תערוכה במוזיאון ישראל לאחת האמניות החשובות בארץ וגיבוריו של שייקספיר נפגשים בתיאטרון מלנקי

תערוכה
"הים הבוער"
סיגלית לנדאו

מקום: מוזיאון ישראל
אוצר: אמיתי מנדלסון
מספר עבודות: 80
כתובת: שדרות רופין 11, ירושלים
ימים ושעות פעילות: ראשון, שני, רביעי, חמישי, שבת: 17:00-10:00 שלישי: 21:00-16:00, שישי: 14:00-10:00
מחיר כרטיס: 54 שקלים
טלפון: 02-6708811
תאריך נעילה: 17.6.23

בתערוכה "הים הבוער", שנפתחה בחודש אוקטובר במוזיאון ישראל, האמנית סיגלית לנדאו מסכמת שני עשורים של יצירה בים המלח. התערוכה מקיפה - היא נפרסת על פני תשעה חללים ובהם כ־80 יצירות - והעבודה עליה נמשכה כשנה וחצי, בשיתוף עם האוצר לאמנות ישראלית של המוזיאון אמיתי מנדלסון. היא כוללת עבודות חדשות לצד עבודות שהוצגו בעבר, פסלי חפצים שנטבלו במי הים, עבודות וידאו שצולמו במקום הכי נמוך בעולם ומיצבים נוספים. עוד בתערוכה: חדר שהוקדש לפרויקט פוליטי־סביבתי עליו שוקדת לנדאו שנים רבות: גשר מעל ים המלח.

על האמנית

סיגלית לנדאו (53), אמנית בולטת ומצליחה, סיימה לימודי אמנות ב"בצלאל" ב־1994, ומאז הציגה, בין השאר, בדוקומנטה בקאסל, במוזיאון לאמנות עכשווית בברלין ובמוזיאון לאמנות מודרנית ביו יורק. ב־2011 היא ייצגה את ישראל בביאנלה בוונציה. לאורך השנים, לנדאו עסקה במגוון מדיומים: היא יצרה מיצבים תיאטרליים רבי עוצמה, פסלים פיגורטיביים ואקספרסיביים וסרטי וידאו, וכן רישומים, ציורים וצילומים.

על התערוכה

מזה שנים לנדאו עובדת בים המלח וסביבתו, עבודה שהניבה סרטי וידאו, פסלים ומיצבי מלח. במרכז התערוכה פסלי המלח: חפצים שלנדאו טבלה בים, ביניהם גדרות תיל, אלונקות, ציורים, שמלות ועוד. בחלוף הזמן כיסו אותם גבישי המלח, והעניקו להם מראה דומה לממצאים ארכיאולוגיים. לנדאו מתייחסת לים המלח ההולך ומתכלה כאל מקום של שותפות גורל, שהאחריות עליו מוטלת, לדבריה, על כתפינו וכתפי שכנינו הירדנים.

עבודה אחת

סדרת העבודות "נופים בשלג" הן רקמות גובלן עם נופים אירופאיים שנטבלו בים, התלויות־מרחפות בחלל התצוגה. גבישי המלח שנקרשו על הגובלנים מנצנצים בשל התאורה הדרמטית במקום, והם הופכים את הנופים לכמעט מופשטים. מבחינה חזותית עטיפת המלח דומה לשלג האופייני לנופי אירופה, אך מבחינה מהותית הוא מנוגד לנופי מדבר יהודה בהם נוצרו העבודות. לדבריה של האמנית, זו האלגוריה שלה ליחסים שבין מזרח למערב.

ערך שוק

עבודותיה של לנדאו כלולות באוספים פרטיים ובאוספי מוזיאונים, ביניהם המומה בניו־יורק, מרכז פומפידו בפריז, מוזיאון תל אביב ואחרים. היא מיוצגת על ידי הגלריות "אלון שגב", "חזי כהן" ו"דביר" בתל אביב. מחיר עבודותיה נע בין 3,000 דולר ל־100,000 דולר, תלוי בגודל ובמדיום (רישום, פיסול, וידיאו ועוד). ברשות אוסף מוזיאון ישראל ארבע עבודות של לנדאו, שלוש מהן מוצגות בתערוכה "הים הבוער", שעל פי לנדאו הפקתה עלתה למעלה ממיליון שקלים.

