למידה מרחוק? הנתונים שמוכיחים שהתוכנית של משרד החינוך תיכשל

רק בשליש ממשקי הבית יש יותר ממחשב אחד – תנאי כמעט הכרחי כדי להפעיל למידה מרחוק של יותר מילד אחד בבית • בעשירונים התחתונים המצב גרוע יותר, והתוכנית עלולה להוביל להרחבת הפערים החברתיים

כיתה נטושה לאחר שמערכת החינוך בארץ הושבתה / צילום: Oded Balilty, Associated Press
כיתה נטושה לאחר שמערכת החינוך בארץ הושבתה / צילום: Oded Balilty, Associated Press

משרד החינוך הודיע השבוע לצוותי ההוראה על חזרה ללמידה מרחוק בגני הילדים ובבתי הספר במתכונת לימודים של 4-5 שעות. מאחורי ההחלטה קיימת הערכה כי לא תהיה חזרה מלאה ללימודים בתקופה הרובה, וקיים ספק גם לגבי ההצעות הקיימות של חזרה באופן חלקי - למשל לחלק את הכיתות לשני חלקים, שאחד מהם נמצא בבית בכל רגע נתון.

ההחלטה להרחיב את הלמידה מרחוק היא תוצאה של הבנה כי המשק לא יחזור למתכונת מלאה בזמן הקרוב, אך מערכת החינוך היא גורם מפתח ביכולת של שוק העבודה לתפקד. שעות העבודה של הורים לילדים מתקצרות והפריון שלהם יורד בשל הצורך להשגיח על הילדים, להעסיק אותם ולדאוג להם - תלוי כמובן בגיל שלהם.

הציפייה מהמורים בעת הנוכחית היא ללמד 20-30 שעות בשבוע, מספר שעות לא מבוטל שמחייב היערכות רבה מכלל הגורמים - ובעיקר מהם ומההורים. המורים צריכים להתאים את תוכנית הלימודים לשיעורים שמתבצעים באמצעות שיחות וידיאו, דבר שהם לא מיומנים בו. גם בכיתות השימוש בטכנולוגיה כחלק מתהליך ההוראה אינו משמעותי - דוח של ה-OECD שפורסם בקיץ שעבר העלה כי 52% מהמורים עושים שימוש בטכנולוגיה, לעומת ממוצע של 67% במדינות ה-OECD. לימוד מרחוק גם לא דומה בהכרח ללימוד בכיתות, גם עם אמצעי טכנולוגיה. בנוסף, המורים גם צריכים להצליח ללמד 35 תלמידים מרחוק, אתגר לא קטן. זאת, כשגם להם יכול להיות שיש ילדים שהם צריכים לדאוג להם.

גם מצד ההורים נשמעת ביקורת על המהלך, שכן לא ברור איך הוא אמור להתבצע מבחינה טכנית. כדי ללמוד מרחוק יש צורך במחשב, טאבלט או סמארטפון. הורים שעובדים מהבית זקוקים בדרך כלל למחשב וככל הנראה גם לסמארטפון שלהם. אם למשפחה יש שניים-שלושה ילדים ושני ההורים עובדים מהבית, אז צריך ארבעה-חמישה מכשירים שונים - דרישה לא הגיונית.

אם רוצים לדעת כמה הדרישה הזאת מופרכת אפשר לבחון את נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מסקר הוצאות משק בית 2018 עולה כי ל-77% מהבתים יש מחשב בבית (רק 51% בעשירון התחתון) אך הנתון היותר חשוב הוא בכמה מהבתים יש שני מחשבים או יותר. התשובה היא שרק בשליש מהבתים. ב-36% מהבתים יש טאבלט, אבל לא מן הנמנע כי אלו בערך אותם בתים. לא ברור למה מצפים במשרד החינוך כי תוכנית כזאת אכן תעבוד.

בעיה נוספת היא שאלת הפערים החברתיים - בעוד שבעשירון העליון יש ל-56% שני מחשבים או יותר, בעשירון השביעי יש ל-44% מהתלמידים, בעשירון הרביעי יש רק לרבע מהתלמידים ובעשירון האחרון יש ל-11% בלבד. לא רק זאת, ל-54% ממשקי הבית שמשתייכים לעשירון התחתון אין בכלל אינטרנט בבית, וכך גם ל-27% ממשקי הבית בעשירון השביעי.