המגזר העסקי בישראל לא מחכה לממשלה ומתחיל "לקזז" פליטות פחמן

בזמן שממשלות מציבות יעדים לצמצום פליטות ולא מצליחות תמיד לעמוד בהם, בשנתיים האחרונות, מכריזות חברות ענק על יעדים בתחום האקלים והקיימות. מחברות מזון דוגמת נספרסו, שהכריזה שתשיג ניטרליות פחמנית עד שנת 2022, לענקיות טכנולוגיה דוגמת גוגל, שהכריזה כי תגיע לאיזון מלא של פליטת כל גזי החממה שלה מאז היווסדה.

בפועל, החברות הללו לא מפסיקות לצרוך דלקים מאובנים באופן מלא. הן מבצעות התייעלות פנימית שמובילה לחיסכון אנרגטי, במדינות מסוימות מצליחות להסתמך במידה רבה על אנרגיה מתחדשת, אך לא מפסיקות באופן מלא את פליטת גזי החממה שלהן לאטמוספירה - פעולה שאיננה אפשרית. הן, למעשה, מסתמכות בשיעורים משתנים על מנגנונים של קיזוז פחמן. כך למשל, בנספרסו 70% מהקיזוז לאורך שרשרת האספקה יסתמך על השקעה בשימור יערות ובניקיון מערכת האנרגיה בקהילות ילידיות, לאחר שבשנים עברו הגיעו מפעלי החברה לניטרליות מלאה ללא קיזוז.

בעולם קיימות זירות שבהן יכולות חברות "לסחור" בפליטות, באופן שיאפשר לקזז את הפעילות המזהמת שאותה לא הצליחו החברות להפחית. ייתכן שלרשימה הזו תצטרף בקרוב שחקנית מפתיעה: הזירה העסקית בישראל. לראשונה מקודמת בישראל יוזמה עסקית להקמת זירת פחמן על ידי המגזר העסקי עצמו. הפורום הכלכלי חברתי, שהוקם על ידי נשיאות המגזר העסקי בישראל, בראשות דובי אמיתי, וחברים בו כ-500 ארגונים עסקיים, חברתיים ואקדמיים, החליט שלא להמתין לתוכניות ממשלתיות, ולקדם בעצמו מודל לזירת פחמן משותפת, שתאפשר לעסקים לצמצם פליטת גזי חממה באמצעות מנגנון קיזוז.

במסגרת זירת הפחמן, מבקשים במגזר העסקי ליצור פלטפורמה דיגיטלית שבה כל עסק יוכל להזרים ביקוש לקיזוז, ובצד ההיצע יוכלו עמותות או ארגונים להציע לאותם עסקים להשקיע סכום כסף מסוים במיזם סביבתי ש"יקזז" את פליטות הפחמן של העסק. זאת, לפי פרמטרים קבועים וברורים לקיזוז, תוך אסדרה של מחירי הקיזוז, יצירת אומדן כספי אחיד ומוסכם והגדרת יחסיות בין צמצום טביעת רגל פחמנית לבין קיזוז.

מודל זירת פחמן קיים בעולם (ארה"ב ובאירופה), והפרויקטים לקיזוז פחמן נעשים במדינות אלו לרבות במזרח הרחוק וביערות העד של דרום אמריקה. בישראל לא קיימות מכסות פחמן, מס פחמן או מנגנוני קיזוז מוסדרים, כך שחברות ישראליות המעוניינות להשקיע בפרויקטים סביבתיים כחלק ממדיניות האחריות התאגידית שלהן, מבצעות פרויקטים של קיזוז בחו"ל. השאיפה של המודל המתגבש בישראל היא לשנות זאת, לתמוך באקוסיסטם המקומי ולחזק מיזמים סביבתיים הזקוקים להשקעה.

