעט מדי למפלגות. חברי כנסת בעילום שם בכחול לבן מדברים על זה, בהנהלת מפלגת העבודה דורשים את זה, אבל עד כה נדמה כי הקו הנוקשה הבלתי מתפשר אבל גם הארכאי ולא נכון לשעתו, הוא זה שמוביל את רביעיית הקוקפיט ותומכיה. גם בצד השני הרעיון לא ממש תפס תאוצה, ונתניהו מקפיד להתעלם משותפיו הפוטנציאלים ולתקוף אותם בהתלהבות על הניסיון לחבור לרשימה המשותפת, כאילו היה בעיצומו של הקמפיין בבחירות הרביעיות.

ולהם לכולם צריך לומר את שכתבה חברתי הוותיקה: אתם הזויים?! אתם בכחול לבן עוסקים בניסיונות דמה להקים ממשלת מיעוט חסרת סיכוי, במקום להוביל לממשלת חירום. ואתם בליכוד ממשיכים במסע ססמאות, כדי להבאיש את ריחם של מי שאמורים להיות השותפים הטבעיים בהובלת המדינה במשבר הקשה הזה שהולך ומחריף. חובה לומר: התנהלות משרדי הממשלה והעומדים בראשם לרבות ראש הממשלה נתניהו, נראית אחראית, ומה שבהתחלה הוגדר "היסטריה" נראה כהקדמת פני הרעה. המשק יפסיד עשרות מיליארדי שקלים לכל הפחות מהמשבר הזה, ענפים שלמים בקריסה, ועשרות אלפים מאבדים את מקור פרנסתם. המשבר עובר בכל תחומי החיים, מערכת החינוך לקראת השבתה, מפעלים שולחים הביתה רבים מהעובדים, ולא מופרך בכלל שנגיע למצבה של איטליה שהצריך סגר, סגר ביתי כמו באינתיפאדה, רק אצלנו.

כדי לטפל במשבר בסדר גודל כזה צריך להתעלות, להיות מנהיגים, כמו לוי אשכול ב-1967 בואכה מלחמת ששת הימים, ומנחם בגין שנענה לו אז להקמת ממשלת חירום לאומית. כדי לטפל במשבר הזה צריך לגייס את כל הכוחות שיש, מכל הצדדים, וליצור אווירה של אחדות והתלכדות אל מול הקשיים. כדי להצליח בביצוע הצעדים הקשים שעוד יגיעו, צריך הסכמה מקיר אל קיר. אתם מתארים לעצמכם ניסיון של ממשלת מיעוט או ממשלת מעבר לקצץ עשרה אחוזים בתקציב כדי לממן את הצעדים הנדרשים? או להעלות מסים? או לסגור את גבולות המדינה לחלוטין? צעדים דרסטיים כאלה, אם לא יגובו באחדות פוליטית ושיתוף של שני המחנות, עשויים להביא למשבר לאומי/חברתי/פוליטי שלא היה כמוהו.

הפרדוקס הוא שהעם מוכן ורוצה בכך, גם לפני משבר הקורונה ובוודאי כעת. כל הסקרים מראים את זה, אפילו סקרים בחברה הערבית. אבל הפוליטיקאים מתעלמים.

לא שלא היינו במשבר קודם לכן, אבל משבר הקורונה ממחיש, מדגיש ומחריף את עוצמת מצב החירום. המשבר הפוליטי הנובע מהיעדר רוב למי מהפלגים הפוליטיים, עשוי להוביל למשבר משטרי של ממש - שמשמעו חוסר אמון כללי במערכת עצמה ולא רק במפלגות - מצב שכבר מוביל לדרישות להחלפת שיטת הבחירות. השלב הבא, עשוי להיות גם דרישה שתזכה לתמיכה לשיטה דמוקרטית פחות, מנהיג חזק למשל.

אבל הנה הפסקה האופטימית. לנו נודע כי גורמים בליכוד ובכחול לבן מנהלים מגעים שקטים על האפשרות של ממשלת אחדות. חלק מהמגעים ישירים, חלקם בתיווך של גורמים אחרים, ממפלגות אחרות וסתם אנשי קשר. אחד מהם אמר לי: סוגיית משבר הקורונה מביאה לאט להבנה בכל הצדדים כי ממשלה כזו היא חובה, רק שקשה למצוא את הנוסחה שתוריד אותם מהעצים שעלו אליהם.