עיריית ת"א הפסידה בעליון, ותיאלץ למכור את חניון כיכר אתרים במכרז

מכירת חניון כיכר אתרים בתל אביב תמורת 150 מיליון שקל לקרן הנדל"ן JTLV בהובלתם של עמיר בירם, ויעקב שלום פישר מבוטלת סופית. כך עולה מהחלטתם של שלושת שופטי בית המשפט העליון ניל הנדל, יעל וילנר וג'ורג' קרא. ההחלטה התקבלה במסגרת ערעור שהגישה עיריית תל אביב כנגד החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב משנת 2018, לבטל את המכירה.

בעבר היה שייך חניון כיכר אתרים לעיריית תל-אביב (73%) ומלון מרינה (23%). ב-2008 הגיש מלון מרינה תביעה לפירוק שיתוף, שבסופה הורה בית המשפט על פירוק השותפות בדרך של מכירה.

ב-2017 רכשה קרן JTLV את חלקו של מלון מרינה בחניון, ונכנסה לנעליו של בית המלון בהליך פירוק השיתוף. בהמשך להחלטת בית המשפט, הגיעו העירייה והקרן להסכם לפיו חלקה של העירייה יימכר לקרן תמורת 150 מיליון שקל. ההסכם אושר לאחר מכן בהחלטה של מועצת עיריית תל אביב. כחלק מההסכם נקבע כי עד להריסת החניון והקמת פרויקט המגורים בכיכר אתרים, הוא ימשיך להיות מתופעל על-ידי חברת אתרים במתכונת של חניון ציבורי, וכי עם הקמת פרויקט המגדלים מעליו, יוקם בין היתר חניון חדש בן 350 חניות שיועבר לבעלות עיריית תל-אביב. זמן קצר לאחר החלטת מועצת עיריית תל אביב, הגיש ספי צביאלי, בעליו של נכס סמוך לכיכר אתרים, עתירה נגד ההסכם. במרכז העתירה, אשר הוגשה על ידי עו"ד יובל גלאון, ממשרד שביט בר און גלאון צין ויתקון ושות', נטען כי בהחלטה נפלו פגמים מהותיים שכן בפני חבריה לא הוצגו מלוא העובדות ביחס לעסקה, וכן כי על העירייה הייתה מוטלת חובת קיום מכרז בהליך כזה.

 עו"ד יובל גלאון / צילום: רותם שביט

שופטת בית המשפט המחוזי, רחל ברקאי, קיבלה את העתירה וקבעה כי היה נכון למכור את הנכס בהליך של מכרז: "החלטת מועצת העירייה התקבלה על בסיס מידע חסר, ומתעורר חשש כי נגועה היא אף בחוסר סבירות המצדיק את ביטולה. במקרה דנן הקדימה העירייה לרתום הסוסים לפני העגלה, עת ביקשה לקדם הליך של אישור עסקת מכר עוד בטרם התקיים דיון בבית המשפט הדן בהליך פירוק השיתוף בשאלה כיצד יבוצע הליך המכרז", נכתב בהחלטתה של ברקאי.

כנגד החלטה זו הגישה כאמור עיריית תל אביב ערעור לבית המשפט העליון, אלא שכעת ערעורם נדחה פה אחד. "לפי לשון פקודת העיריות, חובת המכרז הפומבי חלה גם על הסכם פשרה שרוצה רשות לכרות במסגרת הליך של פירוק שיתוף. תוצאה זו באה להגן על תכליות דיני המכרזים ועל תכליות דיני פירוק השיתוף. ונכון לדייק: הדין הוא הקובע. כשם שיש לפעול על פי הדין כאשר הוא מחייב לערוך מכרז פומבי, כך יש להכיר בפטור מחובה זו הרשום בדין. המסקנה היא שהסכם הפשרה שגיבשו העירייה והיזם מנוגד לדין, כפי שנקבע בערכאה קמא, ודין הערעור להידחות", כתב בהחלטה השופט ניל הנדל.

עיריית תל אביב אף חויבה לשלם לצביאלי הוצאות בגובה 20 אלף שקל. גם חברת בית המלון והקרן חויבו בתשלום הוצאות לצביאלי של עשרת אלפים שקל.

עו"ד גלאון מסר ל"גלובס" כי "החלטתו של בית המשפט העליון משובצת קביעות מהותיות אודות חשיבותם של דיני המכרזים בהגנה על האינטרס הציבורי - במיוחד בהליכים שבהם נמסרים לידי גורמים פרטיים נכסים בעלי אופי ציבורי מובהק. ההחלטה מדגישה כי על רשויות מקומיות לבכר את האינטרס הציבורי, הבא לידי ביטוי במיטבו בדיני המכרזים, בבואן לסחור במקרקעין שבבעלותן, גם כאשר הן רואות לנגד עיניהן דחיפות עזה בהשלמת הליכי מכירה לגופים פרטיים".

מקרן JTLV נמסר: "ביהמ"ש העליון העביר כעת את הסמכות לבימ"ש השלום, אנו לומדים את ההחלטה".

סגנית ראש עיריית תל אביב, ציפי ברנד, מסרה ל"גלובס" כי "לפני שלוש שנים הייתי יחידה במועצת עיריית תל אביב יפו שקמה והתנגדה לעסקת מכירת חניון כיכר אתרים ליזמים פרטיים ללא מכרז. דברי קיבלו תהודה בפסק הדין שביטל את המכירה. אני יודעת שהנהלת העיר היום מבינה את מה שהבנתי ב-2017: חוף הים שלנו הוא משאב שלא יסולא בפז, ולכן עסקת נדל''ן במיקום כזה חייבת לשמור על האינטרס הציבורי, ולהתנהל בשקיפות ובהוגנות. בקרוב תעלה מחדש על הפרק תכנית הבנייה בכיכר, לאחר שהצלחנו בסבב הקודם לצמצם מאוד את תוכנית הענק שהייתה הופכת את הכיכר העירונית לחומה בפני הציבור בדרכו לים ולטיילת. אני מאמינה ויודעת שהפעם העירייה מבינה שהדברים צריכים להעשות אחרת, בכל מקרה, אמשיך לשמור על האינטרס של התושבות והתושבים".