הכשרת חרדים לשילוב בשירות הציבורי: לא להיכנע לפחד ולאפשר את ההכשרה בהפרדה

לכמה מאיתנו החילונים יש חברים, מכרים או עמיתים מהחברה החרדית? שפותחים עבורנו צוהר לאורחות חייהם, לנושאים המטרידים אותם, לתקוותיהם לעתיד ילדיהם, ומה הם חושבים עלינו. כנראה שלא לרבים. אומר מיד - לי אין.

למה? משום שרובנו לא פוגשים אותם במערכת החינוך, בצבא, באוניברסיטה, במקום העבודה או בשכונת המגורים שלנו. גם ילדינו לא. אבל עוד נחזור לזה.

לפני כחודש (08.11) התקיים דיון בראשות השרה לשוויון חברתי מירב כהן בתוכנית שגיבשה קרן רש"י לשילוב חרדים בשירות המדינה במתכונת הפרדה מגדרית.

בדיון השתתפו ראש הרשות לפיתוח כלכלי-חברתי של החברה החרדית רועי אסף , מנכ"לית הקרן מיכל כהן, נְצִיגוּת מהמועצה להשכלה גבוהה, נציבות שירות המדינה, "שדולת הנשים", "פורום קהלת", "ישראל חופשית" ונציגי ציבור, אני בתוכם על רקע חוות דעת שהעברתי לרשות לפיה בנסיבות המקרה ההפרדה המגדרית אינה פוגעת בחוקיות התוכנית.

בפתח הדיון עמדה השרה על חשיבות שילוב החרדים בשירות המדינה, ציינה כי הפרדה מגדרית במרחב הציבורי אינה תואמת את ערכיה וכי הלבטים הנוגעים לאיזון בין צרכי הציבור החרדי לאורחות החיים של אוכלוסיות אחרות מלווים אותה עוד מתקופתה כחברת מועצת העיר ירושלים.

בצעד בלתי שגרתי ומבורך הקדישה השרה את מרבית הדיון להקשיב למשתתפים ובסיומו הודיעה כי תקדיש זמן נוסף ללימוד הנושא. לאחר כשבועיים הודיעה הקרן על ביטול התוכנית.

הכשרת חרדים בהפרדה מגדרית היא עוד התנגשות מורכבת בין ערכי הציבור החילוני והחרדי, האינטרסים שלנו והנורמות המשפטיות המחייבות את כולנו.

על פי נורמות אלה והערכים הרווחים בעיקר בקרב הציבור החילוני, הכשרה בהפרדה מגדרית מהווה על פי רוב פגיעה בכבוד האדם, בשוויון הזדמנויות ונחשבת אפליה פסולה. לצידם מתקיים אינטרס משותף לשילוב נציגי המגזר החרדי בשירות הציבורי וחשיבות לייצוג שוויני של נשים וגברים ממגזר זה.

נחדד בקצרה את האינטרס: שירות ציבורי מְגֻוָּן מגדרית ומגזרית מאפשר הבנה לצרכים הייחודים של האוכלוסיות השונות, בונה אמון, יוצר הזדהות, מטייב החלטות ותהליכי קבלתן. העסקת חרדים בשירות הציבורי מקדמת גם את האינטרס החשוב של שילובם בשוק העבודה.

הצדדים היו תמימי דעים באשר לחשיבות האינטרס וכי ההכשרה חייבת לעמוד בנורמות המשפטיות. חילוקי הדעות נגעו לחוקיות התוכנית הספציפית ובעת הנוכחית אין לגביה הכרעה.

מדרון חלקלק?

בנוסף עלו בדיון טענות "מדיניות" (POLICY) - האם נכון לאפשר הכשרה בהפרדה מגדרית - כששוללי המהלך, ביניהם פרופ' יופי תירוש ונציגי "ישראל חופשית", טוענים שמדובר ב"עיצוב העדפות" של החרדים וב"מדרון חלקלק".

עכשיו באו נחזור לשאלה כמה אנחנו באמת מכירים את העולם החרדי כדי לומר שמדובר ב"עיצוב העדפות".

נציגות ונציגי הציבור החרדי הסבירו בדיון את ההבדל בין לימודים והכשרה שעל פי סמכויות הלכתיות יש לעשות בהפרדה לבין התעסוקה המעורבת והמותרת בשירות הציבורי.

