מומחים לתורת המשחקים מנסים להסביר למה עדיין אין פשרה ברפורמה המשפטית

חלק מסעיפי הרפורמה המשפטית שמובילה הקואליציה עברו השבוע בכנסת בקריאה ראשונה. נשיא המדינה יצחק הרצוג קרא לפשרה, ועל פניו נראה כי מפלגות כמו הליכוד, הציונות הדתית, המחנה הממלכתי ויש עתיד מעוניינות להגיע לפשרה. עם זאת, הצדדים מתקשים להגיע לפשרה ואפילו לשבת ולדון בצורה פתוחה.

● כן, אבל: שלוש אמירות על הרפורמה המשפטית שעלולות לבלבל או להטעות
● הכלכלנית הראשית באוצר מזהירה: רפורמת המשפט עלולה לפגוע בפעילות הכלכלית
● בתי ההשקעות הגדולים קוראים להידברות לגבי הרפורמה המשפטית 
● המדריך לפשרה: איך נראה מתווה הרצוג ביחס להצעות מהעבר, ומה זה מלמד על הרפורמה הנוכחית?

בניסיון להבין מה צריך לעשות כדי להתגבר על בעיות אלה, בחנו את הסוגיה בעזרת שני מומחים - מומחה לתורת המשחקים, ופסיכולוגית קלינית ששמה דגש על האלמנטים הפסיכולוגיים שמונעים הגעה לשיח ראוי ופשרה. ביקשנו משני המומחים לנתח את המצב בכלים מקצועיים־התנהגותיים בלבד עד כמה שניתן - ולא פוליטיים. 

תופעת ההתבצרות: לויאליות רק לצד "שלי"

בעיני פרופ' איל וינטר - מומחה לתורת המשחקים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, שהיה שותף בניסוח של מכתב של מדעני מדינה ומומחים לתורת המשחקים שהזהירו מפני השלכותיה של הרפורמה בנוסחה הנוכחי - "יש כאן עניין רחב יותר מהנושא המשפטי שדנים עליו עכשיו. גם מצד תומכי הרפורמה וגם מצד מתנגדיה - יש התבצרות קבוצתית. אנשים מגלים סולידריות כלפי חברי הקבוצה שלהם, וזה מביא להקצנה. זו תכונה אבולוציונית שטיפחנו ושמרה עלינו בתור בני אדם שחיו בקבוצות מאוד קטנות כשהיינו ציידים־לקטים, שלימדה אותנו שאנחנו צריכים את ההגנה של הקבוצה, ולכן אנחנו נדרשים לנאמנות מוחלטת לקבוצה ולגלות סולידריות כלפי חבריה".

גם ד"ר עידית גוטמן מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב אומרת כי "קונפליקט ישיר בין קבוצות ותרבויות מבוסס כמעט תמיד על אותו הנרטיב - אנחנו הצד המוסרי, קורבן לפגיעה מיריבינו, ששונים מאיתנו באופן מהותי ושתמיד יישארו כאלה. זו תפיסה שמבצרת כל צד בעמדתו, מעצימה פסיכולוגית את הפערים ומדכאת תקווה לשינוי אצל האחר. עצם קיום דיאלוג הוא מיותר מול אנשים ש'מבינים רק כוח', או שהם 'חיות ולא בני תרבות'".

 ד''ר עידית גוטמן / צילום: דוברות אוניברסיטת תל אביב

בקשר לחשיבות של האויב בבניית הקבוצה, פרופ' וינטר אומר כי "התכונות היפות ביותר של המין האנושי, כמו נתינה ועזרה לזולת, מגיעות בדיוק מאותו המקום של מלחמה, שנאה וגזענות - זה המקום של הנאמנות ל־ingroup והתנגדות ל־outgroup".

לאחרונה התעוררה סערה בקשר לתמונה של ח"כ בועז טופורובסקי מיש עתיד, שחזר לכנסת עם סד על צווארו לאחר שהיה פצוע זמן רב, כדי להצביע נגד הרפורמה המשפטית בקריאה ראשונה. ראש הממשלה בנימין נתניהו ניגש לברך אותו וללחוץ את ידו, וחברי כנסת רבים שנדבקו במעמד המשמח צולמו מחייכים סביבו. תמונה זו עוררה זעם רב בקרב מתנגדי הרפורמה, שהרגישו שחברי הכנסת לא לוקחים את הנושא באותה רצינות שהם לוקחים אותו, ו"מסתחבקים" עם מי שפוגע בהם.

אלא שבעיני פרופ' וינטר, זו דווקא סיטואציה חיובית מאוד: "אינטראקציות כאלה הן בריאות. אפילו בכדורגל - יש אלימות למרות שאיןכלום חוץ מ־ingroup ו־outgroup. כשהקפטנים לוחצים ידיים, זה נועד לשים חסם כלשהו על הקונפליקט. זה משדר לאוהדים שיש קו אדום, והצד השני אינו באמת 'האויב'".

פרופ' וינטר מספר על ניסוי במסגרתו נתנו לאנשים לשחק במעין משחק המתרחש באווירת מלחמת העולם הראשונה, ובו ניתן לכרות בריתות ולצאת לקונפליקטים כלפי מדינות אחרות. אין שום דבר פנימי במשחק שמחייב שחקן לבחור בעלי ברית אלה על אחרים, ובכל זאת ניתן להשפיע על זה בקלות: "נתנו לאנשים אסימון מפלסטיק כחול או ירוק בתחילת המשחק, וזה קבע בדיוק אילו בריתות נעשו. האסימון הזה הוא חסר משמעות, אבל הוא הכניס אנשים לתוך אווירה קבוצתית, והתוצאה בהתאם".

דרוש מתווך: הדרך לפתור את הפלונטר

בעיני ד"ר גוטמן, "הנוכחות של 'עין חיצונית' שמנוטרלת מההצפה האמוציונלית עשויה להרחיב את הפרספקטיבה ולשחרר מהמבוי הסתום, אם היא תשקף מציאות 'אובייקטיבית' יותר בסיטואציה. תיווך כזה משפיע גם על העמדה המוסרית שכל צד טוען לה כחלק מהנרטיב שלו".

נשיא המדינה יצחק הרצוג ניסה לקחת את המקום הזה של המתווך הניטרלי, אך בעיני פרופ' וינטר, "כדי שהנשיא יקדם משהו, הוא צריך להפגין עמדה ניטרליות, והוא לא מצליח. הוא נתפס בעיני המתנגדים כמי שיושב בצד של הממשלה. גם מבחינת ההתעוררות המאוחרת והסלחנות שהוא מגלה כלפי הממשלה שמעבירה את החוק בקריאה ראשונה".

אז מי כן? לדעת פרופ' וינטר, הפתרון צריך לבוא מחוץ למערכת הפוליטית. "האינטרסים של הפוליטיקאים עצמם הם צרים, במיוחד כי הדיון הוא על כוחם שלהם ממש. דווקא מי שמחוץ לפוליטיקה יכולים להשיג יותר, וברגע שאותם אנשים מחוץ למערכת יגיעו להסכמות, יהיה מאוד קשה לפוליטיקאים שלא לדון בכך ברצינות".

ד"ר גוטמן מדגישה את האלמנט הקוגניטיבי, ומציינת כי הדינמיקה הקבוצתית מדרדרת את היכולת של אנשים לחשוב בצורה רציונלית: "בגלל אלמנטים פסיכולוגיים כמו דיסוננס קוגניטיבי, התנצחות לרוב דוחפת אנשים להתחפר עמוק יותר בדעתם, והיכולת לקלוט עובדות מפריכות צונחת ממש ברמה התפיסתית".

בעיניה, גורם מתווך אמין הוא "משהו מרגיע שמזריק לסיטואציה האמוציונלית ניתוח שכלתני יותר ומשחרר את התקיעות - ההצטמצמות הקוגניטיבית שהלחץ הנוכחי מכתיב. כלומר, פותח פתח לפתרונות יצירתיים יותר ומרכך את החשיבה ב'שחור או לבן' שמקטבת אותנו ומזינה הסלמה".

דברים הרסניים: לא לחגוג מול הצד השני

בעיני פרופ' וינטר, צריך להימנע מצעדים פוגעי־אמון כמו "הארוחה שח"כ רוטמן עשה אחרי העברת החוק בקריאה ראשונה. זה סוג של נקמה ודווקנות שרק מרחיקה את הסיכוי לפשרה. הוא היה יכול להרים כוסית בלי לצלם את זה ולהפיץ את זה לכל מקום"; ולהביא צעדי מגבירי־אמון כמו "הצהרה של הקואליציה שהיא נכנסת למשא־ומתן רציני תוך עיכוב ההליך". וינטר נאנח ומוסיף: "ככל שהם יעשו את זה יותר מאוחר, כך יהיה קשה יותר".

 פרופ' איל וינטר / צילום: סמדר ברגמן

פרופ' וינטר מצביע על כך שהסכנות מהמצב הנוכחי לא מסתכמות בנושא המשפטי: "יש החרמה מוחלטת, והיא הרסנית. לא רק חוקתית, אלא מבחינת שיתוף־פעולה בעתיד. המשאבים המנטליים והכלכליים שמשקיעה המחאה - יכול להיות שיתברר שאחרי זה לא יהיה כוח למחות על נושאים חשובים בהרבה, כמו הסדרה של היחסים בין חילונים לחרדים. הסכסוך הזה מותיר אותנו בעמדה לא טובה להגיע להסכמות על אורח החיים במדינת ישראל. הנושא המשפטי הוא חשוב, אבל הוא רק נושא אחד".