הצגה
אותלו
תיאטרון מלנקי

מאת: ויליאם שייקספיר
תרגום: דורי פרנס
בימוי: מיכאל טפליצקי
שחקנים: גיל פרנק, דודו ניב, גיל לבנת, ברק פרידמן, קסניה מרקוזה
משך ההצגה: שעה ו־40 דקות
מקום: תיאטרון מלנקי, רחוב חומה ומגדל 32, ת"א
תאריך: 16.12
מחיר: 96 שקלים
זמינות כרטיסים: www.he.malenky.co.il

שייקספיר פורח בישראל בימים אלה, אין מה לומר. המלט מתלבט על במת תיאטרון "בית ליסין", רומיאו ויוליה אוהבים ומתים בתיאטרון "גשר" ועכשיו גם אותלו חוזר משדה הקרב כדי להילחם ולהפסיד את כל מה שיש לו, בפעם המי יודע כמה, לקנאה מעוורת עיניים ומשבשת מחשבה ששתל בראשו יאגו הנבל.

זה קורה בתיאטרון מלנקי בתל אביב. העיבוד המשובח הוא של הבמאי והמנהל האמנותי, מישה טפליצקי, שאמנם קיצר את המחזה המקורי משמעותית, אך בתבונה, עדינות ונאמנות שמר על על־זמניותו של שייקספיר (בתרגום מופתי של דורי פרנס). גיל פרנק הוא אותלו, וזו כשלעצמה סיבה מצוינת לפקוד את התיאטרון הקטן והאיכותי הזה, שחוגג עכשיו 25 שנה להקמתו, באולם בית קטנטן ומפתיע בסביבת מוסכים מפויחת בדרום ת"א.

השחקנים הראשיים

גיל פרנק, שחקן ייצרי, טוטאלי, עם כריזמה שאי אפשר לפברק, הוא הפרא האציל, מפקד צבא נערץ ומורי שחור עור, שנישא לדסדמונה, בת אצילים צעירה ויפה מוונציה, בניגוד לכל הסיכויים ולתכתיבי החברה השמרנית שאינה ששה, בלשון המעטה, לנישואי תערובת או רחמנא ליצלן ניוד חברתי. פרנק, שהכניע לא מעט במות וקהלים, בקריירה ענפה ובתפקידים ראשיים שנצרבו בזיכרון, הוא אותלו שבע קרבות שלכאורה הגיע אל המנוחה והנחלה, אך בפועל מוצא עצמו מטלטל בין גלים סוערים ומזוהמים של פייק ניוז.

מאחורי הקלעים זהו יאגו, שלישו הזדוני של אותלו, שבוחש, מחולל מהומה־רבה־על־לא־מהומה ומסעיר את הרוחות, עד שריקוד השדים שעורר וליבה יוצא משליטה. תחושת הקיפוח והקנאה במפקדו צורבות בו, וכשהמפלצת ירוקת העין מרימה ראש, העלבון מבקש נקם. את יאגו משחק דודו ניב, שחקן דרמטי משובח (וגנב פוקוס ידוע), שנותן לפרנק פייט מרהיב, תוך שמירה על איפוק ושליטה מוחלטת בזירת המשחקים השטנית שהקימה הדמות המניפולטיבית - בה אנשים הם מריונטות, ומעשיהן צפויים מראש. פרנק וניב הם שני שחקנים מעולים ושונים בתכלית, פיזית ואנרגטית. שניהם מהסוג שאי אפשר להישאר אדיש למולם. המפגש בין השניים מעורר וסוחף.

התגלית של ההצגה

מול הניסיון הבימתי העשיר והמגוון של השניים, גיל לבנת בתפקיד דסדמונה, בוגרת טרייה של הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, העושה את צעדיה הראשונים על במת התיאטרון. היא יפהפייה, קורנת, הלומת אושר כשהיא מאושרת ומוכת צער כשהחיים אינם עוד מה שהובטח. יש בה משובת נעורים ובה בעת מבט מפוכח, מעט ציני ומעודכן, המשקף את רוח הזמן. מול תבונת השנים והניסיון של פרנק, על אף הפערים, למרות הגיל ובניגוד לכל סיכוי, הצימוד הזה עובד. כמו במחזה.

שעה ו־40 דקות של תיאטרון מצויין (ולא רק לחובבי שייקספיר) על פשיטת רגל מוסרית, שנאת זרים, מניפולציות, נקמנות, קנאה ותועפות של פייק ניוז. מי צריך חדשות כשיש תיאטרון?