התנגד לחוק הלאום והרשיע את משה קצב: מורשת השופט ג'ורג' קרא

לאחר 33 שנים במערכת המשפט, שופט בית המשפט העליון, ג’ורג’ קרא, פורש. השופט הנוצרי המוערך היה מומחה במשפט פלילי ונחשב למחמיר, מקצועי ואמיץ. הוא ביטא בפסיקותיו בבית המשפט העליון את עמדת המיעוט הערבי בישראל בנושאים חוקתיים, החשובה שבהן היא עמדתו הנוקבת ביחס לחוק הלאום - קרא היה היחיד מבין 11 שופטי בית המשפט העליון שתמך בקבלת העתירות נגד החוק.

קרא התייחס לכך בנאום הפרישה שלו: "בחמש השנים האחרונות, תקופה בה כיהנתי בבית המשפט העליון, ידעה המדינה תהליכים פוליטיים וחברתיים מקטבים שהעמיקו את השסע בין ערבים ליהודים. כשופט לבן המיעוט הערבי, תקופה זו לא הייתה קלה עבורי. טוב להיות בדעת רוב, אך לא נורא להיות במיעוט". 

■ "ילד הפלא" של שוק ההון הפסיד: העליון קבע כי כספים שחולטו לא ייחשבו כהוצאה מוכרת במס

צמח מהשטח, וסבל מאיומים על חייו

קרא נולד ביפו למשפחה ערבית־נוצרית. הוא למד בבית ספר התיכון אשכולות ביפו והתמודד עם קשיי שפה, אך סיים את לימודיו בהצטיינות בלימודי הספרות, התנ"ך והתלמוד. קרא למד משפטים באוניברסיטת תל אביב, וב-1975 פתח משרד פרטי והיה עורך הדין הערבי הראשון ביפו. במגוריו ובעבודתו הוא נחשף למצוקות של התושבים.

ב-1989 מונה קרא לשופט בית משפט השלום, ולאחר 11 שנים מונה לבית המשפט המחוזי. הוא שימש כראש הרכב בתיקי פשיעה חמורים וכראש הרכב ערעורים. התיקים בהם דן הביאו לאיומים על חייו, ובמשך שלוש שנים הוצמדה לו אבטחה.

בנוסף, קרא ישב בראש הרכב השופטים שהרשיע את נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, באונס וגזר עליו שבע שנות מאסר.

בעתירות נגד חוק הלאום, השופט קרא קבע כי החוק שולל את הזהות הדמוקרטית של המדינה ומתעלם מ"נוסחת האיזון" המקובלת. עוד קבע כי החוק מתעלם מקיומם של אזרחי המדינה - הערבים והדרוזים - המהווים מיעוט, ולדעתו לחוק יש השלכות משפטיות אופרטיביות לחקיקה מפלה.

במקרה אחר, ביקש קרא לפסול תוכניות בנייה ב"מתחם קדם" בירושלים בשל פגיעה קשה בזכות הטיעון של המתנגדים לתוכנית, לאחר שלא זומן מתורגמן לערבית, והמתנגדים לא יכלו להשמיע את טיעוניהם בפני המועצה הארצית לתכנון ולבנייה. קרא גם נמנה עם מחנה המתנגדים להריסת בתי מחבלים בבית המשפט העליון. לעמדתו, אין הצדקה הרתעתית לענישה.

באוגוסט בשנה שעברה היה קרא חלק מהרכב שקבע באופן תקדימי כי עובד מדינה שהורשע בשוחד, נדון לעבודות שירות וקנס פלילי - ישיב את כספי השוחד למדינה. קרא סבר כי הנימוק המכריע הוא "אין חוטא יוצא נשכר". בהחלטה תקדימית זו נקבע כי כספי השוחד מהווים נתח מתוך הרווח שהופק באמצעות גזילת משאבי טבע מן המדינה.