הם ציינו כי שלילת האפשרות להכשרה בהפרדה תפגע בעיקר בנשים חרדיות שהלכתית מוטלות עליהן יותר מגבלות. עוד הצביעו על הפגיעה באמון הציבור החרדי בתהליך השילוב כאשר מצד אחד ישנן אמירות לגבי חשיבות האינטרס ומצד שני קיימת התעקשות לקיימו "בתנאים שלנו (החילוניים) בלבד".

נראה אם כן שאפשרות הבחירה במסלול הכשרה בהפרדה, ככל שהיא חוקית, אינה "מעצבת את העדפות" של החברה החרדית אלא "משקפת את המוסכמות" הרווחות בו ושהעדרה פוגע בעיקר באוכלוסייה שעליה באים שוללי המהלך להגן - הנשים, החרדיות במקרה זה.

כל צד נימק והתבצר בעמדתו אך מעטים הציעו פתרונות הסדרה שיעלו בקנה אחד עם הנורמות המשפטיות תוך התחשבות בעקרונות והערכים השונים. אלה אלקלעי, יו"ר שדולת הנשים, שהציעה "הכשרה בהפרדה בקהילה", הייתה אחת מהם.

לשיטתי הכללה מהותית נוצרת תוך התחשבות ומתן משקל למאפיינים הייחודים של הקבוצה המודרת, הבנה כי "שוויון מכאני" עלול להוות כפייה של דעת הרוב על המיעוט ואני מציעה לראות באפשרות חוקית להכשרה בהפרדה "מנגנון מעבר" TRANSITONAL MECHANISM מאפשר ומכליל לשילוב חרדיות וחרדים.

טענת ה"מדרון החלקלק" מעניינת במובן זה שהיא נכונה לא פחות לחברה החרדי עצמו.

כמה אנחנו מודעים לתמורות המתחוללות בחברה החרדית ושהואצו בעקבות הקורונה? תמורות המהוות שעת כושר לשילובם המשמעותי בשוק העבודה ובהשכלה הגבוהה, אך בה בעת מערערות מוסכמות וסדרי עולם בחברה החרדית. אם נחשוב לרגע איך כל זה נראה מהצד השני, נוכל להבין מדוע גם מבחינת חלקים רחבים בהנהגה החרדית מגמות אלה מהוות "מדרון חלקלק".

אסור לנו לוותר על הניסיון לייצר הסכמות

לא אתיימר להבין אלא רק לצטט את הדברים שלחשה באוזני הרבנית עדינה בר-שלום בצאתנו מהדיון, "חרדים שלומדים באוניברסיטה כבר לא רואים בחילוניים 'עגלה ריקה'".

מהלכים מסוג זה הם כלים שלובים. הם מאפשרים, לעיתים לראשונה, היכרות של אנשים ואורחות חיים. הם מעניקים פנים ושמות לפרטים בקבוצה. הם מייצרים הזדמנות אמיתית להידברות והתקרבות. וזה עלול להפחיד. את שני הצדדים.

שינויים משמעותיים עושים באומץ ובנחישות, תוך לקיחת סיכונים, ניהול דיאלוג קונסטרוקטיבי ומכבד והגעה להסכמות, גם אם יש בהן ויתור או פשרה, לטובת השגת אינטרס רחב יותר - הממשלה הנוכחית היא דוגמא טובה לכך.

לא תמיד נגיע לקונצנזוס, לא תמיד כולם יהיו מרוצים. יש סיכוי שנגיע לבג"ץ וסיכון שגם נפסיד בו. אבל אסור לנו לוותר על הניסיון לייצר הסכמות חוקיות, מורכבות ודינאמיות.

כדי להבטיח רקמת חיים בת קיימא בין חילונים לחרדים בחברה ישראלית מכלילה ומשגשגת לאורך זמן, כולנו צריכים למצוא את האומץ לוותר על ההתבצרות, החששות והחשדנות וכדברי בן-גוריון כבר לפני 70 שנה - "למצות כל מה שמשותף בין חלקי העם".

הכותבת היא מייסדת-שותפה ומנכ"לית מיזם ''לוקחות במה'' של האוניברסיטה העברית, הפועל לשילוב חוקרות בשיח הציבורי, מומחית לאחריות מגדרית, בכירה לשעבר בקהילת הביטחון ובוגרת תואר שני בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית