עם שווי של 2 טריליון דולר: שוק הקריפטו מושך משקיעים ומפתח שאיפות בקרב רגולטורים

הנה מה שצריך לדעת על המאמצים החדשים למשטר תחום רווחי אבל מעורפל

מטבעות דיגיטליים / צילום: Shutterstock
מטבעות דיגיטליים / צילום: Shutterstock

כשמטבעות קריפטוגרפיים נכנסים למיינסטרים, מחירי הביטקוין ומטבעות דיגיטליים אחרים לעתים מוצגים בשורה הרצה בתחתית משדרי החדשות בכבלים ובאפליקציות פיננסיות, כאילו היו בדיוק כמו מניות, אג"ח וחוזים עתידיים על נפט.

אבל הם לא כאלה, וזה הופך אותם לאתגר לרגולטורים הפיננסיים של ארה"ב.

פיקוח על מטבעות קריפטו, שהחלו להתקיים ב־2009, הוא חלקי ביותר. רגולטורים בממשל ביידן עובדים להבהרת כללים לשוק שבערך גדל פי שלושה בערכו ב־2021 ליותר מ־2 טריליון, ומשך מיליוני משקיעים אמריקאים וחששות גוברים לגבי היציבות הפיננסית.

הנה כמה משאלות המפתח הקשורות לקביעת הרגולציות האלה:

מה ההבדל בין מטבעות קריפטו ונכסים אחרים?

המערכת הפיננסית המסורתית בנויה סביב מתווכים - בנקים, ברוקרים, בורסות של מניות או סחורות ומנהלי נכסים. רגולטורים של הממשלה והתעשייה עושים שיטור של חברות כאלה על מנת להגן על משקיעים, לקדם שווקים הוגנים ומסודרים, להגן נגד בועות פיננסיות ולמנוע פשעים כמו הלבנת הון או התחמקות מתשלום מסים.

הפיקוח הזה מגיע עם פשרות מסוימות. בנקים וברוקרים צריכים לשים בצד כסף למקרים של אבדן אפשרי ואמורים לדעת מי הלקוחות שלהם; בתמורה, מחזיקי החשבונות בהם מוגנים על ידי ביטוח בתמיכת הממשלות. חברות ציבוריות חייבות לציית לנהלי הנהלת חשבונות סטנדרטיים ולגלות מידע לגבי הפעולות שלהם והמצב הפיננסי שלהם; בתמורה, הם מקבלים גישה לעשרות טריליוני דולרים של נזילות במניות ושווקי אג"ח.

אמונת יסוד בין תומכי מטבעות הקריפטו היא שהטכנולוגיה יכולה להחליף מתווכים כאלה ולסיים את הצורך בביסוס אמון.

הנה הדרך שבה סידור מסוג זה יכול להתרחש: הביטקוין מאפשר לכל שני אנשים, בכל מקום בעולם שבו יש להם חיבור אינטרנט, לעשות העברת ערך ביניהם תוך כמה דקות ללא מתווך. העסקאות נרשמות במאגר מידע, המכונה בלוקצ'יין. הוא ניתן לצפייה באופן ציבורי על גבי רשתות מחשבים המריצים עותקים נפרדים של אותה תוכנה. זה אמור לוודא שאף אחד ברשת לא מזייף את מטבעות הקריפטו או מוציא פעמיים את אותם ביטקוינים.

האם יש צורך ברגולציה של מטבעות קריפטו?

בגלל שתומכי מטבעות הקריפטו אומרים שהנכסים מקטינים את התפקיד של מתווכים מסורתיים, יש אנשים הטוענים שאין להם צורך ברגולציה כמו בנקים, ניירות ערך או קרנות השקעה.

אבל מתחת לפני השטח, אומרים רגולטורים ומומחים, כמעט תמיד יש בני אדם שעובדים.

רוב משקיעי הקריפטו החדשים ניגשים לשווקים דרך פלטפורמות מסחר כמו Coinbase Global או Gemini Trust Co. החברות האלה לוקחות את הדולרים של המשקיעים וממירות אותם לביטקוין, אתריום או אחד מעשרות מטבעות דיגיטליים אחרים. הם גובים עמלות, שמים את הנכסים במשמורת ומוציאים מוצרים שלעתים נותנים למשקיעים החזרים.

מערכת גדלה במהירות של יישומי מטבעות קריפטו המכונה "מסחר מבוזר" מרשה באופן טיפוסי לחלק מהמשתמשים להצביע על הדרך בה היישומים פועלים. לעתים הם נתמכים על ידי מפתחי תוכנה ודורשים עמלות על עסקאות.

אבל אפילו כשרשתות כמו ביטקוין יכולות לבצע עסקאות ללא מתווך, עדיין ישנה קבוצה קטנה של מתכנתים, המכונים מתחזקים, שיש להם אפשרות לשנות את הקוד בבסיס התוכנות במקרה שמתגלים באגים.

קובעי המדיניות אומרים שנוכחות בני אדם בכל המערכות האלה יוצרת פוטנציאל לניגודי עניינים ומצריכה פיקוח.

אי־ההפיכות והאנונימיות של הרבה עסקאות קריפטו הופכת אותן לפופולריות לעבריינים ולרמאים, והנכסים האלה הניעו עלייה במספר מתקפות הכופר כמו זו שפגעה ב־Colonial Pipeline ב־2021. הצמיחה המהירה של שוק מטבעות הקריפטו, המשילות העצמית שלו וקשריו המעורפלים למערכת הפיננסית הנרחבת יותר גם העלו חששות לגבי יציבות. בעוד שרוב הבעיות הוכלו בתוך שוק הקריפטו, הפוטנציאל שהשפעות יזלגו החוצה לעולם האמיתי עלול לגדול כשיותר אנשים ישקיעו את חסכונותיהם במעמד הנכסים הזה.

"מעט טכנולוגיות בהיסטוריה, מאז העולם העתיק, יכולות להימשך תקופות ארוכות מחוץ למסגרות של מדיניות חברתית", אמר יושב הראש של רשות הבורסות וניירות הערך (SEC) גארי גנסלר בכנס המנכ"לים של הוול סטריט ג'ורנל בדצמבר.

מי יהיה אחראי?

בארה"ב, מגוון גדול של סוכנויות המכונות בראשי תיבות שונים ברמה פדרלית וברמת מדינה מפקח על המוסדות הפיננסיים והשווקים.

בנקים נתונים לרגולציה של הפדרל ריזרב, משרד מבקר המטבע ומועצות בנקאות של המדינות. ברוקרים, מנהלי נכסים ובורסות מפוקחים על ידי ה־SEC, שגם קובע דרישות לגילויים מצד חברות הנסחרות באופן ציבורי. המקומות בהם נערך מסחר על חוזים עתידיים ונגזרות אחרות נתונים לרגולציה מצד המועצה למסחר בסחורות עתידיות.

שירותי העברת כספים, כמו ווסטרן יוניון, מקבלים רישיונות לפעול ממשלות המדינות.

הסוכנויות האלה כותבות כללים ורגולציות, מנטרות שווקים פיננסיים, שולחות פקחים לבדוק ציות של חברות לחוק ונוקטות פעולות אכיפה נגד חברות או מנהלים החשודים בהפרתם.

ההחלטה מי צריך לעשות רגולציה של מטבעות הקריפטו ומה צריכות להיות הסמכויות של הגוף שיפקח היא עבודה בהמשכים. כמה מקובעי המדיניות המובילים אמרו שיש בכללים הקיימים פערים ורוצים שהקונגרס ימלא אותם. בינתיים, ה־SEC והמועצה למסחר בסחורות עתידיות לקחו את ההובלה בנקיטת צעדים נגד פרויקטים של מטבעות קריפטו או פלטפורמות מסחר שהם חושבים שמפרות את החוק או עושים הונאה של המשקיעים.

איזה סוכנות צריכה לעשות רגולציה של הביטקוין?

בינתיים, אף סוכנות לא הפעילה את מלוא יכולת השיפוט שלה לפקח על שני מטבעות הקריפטו הגדולים ביותר, ביטקוין ואתריום, שיחד מייצגים יותר מ־60% משוק הקריפטו כולו.

זה בגלל שלמועצה על מסחר בסחורות עתידיות אין סמכות חוקית לעשות רגולציה בשווקי מזומנים על סחורות, שזה מעמד הנכסים שכמה רגולטורים ובתי דין הציעו שהביטקוין והאתר ישתייכו אליו. על שווקי מזומנים, או שווקים בהם משלמים על סחורות או ניירות ערך ומקבלים אותם במעמד המכירה, אין סוכנות אחת שמפקחת עליהם.

