דעה: על צמיחה וגודל הממשלה – על מה פרופ' זעירא כותב ועל מה לא

פרופ' יוסי זעירא חוזר במשך שנים על אותה התמה המתנגחת במדיניות של ממשלת ישראל • בסופו של יום, כל מה שנשאר מטור של פרופסור לכלכלה זה הגיגים אידיאולוגיים בגנות ה"ניאו ליברליות", כמיהה תמוהה לממשלה גדולה, וטענה כלכלית אחת, חסרת בסיס, שהעלאת המסים לא תפגע בצמיחה

המחאה החברתית של 2011 /צילום: רויטרס
המחאה החברתית של 2011 /צילום: רויטרס

כלכלן כותב טור בעיתון בעיצומו של משבר כלכלי חמור. על מה הוא יכתוב? אולי על מדיניות ממשלתית בזמן משבר? אולי על הוויכוח לגבי עומק הגירעון הסביר? אולי על הצלת אל על? אולי על הצלת עסקים בכלל? אולי על ההזדמנות לבצע רפורמות חשובות שיקלו על היציאה מהמשבר?

כל כך הרבה סוגיות חשובות, אבל מבחינתו של פרופסור יוסי זעירא משבר הקורונה זו הזדמנות לפרסם שוב את אותו הטור ולחזור על אותן טענות: ממשלת ישראל בחרה במדיניות ניאו-ליברלית (כך הוא מגדיר מדיניות של ממשלה ששולטת רק ב-40% מהתוצר), אפשר להעלות מסים וזה לא יפגע בצמיחה, וזה מה שהציבור רוצה, כי הציבור רוצה פחות אי שוויון בהכנסה.

זעירא חוזר (בטורו ב"גלובס") על טענתו, שגם על פי התאוריה הכלכלית וגם על פי הנתונים האמפיריים אין קשר בין גודל המגזר הציבורי (אחוז ההוצאה של הממשלה מהתוצר) והצמיחה הכלכלית, ומכאן נובעת מסקנתו: "ההחלטה על גודלו של המגזר הציבורי, בגבולות רחבים למדי, אינה כלכלית, אלא פוליטית-חברתית. היא תלויה בשאלה כמה ישראל חפצה בצמצום האי-שוויון, שכן הגדלת המגזר הציבורי מגדילה שוויון, בעוד שהקטנתו מגדילה אי-שוויון".

ובכן, יש לי כמה הערות:
זעירא כבר שנים חוזר על הטענה שבגלל שאין לגודל תקציב הממשלה השפעה על הצמיחה, אז גודל התקציב והמסים שנשלם למימונו, אינם החלטה כלכלית אלא החלטה פוליטית-חברתית.

הטענה הזו היא תמוהה. הכלכלן יכול לנתח את החלופות, אבל בסופו של יום הבחירה בין החלופות היא תמיד פוליטית-חברתית. ובמקרה הרלוונטי, בין אם יש למיסוי השפעה שלילית על הצמיחה ובין אם אין, בכל מקרה מדובר בהחלטה פוליטית-חברתית לגיטימית. למעשה אין דבר כזה החלטה כלכלית. מצער שזעירא חוזר שוב ושוב על ההבחנה הזו למרות שהיא לא רק שגויה, לטעמי היא גם מיותרת לחלוטין לטיעון שלו.

הטענה המרכזית של זעירא, שגודל הממשלה לא משפיע על הצמיחה הכלכלית משוללת יסוד סביר. גם כאן זעירא חוזר על טענה שגויה לטעמי, שהוא עצמו כבר הודה, גם אם במרומז, שהיא שגויה. אין לזעירא ולי ויכוח שמיסוי כשלעצמו פוגע בצמיחה. גם אין לנו ויכוח שהוצאות הממשלה יכולות לתרום לצמיחה (למשל השקעה בתשתיות, בהשכלה, בתחבורה). אני גם מסכים שיתכן ששני האפקטים יקזזו בדיוק זה את זה: יתכן שהחלטה על העלאת מסים והגדלת הוצאות הממשלה תגדיל את השירות לאזרח, תצמצם את אי השוויון וכל זאת לא תפגע בצמיחה. בהחלט יתכן, אבל האם סביר? ואפילו אם סביר, האם המחיר מוצדק?

בניגוד לטענה של זעירא, העדר השפעה על הצמיחה כתוצאה מהעלאת מסים, זו רק אפשרות אחת, ולטעמי לא הסבירה ביותר. אפשרות סבירה לא פחות היא שהממשלה לא תדע לנצל את כספי המסים ביעילות והצמיחה תיפגע. העובדה שאין קורלציה בין צמיחה לגודל הממשלה לא מעידה שהעלאת מסים לא תפגע בצמיחה. גם בהעדר קורלציה יתכן קשר סיבתי שלילי, ואין במחקר הכלכלי אישוש לתזה של זעירא.

בטור קודם, (כלכליסט 22.03.18) בתגובה לביקורת שלי על טענותיו (הזהות לטענותיו כאן), זעירא כותב:

"שנית, מואב מתעלם מהקשר בין ההוצאות הציבוריות והמסים המממנים אותן. אין לי ויכוח איתו שהעלאת מסים פוגעת ביעילות הכלכלית ובתוצר, אף כי אפשר להתווכח על המידה. אך המסים מאפשרים הגדלת הוצאות ציבוריות, הפותרות כשלי שוק בתחומים כמו חינוך, בריאות, רווחה, דיור ותחבורה הציבורית. צמצום כשלי השוק משפיע חיובית על היעילות הכלכלית והתוצר. שתי ההשפעות הללו מנוגדות ולא ברור איזו גוברת."

