תוכן מקודם

כתבה זו נכתבה והופקה על ידי כותבי תוכן מקצועיים בשיתוף גורם מסחרי.

כתבות התוכן השיווקי בגלובס כוללות מידע ענייני בעל ערך מוסף לקורא, תוך שמירה על שקיפות מרבית כחלק מהקוד האתי של גלובס.

חרדה בימי קורונה: כך תתמודדו עם הלחץ הנפשי מהנגיף

בימים שבהם מדברים רבות על סיכויי ההידבקות, הנשאות וההעברה הלאה של נגיף הקורונה, נדחקת לצד השאלה הנוגעת לבריאות הנפש שלנו – עד כמה אנחנו ניזוקים מהבהלה ומהחרדה סביב הנגיף

חרדה נובעת מתחושה בסיסית של היעדר שליטה וחוסר אונים / צילום: Shutterstock/א.ס.א.פ קרייטיב
חרדה נובעת מתחושה בסיסית של היעדר שליטה וחוסר אונים / צילום: Shutterstock/א.ס.א.פ קרייטיב

בהלת הקורונה איננה פרטית בלבד, אלא חלק ממה שמתאפיין כעניין חברתי. התפתחות של חרדה הופכת משמעותית יותר באזורים חברתיים ולאו דווקא במקומות האישיים שלנו. רובנו מוצאים את עצמנו משוחחים על הקורונה, על המתרחש בעולם, על המתרחש
בארץ, ועל ההשלכות של המחלה על כל תחומי החיים - ובכך מגבירים את החרדה ממנה, אפילו מבלי לשים לב. הדבר נוגע יותר במי שרגיש לחרדה מלכתחילה.

חרדה ממצבים גופניים נפוצה יחסית, והרבה פעמים כחלק מהפרעות חרדה שונות אנשים מתעסקים באופן בלתי פוסק בבריאות ובסיכוי שהבריאות תיפגע. גם חרדה מסוג זה אינה קבועה, ובדרך כלל אנשים חווים תקופות שבהן הם חרדים מאוד לבריאותם ותקופות אחרות שבהן אינם מתעסקים בכך כלל. הבהלה הכללית שנוצרה סביב הקורונה היא דוגמה בדיוק למצבים מעין אלה, ונותנת לנו את ההזדמנות להזכיר או להכיר מחדש מהי חרדה ולמה בעצם היא נוצרת.

מה זאת חרדה

בניגוד למה שאנו חושבים, חרדה אינה קשורה לסיכון במציאות. בחיינו אנו חווים או עושים דברים מסוכנים שונים (כגון נהיגה ועישון), שאינם גורמים לנו לחרדה. איך זה ייתכן? הסיבה נעוצה בכך שחרדה נובעת מתחושה בסיסית של היעדר שליטה וחוסר אונים. באופן יומיומי אנו מתמודדים עם זה על ידי דיבור עצמי או הבנה פנימית שיש לנו שליטה בדברים שקורים מסביבנו, בעיקר בדברים החשובים. זה לא מדויק, אבל זה עוזר לנו. אנו גם מרגישים שאם יקרה משהו, נוכל להגיב אליו בדרך מסוימת ולא נהיה חסרי אונים. בדיוק במקום הזה יש הבדל באופן התפיסה שלנו את נגיף הקורונה.

משבר הקורונה הוא מצב חדש שמלווה בחוסר ודאות. אין לנו שליטה בו, ואפילו אם נידבק, אין לנו מה לעשות. כלומר, אנחנו גם חסרי שליטה וגם חסרי אונים. במצב כזה, בלי שום קשר לסיכון המציאותי רובנו נפתח חרדה. מכאן אפשר ללמוד ולהבין שהחרדה קשורה בעצם לתחושות פנימיות, וכשהתחושות הללו מופיעות, אנחנו יכולים לסבול מכל תסמיני החרדה באשר הם, גם כשיש קורונה וגם כשאין.

חרדה באה לידי ביטוי בארבעה מאפיינים:

הראשון הוא הרגש. וכאן שולט הפחד. לא רק פחד ממשהו, אלא אפילו פחד מלהרגיש פחד. לפעמים מופיעים גם רגשות אחרים, כמו כעס או אי-שקט. במקרה של הקורונה, סביר להניח שנפחד, ואם נרגיש חרדה, יכול להתעורר גם פחד מהחרדה עצמה. אנחנו עלולים להרגיש גם כעס, למשל על אנשים מסוימים או על האופן שבו דברים מנוהלים על ידי משרד הבריאות או על ידי התקשורת, או אפילו כעס על אנשים קרובים אלינו שלא מבינים אותנו.

