סבב הלחימה נגמר, אבל בעיית החשמל בעזה לא תיעלם כל כך מהר

מבצע "מגן וחץ" היה קצר, אך ככל שהלחימה התקדמה וסוגיית השבתת תחנת הכוח בעזה עלתה, הוא החל להזכיר מבצעים קודמים כמו עמוד ענן (2012) וצוק איתן (2014). בינתיים, המבצע אומנם הסתיים והמעברים נפתחו מחדש, אך תושבי רצועת עזה ימשיכו להתמודד עם מחסור קבוע בחשמל.

● סמים, נשק וזהב: התלות של הג'יהאד האסלאמי באיראן מעולם לא הייתה גדולה יותר
● טיל יירוט אחד במיליון דולר: הכסף הגדול מאחורי מערכת קלע דוד

הסאגה החלה בתחילת המבצע ביום שלישי, כשמתאם פעולות הממשלה בשטחים אלוף רסאן עליאן הודיע על סגירה מיידית של המעברים ארז וכרם שלום. בשישי, רשות האנרגיה ברצועת עזה הודיעה כי לתחנת הכוח נותרה אספקת סולר לשלושה ימים, קרי עד יום שני, מסר שחזר על עצמו גם בשבת. "אספקת הדלק הופסקה לחלוטין, ולכן המלאים עומדים להסתיים", נמסר מעזה. לדבריהם, הפסקת הפעילות ביום שני אחר הצהריים תוביל להחמרת הגירעון בחשמל לכ־70%, וכתוצאה מכך ייפגעו מתקנים חיוניים - בתי חולים, משק הביוב ומשק המים. בסופו של דבר, לאחר הפסקת האש, מיהר מתאם פעולות הממשלה בשטחים להודיע על פתיחה מחודשת של המעברים בראשון, בין השאר, כדי למנוע את החמרת משבר החשמל בעזה.

לאורך מבצע מגן וחץ, ישראל סיכלה שישה בכירים בג'יהאד האסלאמי. מעבר לחיסולים שממחישים עד כמה הג'יהאד האסלאמי ברצועת עזה חשוף בפני צה"ל והשב"כ, הם מהווים מכה מנהיגותית קשה לארגון הטרור שקטן בהרבה מחמאס. את הריק המנהיגותי בזרוע הצבאית של ארגון הטרור תפסו מרחוק המזכ"ל זיאד נח'לה שמתגורר בביירות בחסות חיזבאללה ומקורבו של מפקד כוח קודס המחוסל קאסם סולימאני, ראש הזרוע הצבאית אכרם אל-עג'ורי, שנהנה מחסות איראנית בדמשק. בזמן שאנשי ארגון הטרור ברצועה ספגו מכות קשות בזו אחר זו, הם השתדלו להביא להמשך הלחימה, כולל השבתת תחנת הכוח בעזה, מתוך תקווה להחמרת ההסלמה בדמות הכנסת חמאס למערכה, או לכל הפחות להשיג תמונת "ניצחון" משמעותית מבחינתם, מה שלא קרה. 

מחסור יומי באספקת החשמל

כיום, תושבי רצועת עזה מקבלים אספקת חשמל יומיומית במשך 12-10 שעות. זאת בזכות מימון קטארי בסך 10 מיליון דולר מדי חודש לטובת רכישת סולר לתחנת הכוח בעזה, שבייעודה המקורי מהקמתה ב-2002 הייתה אמורה לייצר חשמל עבור העיר עזה וסביבתה בלבד, בפועל המצב שונה בתכלית.

ב־2021, למשל, תצרוכת החשמל היומית הממוצעת של 2 מיליון תושבי רצועת עזה עמדה על 500 מגה־וואט (בשיאי ביקוש בחורף ובקיץ, הצריכה עשויה להגיע ל־600), כאשר האספקה הממוצעת על כ־190 מגה־וואט. כלומר, מחסור יומי של 310 מגה־וואט. ב־2022, הפער בין היקף האנרגיה המבוקשת לבין ההיצע עמד על 56%: 189 מגה־וואט זמינים מתוך 420 מגה־וואט נדרשים.

לפער הזה יש השלכות חמורות. לפי ארגון Euro-Med Human Rights Monitor, כ־30% מתושבי עזה ללא גישה קבועה למים בשל המחסור הקבוע בחשמל, וכאשר 96.2% מהמים הם מי תהום שלא עומדים בסטנדרטים של ארגון הבריאות העולמי - מדובר במצב חמור במיוחד. בה בעת, משך ההמתנה לניתוחים לא דחופים ברצועת עזה עלה משלושה חודשים ב-2005 ל-16 חודשים ב-2021. לאורך התקופה הזו, כל אלו לא גרמו לחמאס להפסיק לנצל את החשמל שיש ברשותו לטובת התפעול והפיתוח של פרויקט המנהרות שלו, שצורך כמות חשמל גבוהה שקשה להערכה.