לפי שלי דביר, סמנכ"לית אסטרטגיה ב-business roundtable ועמותת 2 בי פרנדלי, הזירה תאפשר תמיכה בהקמה של פרויקטים שונים - דוגמת הקמה של גגות סולאריים או ברוח, תמיכה בהקמה של יערות, ועוד. "אנחנו צריכים להרגיל את כל המשק לחשיבה כזו, ובאופן הזה גם להגדיל את היצע הכסף שיש לפרויקטים האלו. החישובים הם חישובים בינלאומיים. את יודעת כמה כל פרויקט נותן לך. חברה תוכל לראות לפי הקיזוז שהיא צריכה מה התועלת הפחמנית המחושבת של הפרויקטים השונים ולבחור במה לתמוך".

בישראל ישנן למעשה חברות שנמצאות בהליכים משל עצמן להפחתת פליטות. דיזנגוף סנטר הכריזו למשל שיאפסו את הפליטות לחלוטין, בתעשייה האווירית מבצעים צעדים משמעותיים להפחתת פליטות, שטראוס ואף אסם מנהלות תהליכים דומים. לכן, לחברות הנמצאות בתהליכים של הפחתה - ובעיקר חברות מוטות יצוא הנדרשות לעמוד בסטנדרטים בינלאומיים, מנגנון הקיזוז יכול לייצר הפחתה נוספת בתוך תוכנית העבודה.

אך עוד לפני הקמת הזירה, חשוב לזכור ישנו כלל אחד חשוב בקיזוז פליטות: ביצוען יבוצע רק לאחר צמצום הזיהום במקור, על הפרש שהוא בגדר "אין ברירה", שכן קיזוז בלבד איננו פעילות בת קיימא, ויכול להיתפס כ"גרינווש", כלומר ארגון בוחר להותיר את הצרכן עם הזיהום ולמרק את מצפונו באמצעות השקעה בפרויקטי ייעור או אנרגיה מתחדשת.

לכן מדגישים גם בפורום הכלכלי חברתי וגם במשרד להגנת הסביבה, שהפלטפורמה המוצעת תהווה מתווה משלים בלבד לצמצום פליטות גזי החממה. לפי דביר, "הזירה היא פלטפורמה דיגיטלית אז אין לנו דרך לשלוט על מי נכנס אליה, אבל יהיה מחשבון שידרוש מעסקים שרוצים לבצע קיזוז, נתונים שיראו את הצמצום שהם עשו לפני הקיזוז. זאת, כדי למנוע מצב של 'גרינווש'. הקריטריון הראשון הוא 'אמיתי'. קרדיט הפחמן יינתן רק בהוכחה של פעולה של צמצום קודם".

כדי להפוך את המודל לאפקטיבי, במשרד להגנת הסביבה עובדים על הצד המקצועי, ובודקים מהם הסטנדרטים שיש לאמץ, כדי לקבוע מחירי הקיזוז והגדרת ההכרה בקיזוז. לפי ד"ר גיל פרואקטור, מנהל תחום אנרגיה ושינויי אקלים במשרד להגנת הסביבה, "גמישות שמאפשרת לסחור בפליטות או בקיזוזים של פליטות, היא השוליים - עד 10-5% מסך הפליטות. וכשעושים את הקיזוזים הללו בתוך ישראל, זה יכול לסייע בהפחתת פליטות במשק המקומי ולמנף השקעות דלות פחמן וצמיחה עסקית דלת פחמן. עסק דל פליטות, הוא עסק שהוא חפץ חיים, תחרותי ויעיל".

  

שוק של מיליארדים

בשנים הקרובות, צפויה המגמה העולמית להתרחב, כשמדינות וחברות מתקדמות בתוכניות הפחתת הפליטות שלהן. שוק קיזוזי הפחמן הוולונטרי גדל משמעותית בשנים האחרונות. בחברת הייעוץ מקינזי מעריכים שבשנת 2020, נקנו זיכויי פחמן בכ-95 מיליון טון של שווה ערך לפחמן דו חמצני (MtCO2e), יותר מפי 2 מאשר בשנת 2017. עד שנת 2030, הביקוש לאיזון פחמני עשוי לגדול פי 15 ומעלה, ועד 2050 - פי 100. בסך הכול, שוק לאיזון פחמני יכול להיות שווה יותר מ- 50 מיליארד דולר בשנת 2030.