התסמין השני והחשוב הוא המחשבות. חרדה מתאפיינת במחשבה קטסטרופלית שמשהו נורא עומד לקרות. נפוצות מחשבות של "אולי זה יקרה לי" או "רק שלא יקרה לי". אנחנו לכאורה חושבים שמשהו אולי יקרה ואולי לא, אבל בעצם בתחושה הפנימית שלנו אנחנו בטוחים שהוא יקרה. כך מתגלגלת במוחנו מחשבה מאיימת שיש לה תרחיש קטסטרופלי. המחשבה נוטה להיות טורדנית ולחזור שוב ושוב ושוב בראש, הן לבד והן בקבוצה, ולמעשה לא להרפות ולא לתת לנו מנוח.

לכתבות נוספות במתחם "ימי קורונה" הקליקו כאן>>

הדבר השלישי שמאפיין חרדה הוא ההתנהגות. לרוב נעשה כל שנוכל כדי להתרחק אפילו פיזית מהגורם המאיים, ולחלופין, כשזה בלתי אפשרי, נשקע בחיפוש מידע אינסופי על הגורם המאיים. זהו ניסיון לפתור את חוסר הוודאות ולפתח שליטה בסיטואציה. למשל, ניכנס לגוגל ונקרא שוב ושוב את כל הדיווחים מהחדשות, או נקנה מסכות וחומרי חיטוי כדי להישמר.

המאפיין הרביעי הוא סימנים גופניים. כשהחרדה קטנה יחסית, מרגישים יותר מתח בשרירים, בגב, בצוואר ובלסת, וככל שהיא גדלה, מופיעים סימנים נוספים כמו דפיקות לב, אי-נעימות בגרון ועד קושי בנשימה, והשכיח ביותר הוא תחושת מועקה בחזה או בבטן. יש שיתארו את התחושה כמעין התקף לב.

ד"ר אילן טל, פסיכיאטר / צילום: סיני קורן
 ד"ר אילן טל, פסיכיאטר / צילום: סיני קורן

איך יודעים שזה יותר מדי?

אם אתם מזהים שהסימנים מופיעים אצלכם, ומציקים לכם, פירוש הדבר שדרושה התייחסות במסגרת הבית או פנייה לטיפול. אם אתם מרגישים שהחרדה השתלטה עליכם, כלומר אתם לא רוצים לחשוב על זה אבל חושבים על זה ללא הפסקה, שזה כבר מפריע ביחסים עם עצמכם או אחרים, ובוודאי אם זה מפריע לתפקוד, לא כדאי להישאר עם זה לבד, ועדיף לפנות לעזרה מקצועית.

מה אפשר לעשות בבית?

אציע להתמקד בשלושה כללים. הכלל הראשון והכי קל לתפעול הוא לבחור עם מי לדבר. נסו להימנע משיחה עם מישהו שנמצא באי-שקט ומלחיץ אתכם עוד יותר. שיחה עם אדם שגם שרוי בחרדה, סביר להניח שתעצים את החרדה שלכם. לכן מומלץ לדבר עם האנשים שאתם מזהים כמרגיעים.

הכלל השני קשור לגוף. אם אתם מרגישים מתח או אי-שקט בגוף, כדאי לבדוק איך אתם בדרך כלל משחררים אי-שקט כזה. ספורט? לנשום?
סיבוב ברגל? כל דרך טובה כל עוד היא משרתת את הפחתת המתח הגופני.

הכלל השלישי, הקשה והמורכב ביותר, שהרבה פעמים נעשה בטיפול, הוא לא לאפשר לכל מחשבה שצצה אצלנו "להיחשב" ו"לעשות לופים" בראש. שהרי בכל מקרה רמת השליטה שלנו נמוכה, ובכל מקרה אנחנו חסרי אונים, מכאן שעוד ועוד מחשבות לא יועילו לנו, אלא רק יביסו אותנו. על כן כדאי להגיד לחלק מהמחשבות "לא עכשיו" (עדיף להשתמש בדרך הרגילה שלכם כדי לשים את המחשבה בצד לזמן מה). באופן ההתמודדות הזה אנחנו מקבלים את תחושת חוסר האונים ומשלימים איתה, ודבר זה קשה מאוד בפני עצמו.

אם אתם מנסים להפחית את החרדה ולא מצליחים, כדאי לפנות לטיפול באזור מגוריכם. ניתן להיעזר גם בשירותי בריאות הנפש הנמצאים כיום בקופות החולים והנגישות אליהם טובה למדי.

*ד"ר אילן טל הוא פסיכיאטר מומחה ומנהל מרכז ד"ר טל לתמיכה רגשית ונפשית.

לכתבות נוספות במתחם "ימי קורונה" הקליקו כאן>>

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988