זמן לשינוי מסלול: למרות הביקורת אלבשן מביא בשורה חדשה וחיובית לביטוח הלאומי

הכותב הוא רקטור המרכז האקדמי פרס

אתחיל בגילוי נאות: פרופ' יובל אלבשן הוא חברי כבר עשרות שנים. גם דברי הביקורת שקראתי לאחרונה נגד בחירתו למנכ"ל הביטוח הלאומי הונעו, אני נוטה להניח, ממניעים אישיים אלו או אחרים. זו דרכו של עולם. ואף על פי כן, אני מציע לבחון אותם לגופם.

הטענה המרכזית שמצאו המבקרים לטעון היא שלפרופ' אלבשן חסר "ניסיון ניהולי". את צמד המילים הללו סימנתי בין מירכאות, משום שתוכנן סובל מריבוי משמעויות. אני עצמי עוסק בניהול כבר עשרות שנים, כנשיא של מוסד אקדמי, כדירקטור בחברת חיתום ובמגוון תפקידים אחרים, ובכל אחד מהם הצריך תפקיד ה"ניהול" כישורים שונים.

מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי הוא בראש ובראשונה מתווה דרכו של גוף ממלכתי העוסק בגביית תשלומי חובה מאזרחים ובביצוע תשלומי העברה לאזרחים אחרים. המוסד איננו מייצר מאומה ואיננו מוכר מאומה, מרכיב החדשנות בפעילותו איננו גדול, הוא איננו פועל בסביבה תחרותית ואיננו צריך להשקיע בשיווק כדי להתקיים. בעיני רבים, אדם המסיים קדנציה מוצלחת כמנכ"ל הביטוח הלאומי עשוי להיות חסר ניסיון ניהולי. ההיבט הניהולי בתפקידו של מנכ"ל מוסד כזה, במובן הצר של המילה "ניהול", הוא חשוב, אך, בכל הכבוד, איננו מצריך בדרך כלל כישורים מיוחדים: תחזיות של תזרים, הכנת דיווחים לגורמי חוץ ופנים, טיפול במשאבי אנוש, בינוי, מערכות מידע, יחסים עם גופי ממשל אחרים וכד'. מנכ"ל חרוץ ודייקן, שיצטיין במשימות הניהול במובן צר זה, עלול עדיין להיות ממלא תפקיד בינוני מאד בדברים החשובים למדינת ישראל, המעסיק שלו.

ניסיון עשיר

לעומת זאת, הניסיון הרלבנטי העשיר שאותו צבר יובל אלבשן בתחנות חייו השונות הופכות אותו למנהל אידיאלי של המוסד לביטוח לאומי. מנהל - לאו דווקא על פי כשרונו ללהטט במכסת התקנים הפנויים בכל מחלקה, להתמקח בערמומיות עם פקידי האוצר או לנהל בהצלחה מכרזי קידום בדרגה, כי אם מנהיג, מתווה דרך, איש שעומקו הערכי ורוחב היריעה האינטלקטואלי שלו משמשים כלי להנעת שינויי מדיניות ברמה הלאומית.

ענייני הניהול הטכניים, כוח האדם, הייזום המנהלי, אילוצי המשאבים, קביעת סדרי העדיפויות ותכניות תקופתיות אינם זרים לאלבשן. בתפקידי דיקן שונים במכללה בלתי מתוקצבת (השונים באופן מוחלט מתפקידים דומים במוסדות מתוקצבים, דוגמת התפקיד, הצר-יחסית, שאותו מילאתי אני באוניברסיטת בר אילן) אלבשן טיפל באלפי סטודנטים ובמאות עובדים, ואף נשא באחריות תקציבית בהיקף של מאות מיליוני שקלים בשנה. אף קודם לכן שימש בתפקידי ניהול שונים במסגרות שונות: סמנכ"ל ומנהל רשת מרכזי הזכויות של עמותת "ידיד", יו"ר הקרן הממשלתית למפעלי שיקום, ועוד. אך כל אלה אינם, בעיני, אלא כלי עבודה מינימליים.

מעטים האנשים הפעילים היום בישראל שהקדישו, כמו אלבשן, עשרות שנות פעילות ניהולית, חינוכית ויצירתית לתיקונו של עולם, לביסוס השוויון והניעות החברתית, ולעיון בהיבטים המעשיים והעיוניים של צרכי הרווחה. בין השאר, הוא היה החלוץ שהלך לפני המחנה בתחום הסיוע המשפטי והפך את החינוך המשפטי לאחריות חברתית בישראל חלק בלתי נפרד מן הקוריקולום המקובל. מוטת השפעתו הייתה ארוכה מן האוניברסיטאות והמכללות שבהן פעל: הוא תרם ישירות לחיזוק מערך הסיוע המשפטי הממלכתי, דאג להקמת רשת מרכזי הזכויות של עמותת "ידיד" וקליניקות ייחודיות להנגשת המשפט לאוכלוסיות מוחלשות ברחבי הארץ, וכן הוביל וקידם שורה ארוכה של מעשי חקיקה שמיסדו, הלכה למעשה, זכויות אלה כחלק מהמשפט החוקתי בישראל (החוקים נגד העסקה פוגענית, למשל).

ערכי יסוד

אלבשן היה מחויב, לכל אורך דרכו המקצועית, לערכי היסוד של מוסד הרווחה. הטיפול בנזקקים, קידומם והנעת שגשוגם הוא לחם חוקו. הוא יוצר, מחבר מחקרים אקדמיים ובעל נסיון בניסוח מתווי מדיניות כלליים, ועם זאת, לכלך את ידיו בשליה ובשפיר של עשרות אלפי תיקים פרטניים של אנשים בשר ודם, שהוא חרד באמת ובתמים לגורלם. משום כך, הוא עשוי להיות בדיוק מה שאנחנו מחפשים - מוביל דרך, ולא מנהלן.

***גילוי מלא: פרופ' יובל אלבשן היה עד לאחרונה בעל טור קבוע בגלובס