התחלתם ללמוד השבוע לתואר שני? רובכם מבזבזים זמן וכסף

בישראל קשה מאוד להתפרנס בכבוד ללא תואר אקדמי או הכשרה מקצועית איכותית, ואכן שיעור האקדמאים בישראל הוא מהגבוהים במדינות OECD - מקום שלישי אחרי קנדה ולוקסמבורג. 50% מבני 25-64 הם בעלי השכלה גבוהה או על-תיכונית. לפי נתוני למ"ס, ב-2017 עמד שיעור בעלי התואר השני בקרב אוכלוסייה זו על 10.4%.

עכשיו נשאלת השאלה כמה השכלה צריך כדי לנהל קריירה מצליחה? על פי מספר הנרשמים השנה לתואר שני - יותר מ-63 אלף איש, קצת יותר מרבע ממספר הנרשמים לתואר ראשון - בטוחים שתואר שני הוא חיוני להצלחה ורבים אחרים מסתפקים בתואר ראשון, לעתים קרובות בגלל מחסור במשאבים. 

אלא שברוב המכריע של המקצועות ותחומי העיסוק במשק הישראלי, תואר שני הוא בבזבוז זמן וכסף. מדוע? כי בשוק העבודה ניסיון תעסוקתי תורם הרבה יותר מעוד תארים.  לכן מי שנכנס לשוק העבודה לאחר התואר הראשון (רצוי עוד במהלכו, בתפקיד סטודנטיאלי הרלוונטי למקצוע העתידי) פותח פער גדול לטובתו בהשוואה למי שממשיך לחבוש את ספסל הלימודים שנתיים-שלוש נוספות.

ומה אם התחילו לעבוד במהלך התואר השני? עדיין מדובר בתפקידים סטודנטיאליים, שהם בהגדרה פחות איכותיים מתפקידים במשרה מלאה, ועל כן פיתוח הקריירה מתעכב. שלא לדבר על כך שעבור רבים מהסטודנטים הלימודים הם מוקד ההשקעה העיקרי, ולא העבודה, מה שמקטין עוד יותר את הסיכוי לתפקיד סטודנטיאלי איכותי שימזער את העיכוב בקריירה.

בזבוז של זמן קריירה

אז מה הבעיה להתחיל את הקריירה רק אחרי לימודי התואר השני? בעיה גדולה. "זמן הקריירה" - שהוא הזמן הריאלי לפיתוח הקריירה - הוא נתון ולא ניתן להארכה. על כן מי שמשקיע חלק מהזמן יקר הערך הזה בלימודים מיותרים, מבזבז את השנים החשובות ביותר לבניין הקריירה ומכווץ את פרק הזמן העומד לרשותו לקידום ניהולי או מקצועי.

ואם דוחים את התואר השני לגיל מאוחר יותר, אחרי שכבר מתבססים בשוק העבודה? גם במקרה הזה המשמעות היא בזבוז "זמן קריירה" והכנסתה לסוג של קיפאון. האמינו לי, גם אני בזבזתי שנתיים על לימודי תואר שני באוניברסיטת תל אביב והמשכתי לנהל את הקריירה במקביל עם רגל אחת קשורה.

ומה עם מי שמעוניין בקריירה ניהולית? האם הוא אטרקטיבי ללא תואר שני במינהל עסקים? ברור. קודם כול, כי ניהול זה לא מקצוע. שנית, התואר הזה הוא בסך הכול סוג של BA כללי בביזנס, שתרומתו שולית בהשוואה לניסיון מקצועי איכותי. זאת בפרט עבור מי שרכשו אותו (תרתי משמע) במכללה או במכללה בתחפושת, שהרי ערכן בשוק ממילא לא גבוה במיוחד.

רק השבוע פגשתי מהנדס בן 40 עם קריירה ניהולית בחברות קטנות, שבטוח כי תואר במינהל עסקים (עם התמחות באיזה קשקוש שהמכללה בתחפושת המציאה כדי למשוך יותר קליינטים) יעניק לו יתרון יחסי ויקדם אותו לתפקידי ניהול בחברות איכותיות יותר ובמקצוע הממוצב גבוה יותר ממקצועו הנוכחי. לשמחתי, הצלחתי להוריד אותו מהתוכנית, ועל הדרך גם לחסוך לו יותר מ-60 אלף שקל ואוקיינוס של עוגמת נפש.

נכות תעסוקתית

לסיכום, כדאי מאוד שתרכשו השכלה אקדמית, איכותית ככל שאתם יכולים, ואל תאמינו לעתידני הקריירה שמספרים כי בעולם העבודה החדש כבר לא חייבים השכלה גבוהה. במחוזותינו, העדר השכלה אקדמית גובלת ב"נכות תעסוקתית". עם זאת, למעט מקצועות המחייבים תארים מתקדמים (אלגוריתמים, מדעי החיים, פיזיקה, כימיה, פסיכולוגיה וכד') ולמעוניינים בקריירה אקדמית, תואר שני נותן ערך בעיקר למי שנאלצים "להכשיר" תואר ראשון לא איכותי או לא רלוונטי, וכמובן לעובדי המגזר הציבורי שמתוגמלים על השכלה.

כל השאר, אל תלכו שולל אחרי מסעות הפרסום האגרסיביים ששוטפים את התקשרות, הם מועילים בעיקר לאקדמיה, והרבה פחות לקריירה שלכם.

זכרו, קריירה זה הפוך ממה שחשבתם. בהצלחה.

הכותבת היא מומחית לשוק העבודה