ראש הממשלה בנימין נתניהו קיווה למורשת כלכלית טובה יותר, אבל יאלץ להסתפק בשבחים על מניעת התפשטות המגיפה לממדים של מערב אירופה. סביר מאוד שהוא ינסה לתת את הטון בהיבט הכלכלי כפי שעשה בעבר, ובמובן הזה כהונתו של ישראל כ"ץ כשר אוצר תדמה יותר לזו של יובל שטייניץ מאשר לשר האוצר היוצא משה כחלון.
נתניהו יעמוד למעשה בראש קבינט-העל הכלכלי שיוקם ובאמצעותו ינווט את התחום שהוא אוהב יותר מכל - הכלכלה. אחד מבכירי לשכת נתניהו אמר השבוע ל"גלובס" כי משבר הקורונה נותן דווקא הזדמנות לבצע שינויים ורפורמות מבניים, כלכליים וחברתיים שישנו את פני המדינה. לשם נתניהו חותר. ולכאורה גם שומר בידי הליכוד וגוש הימין עוד עמדות השפעה משמעותיות, כמו ועדת הכספים שבראשה יחזור לעמוד משה גפני מיהדות התורה, ומשרדים כלכליים כמו התחבורה, השיכון והפנים.
אבל בפועל השליטה הזו היא רחוקה מלהיות מוחלטת. כחול לבן תהיה בהתחלה שותפה כמעט שוות כוחות, לפחות על הנייר, למהלכים הכלכליים, בזכות ההחזקה בכמה משרדים כלכליים - ביניהם משרד הכלכלה, העבודה ורווחה, שוויון חברתי חקלאות ואחרים.
בקבינט העל הכלכלי יהיו שותפים לבד מנתניהו וכ"ץ גם גנץ (שר הביטחון המיועד) וכן שר הכלכלה. המיועד לתפקיד הוא עמיר פרץ יו"ר העבודה, שהפערים האידאולוגיים הכלכליים בינו לנתניהו עמוקים במיוחד. פרץ היה יו"ר ההסתדרות כשנתניהו היה בכהונתו הראשונה כראש ממשלה. אהבה גדולה לא הייתה שם, והשניים התעמתו על רקע שביתות שיזם פרץ וניסיונות להגבלת כוח הוועדים ולצמצום המגזר הציבורי שיזם נתניהו (האיש השמן שעל כתפי האיש הרזה).
לצד פרץ יתייצב במאבק מי שמסתמן כאחד מהבולטים שבהנהגת כחול לבן, אבי ניסנקורן, גם הוא יו"ר הסתדרות עד לפני שנה ורבע. לא בטוח שהשניים חברים טובים, אבל כלכלית יחדיו הם מהווים משקל נגד רציני לנתניהו.
אם היה ניתן, נתניהו היה מעדיף מבחינה פוליטית את נפתלי בנט בתפקיד שר האוצר או שר כלכלי בכיר, בשל עמדותיו הכלכליות. ואולי זו סיבה טובה שלו דווקא להכניס את ימינה לקואליציה. בנט, שקד ומתן כהנא דוגלים בחיזוק השוק הפרטי והחלשת כוחם של ארגוני העובדים, ובעיקר של ועדי השאלטר, ויכולים ביחד עם ליכודניקים בכירים כמו ניר ברקת להוות משקל נגד לפרץ וניסנקורן.
מהן עמדותיו הכלכליות של גנץ? לא ברור, לאור נאומיו או לאור המצע של כחול לבן, ובעיקר לאחר שנפרד מיש עתיד המייצגת את התמיכה בכלכלה החופשית יותר. סביר שנתניהו ינסה לסגור עימו בארבע עיניים נושאים שבמחלוקת, כדי לא לאפשר לניסנקורן/פרץ להפריע מדי.
גם בכנסת נתניהו לא צפוי ללקק דבש, אף שמשה גפני הוא חלק מגוש הימין. הח"כ החרדי הוותיק מתמצא לעומקן בכל הסוגיות התקציביות והכלכליות, ויודע לעשות לא מעט שרירים כאשר עמדותיו אינן מתקבלות.
בשורה התחתונה: הסכם האחדות לא מחזק יותר מדי את מעמד נתניהו במובן הכלכלי, ומכניס לממשלה מתנגדים ותיקים וחזקים למדיניות הכלכלית של הימין. הדיונים על הצעדים החריפים הנחוצים לשיקום הכלכלה פגועת הקורונה ועל הקיצוץ הבלתי נמנע בתקציב הממשלה, יהיו קשים. אבל היתרון שמעניק הסכם האחדות הוא תמיכה קואליציונית יציבה לאחר שיושגו ההסכמות.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
