דעה: הסכנה שטמונה בפדיון קרנות ההשתלמות

המשק כולו עלול להיגרר למשבר פיננסי חמור ביותר, אם תיושם ההצעה שנבחנה באוצר לאפשר לכל מי שימשוך בתקופה זו את קרן ההשתלמות ליהנות מהטבת המס - לה היה זכאי אילו משך את כספו בתום תקופת חיסכון של 6 שנים. הרציונל למהלך הוא ברור: מתן מענה לאוכלוסיות רחבות, בהן עצמאים ובעלי עסקים, שנותרו ללא מקור פרנסה על לא עוול בכפם, בשל ההנחיה לסגור את העסקים.

אין ספק שעל הממשלה מוטלת האחריות לדאוג להם לנזילות בעת הזו, וברור שמדובר באתגר גדול עבור אגף התקציבים שמתמודד עם היעדר תקציב מאושר וגירעון גבוה מהיעד. עם זאת, אסור לנו להיגרר לפתרונות חפוזים שהנזק הכלכלי שלהם עולה באופן ניכר על התועלת. כדי להבין את משמעות ההצעה שהועלתה, אצייר את התסריט שעלול להתממש כתוצאה מהתמריץ שיינתן לחוסכים לשחרר כבר היום את הכספים ש"נעולים" כעת בקרנות ההשתלמות.

לצורך המחשה נניח שחלק גדול מאוכלוסיית העצמאים, שאינם זכאים כעת לדמי אבטלה, יקפצו על ההזדמנות ויפדו את קרנות ההשתלמות, כדי לשרוד את התקופה ו"לצוף מעל המים". התוצאה של צעד שכזה תהיה פגיעה קשה בציבור החוסכים; בשוק ההון ובגופים הפיננסיים שמנהלים את הכספים.

הציבור, שלנוכח חוסר הוודאות והיעדר נזילות יתפתה למשוך את כספי הקרן, יממש את נכסיו במחירי שוק הנמוכים בכ- 20% עד 30% יחסית לטרום המשבר, ובכך יהפוך את ההפסד שכרגע נמצא "על הנייר" בלבד - להפסד ממשי ופרמננטי בנכסיו. סביר להניח כי שוק ההון יגיב לגל המימושים בנפילות חדות, והמגמה עלולה להתעצם כמו כדור שלג מסוכן, שלא ברור מתי וכיצד ייעצר. גל הפדיונות יביא לערעור היציבות של הגופים הפיננסיים, אשר ייאלצו להתמודד בבת-אחת עם גל פדיונות עצום.

כאמור, תרחיש אימים שכזה עלול להוביל למשבר פיננסי חמור, קריסת גופים פיננסים, אובדן אמון של הציבור במערכת ואפשר רק לדמיין לאן יתגלגל וכמה יעלה למשרד האוצר לעצור אותו. מה שבטוח הוא שמחיר ההתערבות של הממשלה יהיה גבוה בהרבה מהחלופות הקיימות כיום.

מנגד, אציע כאן דרך הרבה יותר שקולה ופשוטה להגדיל את הנזילות לאוכלוסייה שהכסף שלה "סגור" כעת בקרנות ההשתלמות. לא מעט שנים קיים בשוק מנגנון שמאפשר לציבור "להנזיל" את כספם שסגור בקרנות ההשתלמות, באמצעות הלוואה מאותו גוף פיננסי שמנהל את הקרן. ברוב המקרים (לפחות עד המשבר) הלוואות אלו ניתנו בריבית אטרקטיבית, שכן כספי הקרן שימשו כבטוחה. מדובר במנגנון קיים וקל ליישום שלא פוגע ביציבות הפיננסית של הגופים, אלא שבמצב הנוכחי מעדיפים הגופים החוץ-בנקאיים (בדומה לבנקים) "לסגור את ברז ההלוואות", כדי להבטיח לעצמם יכולת לעמוד בהתחייבויות מול הלקוחות.

הפתרון הנכון הוא העמדת ערבות ממשלתית לאשראי החוץ-בנקאי, כאשר קרנות ההשתלמות ישמשו בטוחה ראשונה וערבות המדינה כבטוחה שנייה. ערבות המדינה תאותת לגופים הפיננסיים שהמדינה עומדת מאחוריהם בעת צרה, וכך ניתן יהיה לשחרר אשראי בריבית סבירה למרות סיכון השוק שגדל בעקבות המשבר.

מדובר במהלך דומה לזה שננקט כלפי הבנקים, באמצעות קרנות האשראי בערבות המדינה במסלול מיוחד לעסקים שנפגעו מהמשבר, במטרה לעודד את הבנקים לתת אשראי לעסקים, למרות חוסר הוודאות השורר בשוק. התוצאה של המהלך המוצע תהיה מתן נזילות לחוסכים בקרנות ההשתלמות, מבלי שייאלצו לממש את נכסיהם דווקא עכשיו במחירי שפל ומבלי לגרור לנפילות נוספות של שוק ההון ולערעור היציבות הפיננסית במשק.

אמנם תהיה לכך עלות מסוימת לתקציב המדינה בשל ערבות המדינה שתינתן, אולם מדובר בעלות לא גבוהה, שתהיה ה"רע במיעוטו" לעומת החלופה שהוצעה, מה גם שמדובר בערבות בלבד, שכלל לא בטוח שתמומש.

הכותבת היא הכלכלנית דפנה אבירם-ניצן, מנהלת המרכז לממשל וכלכלה במכון הישראלי לדמוקרטיה