"כמו להחליף גלגל מפונצ'ר תוך כדי נסיעה": חודש ללא בתי ספר, הצד של המורה

ע', מורה בחטיבת ביניים ממרכז הארץ, המשיך ללמד באופן מקוון בחודש האחרון, לדבריו ללא עזרת משרד החינוך • "משבר הקורונה הוא יום הכיפורים של הלמידה מרחוק במערכת החינוך, הימ"חים של הלימודים המקוונים - היו ריקים. אפשר להכריז על שמו של האגף ללמידה מרחוק - הל"ם"

בית ספר יסודי סגור בעקבות הקורונה / צילום: אדריאנו מאצ'אדו, רויטרס
בית ספר יסודי סגור בעקבות הקורונה / צילום: אדריאנו מאצ'אדו, רויטרס

אני מחנך כיתה של 40 תלמידים, ומלמד מתמטיקה במספר כיתות שונות בחטיבת ביניים במרכז הארץ.

כפי שהתחלנו ללמד לפני פסח, הלימודים המקוונים יימשכו במערכת שעות מסודרת שבנה בית הספר, שהלכה והשתפרה עם הזמן. אני אמור ללמד את אותה כמות כיתות שאני מלמד בשגרה, בין אם בשיחות זום או במטלות שהתלמידים יגישו.

את כל זה עליי לעשות בדירה צפופה, עם בת זוג שעובדת מהבית, ושני ילדים קטנים שגם להם יש למידה מרחוק לאורך היום.

לפני כחודש, כאשר התחלנו ללמד מרחוק, ציפיתי שאגף מתאים במשרד החינוך ישלח לנו את החומרים שהוכנו לשעת חירום, כולל לו"ז, כלים, מערכי שיעור ועצות לשיעורים מרחוק. קיוויתי שעם הכניסה למצב חירום נקבל דפי עבודה מקוונים מוכנים מראש, מותאמים לרמות שונות, ונקבל מטלות לפי כיתות במגוון המקצועות של בית הספר. במדינה שבה יש מלחמה אחת לכמה שנים, ואזרחי הדרום מושבתים בבתיהם מדי מספר חודשים בגלל ירי טילים, אפשר היה להניח שמתכוננים למצב שבו יהיו לימודים מרחוק לאורך זמן בגלל נסיבות חריגות.

מה שהגיע ממשרד החינוך הוא, ובכן, לא-כלום, אלא אם מחשיבים את האגרות של מנכ"ל המשרד כמשהו. משבר הקורונה הוא יום הכיפורים של הלמידה מרחוק במערכת החינוך, הימ"חים של הלימודים המקוונים - היו ריקים. אם תרצו, אפשר להכריז על שמו של האגף ללמידה מרחוק - הל"ם.

חוסר המוכנות של משרד החינוך הביא לכך שאנו צריכים ללמוד כיצד ללמד מרחוק תוך כדי פעולה ולהסב חומרים להוראה ממוחשבת. זה לא קל, זה קצת כמו להחליף גלגל מפונצ'ר תוך כדי נסיעה, בזמן שאתה מנסה להבין לאן לנסוע בכלל. במקום שיהיו כלים מוכנים, נוצרו עשרות קבוצות של מורים עם טיפים והצעות, אבל כל הבדיקה, הלמידה, ההתנסות - היא הרבה פעמים על חשבון התלמידים שנאלצים להתמודד עם משימות בוסריות.

דוגמה לקושי טכני בסיסי: כדי ללמד מרחוק, מורה למתמטיקה צריך לוח עם עט גרפי כדי לכתוב משוואות, שורשים, שברים, לשרטט משולשים וזוויות, מורה לעברית רוצה לסמן ולהדגיש במהלך ההסבר, מורה למדעים רוצה לצייר תהליכים. כתיבה כזו עם עכבר היא איטית ונראית מרושלת, והקלדה של דוגמאות במהלך השיעור היא מתכון לעיכובים. במקום שיאפשרו לי לרכוש לוח כזה ולקבל החזר (ועל הדרך להזרים כמה שקלים לחנויות מחשבים שנסגרו), אני צריך לאלתר פתרונות עקומים או להתפשר על מצגת סטטית.

בנוסף, אחד הכלים שמשתמשים בהם להכנת דפי עבודה ומשימות מתמטיות מקוונות הוא שימוש ב-Google Forms. זה לא אידיאלי כי אין בו כתיבה של סימנים מתמטיים, אבל זה מה יש. אתה מוצא את עצמך יושב שעות על הסבת תרגילים מספרי לימוד למשימות מקוונות ומוודא שוב ושוב שסימן המינוס יהיה לפני המספר גם במחשב וגם במובייל, וכל זאת עבור דף תרגילים שתלמידים מסיימים ב-20-30 דקות. לבטח יש כלים נוחים יותר, וקבוצת מתכנתים יוכלו ליצור כלים טובים יותר בכמה ימי עבודה, אבל זה היה צריך להגיע ממשרד החינוך, עם תוכניות מגירה מוכנות מראש כיאה לסטארט-אפ ניישן.

כמו כן, תלמידים והורים פנו אלי כדי להגיד שיש רק מחשב אחד בבית, ולא תמיד ניתן להקליד, אז אתה מתמקד בדברים שמתאימים למובייל, מה שמצמצם את האפשרויות והיכולות. מורים סיפרו לי שגם להם יש רק מחשב אחד, והם צריכים לחלוק אותו עם ילדיהם התלמידים. אפשר כמובן לקחת את המחשבים ממעבדת המחשבים בבית הספר, שכרגע רק צוברים אבק, אבל העירייה טרם אישרה לעשות דבר כזה.

כל אלו הם עניינים טכניים, אבל הקושי הרגשי והבינאישי הוא לא פחות חשוב: איך ניתן ללמד את התלמיד ההוא שתמיד מתבלבל בין הפלוסים למינוסים וצריך תזכורת, ואת התלמידה ההיא שצריכה שאגש רגע כדי להראות לה את הזווית הנכונה במחברת, ואת התלמיד ההוא שמתייאש וצריך עידוד ומילה טובה? כל מה שבכיתה הוא עניין שוטף, הופך להיות לקושי מהותי בגלל הריחוק המצולם. איך אתה מתבדח עם התלמידים והופך את השיעור לקליל, איך אתה הופך את המשוואות והגרפים לפחות מאיימים כשאתה מוגבל למצלמה קטנה באיכות צילום נמוכה, איך אתה יכול לראות את העיניים של הכיתה, לשמוע את האנחה של "לא הבנתי" ואחר כך את ה"אההההה! עכשיו זה ברור" מבעד למיוט של הזום?

חשוב מאוד להבהיר: הקושי וחוסר המוכנות הם של משרד החינוך. בית הספר לעומת זאת, החל בהנהלה, רכזות המקצוע והשכבה וכלה בצוות המורים מכל המקצועות, מנסים לעשות הכל כדי ליצור שגרה, מסגרת, חיבור לתלמידי ותלמידות הכיתה, והכל - תוך כדי תנועה והתמודדות אישית עם כל המשבר הזה. זה לא קל, אבל מצליחים פה ושם ליצור משמעות בכאוס הקורוני, אלא שכמו בשגרה ובימים נטולי מסיכות, נראה שיש ניתוק בין מסדרונות משרד החינוך לבין המורים בשטח, בין שרים, מנכ"לים ומנהלי אגפים לבין המורה של כיתה ז'9 עם 40 התלמידים בכיתה.

רק בריאות ושבמהרה נסיר מסכותינו.

הכותב הוא מורה בחטיבת ביניים ממרכז הארץ