חודש לבחירות: נתניהו ינסה למחוק את שקד, וגוש השינוי שוב מחזר אחר גפני

בין ראש השנה ליום כיפור קמפיין הליכוד נגד איילת שקד עלה מדרגה. הליכוד כבר רואה עצמו מנצח בסקרים אבל נתניהו, שהתלבט תחילה אם להתייחס למפלגת הבית היהודי המתחדשת בראשות שקד או לתת לתופעה לגווע מאליה - זיהה בסקרי עומק מגמה מדאיגה מבחינתו: לשקד יש בלוק מצביעים יציב שמרחיק אותו כפסע מ־61־62 מנדטים יציבים. "אל תשרפי קולות לימין", "איילת לא עוברת" ו"קול לאיילת זה קול לפח" - המסרים לא מורכבים אך נועדו לבלום סחף מצביעים מימין שיבקשו להעביר את שקד את אחוז החסימה. החשש הוא שבדרך הם יותירו בחוץ קולות, שיכריעו את הכף לטובת גוש השינוי.

שקד לא חוצה בינתיים את רף שני המנדטים, אך מבחינת הימין מדובר בעשרות אלפי קולות שהם קריטיים לניצחון. למרות החששות של נתניהו, גם בסקרים של מנו גבע וגם בסקרים של מומו פילבר - שקד לא גורעת מנדטים מאף אחד מהגושים. נתניהו לא מתכוון לסייע לה לעבור את אחוז החסימה, גם השותף לשעבר בצלאל סמוטריץ' מעדיף להשאיר אותה בחוץ כשהיא מחוסלת פוליטית. בינתיים שקד לא מראה סימני שבירה ומבהירה לפחות פעמיים ביום שהיא נשארת במרוץ עד הסוף. אלא שהקמפיין שהחל נגדה השבוע הוא רק הספתח. אחרי סוכות צפוי הבליץ הגדול שמטרתו להוביל לפרישת שקד רגע לפני יום הבוחר. שקד בינתיים במלחמת קיום. כל ערב חוג בית. שבת הזו בחיפה, שבת הבאה בפתח תקווה. חורשת את הארץ כדי להגיע חזקה יותר למתקפת הנגד מולה.

מבחירות 2019 מועד א' הופקו לקחים שונים על ידי המעורבים באירוע הימין החדש. נתניהו אולי הצטער שהשאיר את בנט מחוץ לכנסת עם המנדטים שהיו מזכים אותו בארבע שנות כהונה אבל החליט הפעם לבלום את שקד עוד לפני שתתקרב לשם ולא לקחת סיכון. שקד מבחינתה רואה בבית היהודי את האפשרות היחידה של הימין לחזור לשולחן הממשלה, אם רק נתניהו יחדול אש (ספוילר: אין שם כל כוונה כזו). "אחרי החגים" של שקד צפוי להיות השנה אולי הקשה ביותר שידעה בכל כהונתה הפוליטית.

האם מרצ תשלם על הצלת המפלגות הערביות

בעוד נתניהו ממוקד בשקד, בגוש המרכז־שמאל ארבע מפלגות סמוכות מדי לאחוז החסימה: בל"ד, חד"ש־תע"ל, רע"ם ומרצ. בל"ד, לפי סקרים פנימיים של כל מפלגות הגוש, לא עוברת אותו, ושורפת כ־80 אלף קולות לציבור הערבי. חד"ש־תע"ל ורע"ם ניצבות על ארבעה מנדטים כל אחת. המגמות בסקרים של השבוע האחרון צופות ששתי המפלגות יעברו את אחוז החסימה, אך הסוקרים עצמם פחות אופטימיים ובחדרי האסטרטגים הפוליטיים תוהים על מי להמר שתישאר בחוץ לבסוף. כמו כן הקמפיין לעידוד הצבעה במגזר הערבי שמריצות יש עתיד ומרצ עשוי לפעול כחרב פיפיות נגד מפלגתה של גלאון, אם מצביעי המפלגה יידרשו להצלת מי מהמפלגות הערביות על חשבון מרצ שתישאר מתחת לאחוז החסימה.

לפיד, כך נטען על ידי לא מעט גורמים פוליטיים, החליט לחזק את יש עתיד, גם במחיר הפסד קולות לגוש כולו. הוא צופה פני מערכת בחירות מספר שש, טוענים נגדו, ומעוניין להתייצב מול הליכוד ראש בראש - כמו בימים הטובים של המחנה הציוני. ביש עתיד טענים לעומת זאת, כי הם עוקבים בדריכות אחר מצבן של המפלגות הקטנות - אך הפקת הלקחים מממשלת השינוי עוברת דרך מפלגת שלטון יציבה וגדולה. את חישובי המנדטים הם משאירים ליום שאחרי.