שווי השוק של קיזוז פחמן נאמד במיליארדי דולרים. לפי Ecosystem Marketplace, בזכות שוק הפחמן הוולונטרי תועלו יותר מחמישה מיליארד דולר לפרויקטים ברחבי העולם הקשורים באנרגיה מתחדשת, שימור יערות ועד עידוד השימוש בתנורי בישול יעילים במדינות מתפתחות. איזון פחמני הפך פופולרי יותר ויותר גם בקרב צרכנים: בעמותת Cool Effect, המאפשרת קיזוז פליטות שמקורן בטיסות, בסוף 2019 נרשמה עלייה של יותר מ-700% במספר העסקים, הארגונים והאנשים פרטיים שביקשו לקזז את הפליטות שגרמו כתוצאה מטיסותיהם.

לכן, ישראל עושה כעת צעדים ראשוניים בזירה שכבר מפותחת במדינות רבות, ומצטרפת למגמה גלובלית. ד"ר רות דגן, ראש מחלקת איכות סביבה ושינוי אקלים בהרצוג פוקס נאמן ומומחית בסחר בפחמן, היא ממגבשי המודל הנוכחי. עם הזמן, הזירה שתחילה תקזז פליטות עם פרויקטים חברתיים, יכולה להפוך לשוק פחמן משמעותי. לדבריה, "שוק הפחמן הגלובלי הפך עם השנים להיות מתוחכם, וכולל היום בורסות ופלטפורמות סחר מגוונות מסוגים שונים, בהן נסחרים קרדיטים בהיקפים של עשרות מיליארדי דולרים. הגורמים המרכזיים הפעילים בשוק כיום נחלקים לשתי קבוצות מרכזיות: תאגידים ריאליים שעושים שימוש בקרדיטים כדי לקזז פליטות פחמן שלהם, בין אם מכוח דרישה רגולטורית ובין אם כמדיניות עסקית וולונטרית; ותאגידים פיננסיים. גופים מוסדיים ובנקים פעילים מאוד בבורסות אלה, בין אם כדי לקזז טביעת רגל פחמנית ובין אם כדי 'לעשות עסקים', משום שזכויות הפחמן הן commodity נסחר לכל דבר ועניין, שקיים עבורן שוק סחר משני מפותח, כפי שאנו מכירים מבורסות אחרות.

"עבור ישראל, מדובר כיום בנקודת זמן קריטית של הזדמנות להצטרף לזירת הסחר הגלובלי. באמנת פריז קיים מנגנון שמכונה (Article 6) Linkage, שלפיו עתיד להתבצע חיבור של מנגנוני סחר בינלאומיים. אם ישראל לא תשכיל לחבור למהלך הגלובלי הזה עכשיו, יהיה בכך פספוס של הזדמנות למנף כלי פיננסי משמעותי שיכול לקדם עמידה ביעדי הפחמן הלאומיים שלנו בצורה יעילה כלכלית".

מובילות המהלך בזירה המקומית הן חברת נטפים ו-2B-Friendly, באמצעות הפורום הכלכלי חברתי, והעבודה בצוות הפיתוח של המודל כוללת את חברת נסטלה-אסם, חברת טבע, ארגוני סביבה. החברות קוראות לגופים נוספים להצטרף לתהליך, והיעד הוא להקים את הזירה בשנה הקרובה בשיתוף המשרד להגנת הסביבה, כך שב-2022 יפעלו בה כבר 50 חברות. המודל עצמו יוצג בכנס הקיימות של Business Roundtable הישראלי מבית הפורום הכלכלי חברתי ונשיאות המגזר העסקי, בשיתוף המשרד להגנת הסביבה ועמותת 2 בי פרנדלי, שיתקיים מחר.