הקונגרס ככל הנראה יצטרך להעביר חוק על מנת שלמועצה על מסחר בסחורות עתידיות תהיה סמכות כזו.

במשרד האוצר האמריקאי מתייחסים לפלטפורמות בהן משקיעים רבים קונים ומוכרים ביטקוין כעסקים להחלפת כספים. החברות האלה לרוב צריכות לקבל רישיונות מממשלות המדינות על מנת לפעול, לדעת מי הלקוחות ולנקוט צעדים מסוימים על מנת למנוע הלבנת כספים. אבל הן מתמודדות עם הרבה פחות דרישות והרבה פחות פיקוח לעומת בורסות או שווקי סחורות מסורתיים.

עם זאת, למועצה למסחר בסחורות עתידיות יש סמכות לעשות שיטור של מקרי מרמה בשווקי ביטקוין. היא גם מפקחת על בורסות, כמו בורסת הסוחרים של שיקגו, שבה נרשמים חוזים עתידיים על ביטקוין ואתריום.

איך רואים הרגולטורים סוגים אחרים של מטבעות קריפטוגרפיים?

זה תלוי במאפיינים שלהם.

לדוגמה, מנהל ביידן מתכנן לעשות רגולציה של מנפיקי ה־stablecoins - תת־מערך גדל במהירות של מטבעות קריפטו שקובעים את ערכם בצמוד למטבע לאומי כמו הדולר - באופן דומה לרגולציה על הבנקים, אם כי רגולטורים ביקשו מהקונגרס קודם כל לספק חקיקה מקיפה.

אבל השאלה הגדולה ביותר מולה עומדת תעשיית מטבעות הקריפטו היא האם נכס מגיע להגדרה החוקית של נייר ערך, או "השקעה של כסף ביוזמה מקובלת עם ציפיות סבירות של רווחים שיושגו מהמאמצים של אחרים". אם המטבע ממלא הגדרה כזו, אזי המנפיק צריך לרשום אותו ב־SEC, לצד כל פלטפורמת מסחר המציעה נכסים כאלה וברוקרים המוכרים אותם.

עד כמה פשוט המבחן של ה־SEC?

גנסלר, יושב ראש ה־SEC, אומר שהחוק כיום כבר ברור. המבחן המשפטי ששימש לזהות נייר ערך נקבע על ידי בית המשפט העליון ב־1946, וה־SEC נתן קווים מנחים ליישומו על מטבעות קריפטו ב־2019. הסוכנות גם ניצחה בעשרות תביעות נגד אנשים שמכרו ניירות ערך לא רשומים במה שמכונה הנפקות ראשוניות של המטבעות.

גנסלר סירב לפרט איזה מטבעות קריפטו, אם בכלל, אינם ניירות ערך ולכן נופלים מחוץ לאחריות הסוכנות שהוא עומד בראשה. אבל הוא דחק בבורסות הקריפטו שוב ושוב להירשם ב־SEC, ואמר שמאוד סביר שמה שהן מציעות בפלטפורמות שלהן נחשב לניירות ערך.

האם פלטפורמות הקריפטו שעו לקריאתו?

הרשמת בורסה ב־SEC היא תהליך בירוקרטי איטי ויקר. אף אחת מפלטפורמות המסחר במטבעות קריפטו לא עשתה זאת.

במקום זה, חלק מהן ניסו להפסיק לשרת לקוחות אמריקאיים. אחרות נוקטות גישה אחרת. Coinbase, למשל, אומרת שהיא מרשה רק מסחר בנכסים "עליהם אנו קובעים שיש טענה חזקה מספיק להגיע למסקנה שנכס הקריפטו אינו נייר ערך".

המצב הזה מותיר את פלטפורמות המסחר בקריפטו הגדולות פתוחות לאפשרות של פעולות אכיפה שעשויות לגרום להם לשלם קנסות, להסיר את הרישום של מטבעות פופולריים או לפצות לקוחות על הפסדים. זה סיכון שהן חייבות להיות מוכנות לקבל בשביל ההזדמנות לקצור רווחים מהירים בשוק לוהט.

"זה מאוד רווחי לרשום דברים שעשויים להוות ניירות ערך אבל להגדיר אותם לא כניירות ערך", אמר דאגלס בורת'וויק, מנהל עסקאות ראשי ב־INX, חברת מטבעות קריפטו שאומרת שעבדה להקים פלטפורמת מסחר הרשומה ב־SEC.