לפיד בטוח שרק הוא יכול, וכך גם גנץ

ועוד בעקבות סקרי העומק בגוש השינוי - בשבועיים האחרונים גנץ עובר ממתקפה על לפיד, לקמפיין יכולות הרכבת ממשלה, שנשען על האהדה הגדולה שהציבור הרחב רוכש לו. ביומיום גם אנשי לפיד וגם אנשי גנץ מתחזקים מערכת יחסים קרובה עם אנשי יהדות התורה. "החרדים לא מתכוונים לשבת עוד יום אחד באופוזיציה. אם נתניהו לא מרכיב ממשלה - הם יבואו איתנו", קובעים בנחרצות גורמים רבי דרג במחנה הממלכתי כמו גם ביש עתיד. בגפני הם רואים שותף פוטנציאלי שמתכחש להם רק לצרכי קמפיין. בדרעי הם לא תולים תקוות כשותף הראשון שיגיע לשולחן - אך בטוחים שהוא יפעל כמו גפני אם זה יכשיר עבורו את הדרך.

תוכנית העבודה של לפיד וגנץ מתחילה במילים "אם אין לנתניהו 61". הראשון בטוח שרק הוא יכול להקים ממשלה כי הוא יושב על כיסא ראש המשלה בימים אלו ממש. השני בטוח שרק הוא יכול, כי החרדים יכולים להיות איתו במערכת יחסים שאינה חוסה תחת מעטה חשאיות מבויש. לגנץ יש גם שליחים לענייני הליכוד: סער ואלקין - השניים רק צריכים למצוא ארבעה פורשים ליום שאחרי והקואליציה הדמיונית (בינתיים) מתרחבת לכיוון ה־70 מנדטים.

סער אגב, זכה אצל גנץ לחסד מסוג שלא רבים זוכים לו במערכת הפוליטית הנקמנית ורוויית רשימות החיסולים. הנה סיפור ברוח עשרת ימי תשובה: בבחירות הקודמות, בעוד גנץ מדשדש מתחת לאחוז החסימה התקיימה פגישה בין אנשיו לאנשיו של סער, שעמד אז על 16 מנדטים, בבקשה לחבירה. סער הודיע שזה ימין וזה מרכז־שמאל וזה לא יעבוד ביחד וחתך. בסיבוב הנוכחי כשסער נדרש לחבל הצלה, במטה של גנץ מיהרו לקחת את תקווה חדשה תחת כנפיהם כשותפים, ואף במחיר מופרז על חשבון חברי כחול לבן שהידרדרו לאחור.

יועמ"שית הכנסת: נגן על החלטות בניגוד לעמדתנו

התגלגל לידי נאומה של היועצת המשפטית לכנסת עו"ד שגית אפיק בכנס השופטים הבינלאומי שהתארח בשבוע שעבר בכנסת. היא נוגעת בשאלה האם הייעוץ המשפטי מייעץ או מקבל החלטות עבור נבחרי הציבור - סוגיה שלא פעם במוקד הוויכוח בין ימין לשמאל. כך גם בימים אלו נוכח עמדת היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה בנוגע למינוי יו"ר קבוע לוועדת מינוי בכירים, וכן נוכח אקטיביזם שיפוטי שנוגס לפרקים בעצמאות הכנסת. והנה הדברים:

"אני מקבלת בענווה מצבים בהם עמדתי לא התקבלה כי חברי הכנסת העדיפו הסדר אחר, בשל הסכמות שונות שהם קיבלו או משיקולים פוליטיים, שהם שיקולים לגיטימיים בבית הזה. לפיכך, לרוב גם אם חברי הכנסת לא יקבלו את עמדתנו נביא בפני בית המשפט את מורכבות הדיון, את עמדותיהם השונות של חברי הכנסת ונגן על החלטתם ככל שניתן, ובהתאם גם לעקרון שלטון החוק.

"מבחינה מוסדית, הייעוץ המשפטי לכנסת הוא עצמאי. איננו כפופים לאף אחד ממוסדות הכנסת. עם זאת, עמדתנו אינה מחייבת את חברי הכנסת במישור המשפט המהותי. התפיסה המוסדית היא שההחלטה היא של הריבון. זהו הבדל בין תפקיד היועץ המשפטי לכנסת לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה - שחוות דעתו מחייבת את הממשלה.

"למדתי שהעובדה שעמדתי אינה מחייבת מאפשרת לי לומר את הדברים באופן מלא בלי לשקול שיקולים חיצוניים. הדבר גם מגביר מאוד את אמון חברי הכנסת בייעוץ המשפטי של הכנסת, ואנו זוכים לקשב רב. נדירים המקרים שבהם חברי הכנסת או יו"ר הכנסת אינם פועלים על פי עצתנו".