גבי מיודובניק, נשיא ומנכ"ל נטפים, הניח על השולחן את המונח "קיימות" כשנשאל מה ירצה לקדם עם הממשלה, במסגרת השולחן העגול של המגזר העסקי. בזמן שבישראל הממשלה מתמהמהת בהצבת יעדי הפחתת פליטות שאפתניים, מיודובניק מכיר היטב את המגמות מעבר לים ואת ההשקעות הרבות הזורמות לחברות המתנהלות לפי עקרונות ESG (סביבה, קיימות וממשל תאגידי). "קיימות היא ב- DNA שלנו. כמעט כל קרנות ההשקעה היום בעולם בוחנות את ההשקעות שלהן בהתאם לעמידה בכללי ESG ובתוכם קיימות. זה מרכיב חשוב בהחלטה שלנו ללכת לעולם הזה, מעבר להחלטה שלנו שאנחנו מאמינים שצריך לעשות את זה. ברגע שעושים את הדבר הנכון, מקבלים את הערך גם מבחינת הערך הכלכלי לחברה".

מס הפחמן יחכה

בזמן שהמגזר העסקי מנסה לבצע צעד אחד קדימה, המדינה משתרכת למעשה מאחור. לישראל, בניגוד למרבית המדינות המפותחות, אין תוכנית ממשלתית מאושרת לנטו אפס פליטות עד 2050, בשל מחלוקות בין המשרד להגנת הסביבה, למשרד האנרגיה שמסרב להציב יעד אנרגיות מתחדשות לשנה זו. בתוך כך, באין ממשלה, חוק אקלים שמבקש לקדם המשרד להגנת הסביבה - אף הוא מוסיף להמתין. כך, ישראל לא קובעת למשל מנגנון להטלת מס פחמן - מס שבמשרד האוצר מתנגדים לו, אף שזוהי ההמלצה המרכזית של ארגון ה- oecd לישראל, כאבן דרך להשגת כלכלה דלת פחמן.

במגזר העסקי מקווים שהמנגנון הוולונטרי המתגבש כעת יהווה צעד שימנע מעסקים לשלם מיסי פחמן כבדים אם וכאשר תגיע העת, שכן לצד תוכניות הפחתה, הפליטות העודפות "יקוזזו" בזירה ולכן לא יתומחרו במסגרת מס שמהותו היא "המזהם ישלם". לפי דביר, "ככל שהקיזוז יוכל להפחית את נטל המס, הוא יהווה תמריץ כלכלי לבצע תוכניות הפחתה ולקחת חלק בזירת הקיזוז".

חשוב להדגיש כי זירת קיזוז שתהווה מעין רגולציה עצמית וולנטרית יעילה, לא תייתר את הצורך של המדינה להטיל מס פחמן, גם אם קיימת תקווה כזו בקרב המגזר העסקי, אלא תהווה צעד משלים למכלול של טיפול בפליטות. לפי ד"ר פרואקטור, "רובן המכריע של המדינות המפותחות כבר היום מתמחרות פחמן והשאר, כולל ארה"ב, פועלות לבצע זאת כחלק מאסטרטגיית האקלים שלהן. ישראל אינה יכולה להישאר מאחור. בלי תמחור פחמן נייצר עיוותים משקיים, ואז או שלא נצליח להגיע לכלכלה דלת פחמן על כל המשמעויות ההרסניות לכלכלה ולסביבה בישראל, או שניאלץ לשלם הרבה יותר ברמה המשקית על חוסר יעילות להפחתת פליטות. כשכל הכלכלות המפותחות יתמחרו פחמן אז כלכלה קטנה כמו שלנו תיאלץ לשלם מכסי פחמן גבוהים, כמו שצפוי לקרות החל מ2023 כשנרצה לייצא לאירופה, וגם נשלם הרבה יותר בשביל המשאבים הנחוצים לכל יחידת gdp".