חלפו שנתיים, וזעירא חוזר אל אותן הטענות. את ה"לא ברור איזו [השפעה] גוברת" הוא מזניח בטורו האחרון בגלובס וכותב, שברור שהעלאת מסים לא תשפיע באופן מובהק על התוצר, ובמילים שלו:

"ב-2011, פרצה המחאה החברתית, והמחישה כי ציבורים רחבים בישראל מעדיפים יותר שוויון ויותר סולידריות. ככלכלן, יכולתי לתמוך בתביעות של ראשי המחאה, כי ידעתי שהכלכלה תתפקד באופן דומה הן כשהמגזר הציבורי קטן והן כשהמגזר הציבורי גדול. לכן, אם רוב הציבור תומך בכך, יש לנטוש את המדיניות הניאו-ליברלית, ולהגדיל משמעותית את השירותים החברתיים שהמגזר הציבורי מספק."

זעירא מציג את עצמו ככלכלן מומחה שמפריד בין האידאולוגיה שלו לייעוץ שהוא מעניק, ובכל זאת, המומחיות שלו מובילה תמיד לאותה ההמלצה: הגדלת תקציב הממשלה. במטרה להצדיק את המלצתו זו, הוא פונה בטורו האחרון למחאת 2011 ומייחס למוחים את רצונו שלו. אבל המוחים ב-2011 לא ביקשו שהממשלה תגבה מהם יותר מסים ותקטין פערים. כל מה שהם ביקשו זה שהממשלה תעניק לציבור עוד מתנות מעץ הכסף הדמיוני שברשותה. במספר מפגשים שהיו לי עם קבוצות שונות התקבלה תמונה מאוד ברורה: המוחים מתקשים לסגור את החודש ולכן רוצים שהממשלה תסייע להם, בעיקר בדיור ובפעוטונים. הם בוודאי לא רוצים לשלם יותר מסים. סיסמאות של "צדק חברתי" אפשר לפרש בדרכים שונות, והפרשנות של זעירא, אינה סבירה.

ומה לגבי רווחה? על זה זעירא לא מדבר. שוויון זה כל מה שמעניין אותו. הרי גם לשיטתו, אפילו אם ממשלת ישראל תצליח (באופן מפתיע) לעשות שימוש מושכל בהכנסתה ממסים נוספים שזעירא כל כך רוצה להטיל על הציבור בישראל, עדיין השירות הנפלא שהציבור יקבל מהממשלה אינו בחינם. הוא על חשבון ההכנסה הפנויה של הציבור. האם ברור לחלוטין שהרווחה שלנו תעלה דווקא אם הממשלה תיקח מאתנו יותר מסים ותחזיר לנו שירותים? אם זה היה המקרה, הוא היה משבח את הממשלה על ניצול יעיל של כספי המסים. אבל טור כזה הוא לא כותב, ולא במקרה.

ומה לגבי יעילות הממשלה? גם על זה זעירא לא כותב. מתקבל הרושם שמה שבאמת חשוב זה לקחת מסים ולהקטין אי שוויון על ידי פגיעה בהכנסה של הציבור בצורה פרוגרסיבית. מה כבר נעשה עם תקבולי המסים פחות מטריד אותו. מי שכן מוטרד מהשימוש בכספי המסים בהכרח מוטרד מהיעילות של הממשלה. האם כסף נוסף לתקציב החינוך באמת מתורגם לחינוך איכותי יותר או אולי דווקא לשכר למורים הוותיקים? האם תקציב נוסף לכוחות הביטחון מתורגם ליותר בטחון? שיטור יעיל יותר? או אולי לתוספת לפנסיה התקציבית (למשל פיצוי על העדר בטחון תעסוקתי לגמלאי המשטרה, כפי שהיה לאחרונה). גם כאן זעירא שומר על זכות השתיקה, ולא במקרה. מי שתומך בהתלהבות בארגוני העובדים ובזכות השביתה חסרת הרסן בישראל, לא יכול להלין על מגזר ציבורי שאינו יעיל.

ומה לגבי מהלכים נוספים לשיפור רווחתו של הציבור, בעיקר של החלשים? פתיחת המשק ליבוא? צמצום רגולציה? פישוט מערכת המס ועוד רפורמות כלכליות חשובות? כלום. בסופו של יום, כל מה שנשאר מטור של פרופסור לכלכלה זה הגיגים אידיאולוגיים בגנות ה"ניאו ליברליות", כמיהה תמוהה לממשלה גדולה, וטענה כלכלית אחת, חסרת בסיס סביר, שהעלאת המסים לא תפגע בצמיחה הכלכלית. ויש גם אתנחתא קומית. זעירא מחזק את טענותיו בכתבו: "הספר הגיע למסקנה שמדיניות צמצום המגזר הציבורי אינה משקפת שיקולים כלכליים, אלא אידאולוגיה ניאו-ליברלית."ומי כתב את "הספר," אתם תוהים - ובכן פרופסור יוסי זעירא. 

הכותב הוא פרופסור לכלכלה בבינתחומי הרצליה ובאוניברסיטת וורוויק באנגליה