התלות של הפלסטינים ברצועת עזה וביהודה ושומרון כאחד באנרגיה הישראלית היא מוחלטת. בין השנים 2020-2010, היקף יבוא החשמל של הפלסטינים מישראל לרצועת עזה וליהודה ושומרון עלה ב־56% - עד ל-91% מתוך כלל החשמל המיובא. מדובר בהיקף חשמל הגדול פי 11 מרכישות החשמל מחברת החשמל בעזה. לצורך העניין, בשנת 2020 לבדה היקף החשמל המיובא לעזה וליהודה ושומרון עמד על 83.8% (כאשר כמעט כל הדלקים הגיעו מישראל). יתר החשמל הגיע מירדן (2.6%), מחברת הובלת החשמל הפלסטינית (5.3%) ומחברת ייצור החשמל הפלסטינית (8.3%). בד-בבד, ברצועה לבדה, 35% מהחשמל ב־2020 הגיע מחברת ייצור החשמל והיתר מישראל.

המחסור בחשמל גורם, בין היתר, לכך שמחירו מתייקר והוא תופס נתח משמעותי מההוצאות החודשיות של העזתים. בשנת 2021, חשבון החשמל הממוצע של תושב עזה נע בין 300-150 שקל, כאשר השכר החודשי הממוצע של אדם שעבד בעזה עמד על 1,260 שקל. מצבם של 17 אלף פועלים מרצועת עזה שעובדים בישראל פחות חמור, משום ששכרם גבוה פי 5.3 ועומד על 7,000 שקל.

"בבית שלי אני עובד עם שתי חברות חשמל, חברת החשמל וחברת גנרציה", מספר לגלובס סמי עובייד, עיתונאי תושב עזה. "התשלום החודשי הביתי עומד על 200 שקל לחברת החשמל ו-400-250 שקל לחברת הגנרטורים. במשרד, התשלום הוא 100 שקל לחברת החשמל ותשלום שיכול להגיע ל־800 שקל בחודש במידה ומפעילים מיזוג אוויר. מעבר לכך, אני משלם לחברת המעליות בבניין 500 שקל משום שאני גר בקומה חמישית וחייב שבמשך 24 שעות יהיה לה חשמל. בלי חשמל אי אפשר לחיות ולישראל יש את היכולת לפתור את הבעיה".

"רק 10% מתושבי עזה חיים כראוי"

בהיעדר מענה לתחום ייצור החשמל ולהתייקרויות, תושבי רצועת עזה, בתי חולים ועסקים רבים פונים לאנרגיה סולארית. בדרך זו, לפי הבנק העולמי, ניתן לייצר ברצועת עזה 150 מגה-וואט, בזמן שהתפוקה המקסימלית של תחנת הכוח בעזה היא 140 מגה-וואט. הסוגיה שמגבילה לעת עתה, את פיתוח התחום ברצועה היא העלות הגבוהה המוערכת באלפי דולרים לכל בית שעל גגו יותקן מתקן סולארי.

זו אומנם השקעה מועילה לטווח הארוך, אבל עבור משפחה ממוצעת בה שני ההורים עובדים, מדובר בהוצאה כמעט בלתי אפשרית. על כן, לפחות באנרגיה הסולארית ביתית, מדובר בצעד ששייך לעשירי עזה בלבד. ומיהם עשירי עזה? לרוב, בכירי חמאס ומקורביהם.

העיתונאי העזתי עובייד מציין כי לא כל אדם יכול להרשות לעצמו לשלם לחברת גנרטורים. "רק 10% מתושבי עזה חיים כראוי. אנשים בקושי חיים, המצב קשה מאוד. אין עבודה והחיים יקרים" הוא מסביר. בנוגע לשאלה האם לא היה יכול להיות טוב יותר לתושבי הרצועה אם חמאס לא היה בשלטון, הוא משיב: "מי יבוא לשלוט בעזה במקום חמאס? על זה צריך לחשוב. השוטרים והפקידים של חמאס בעצמם לא מקבלים משכורות גבוהות, 2,000-1,500 שקל. חמאס רוצה להמשיך כי הוא השלטון היחיד בעזה, אבל יש עוני, אבטלה, אין כסף, ואנשים בקושי יוצאים מפה. בכל זאת, צריך להסתדר ולמצוא איך להביא אוכל. זה באשמת ממשלת ישראל שמסתכלים מלמעלה על עזה ולא עוזרים".

בנוגע לעתיד, עובייד לא חושש מהשתלטות איראנית על רצועת עזה באמצעות הג'יהאד האסלאמי. "איראן רוצה להשתלט על עזה וברור שהיא יכולה לעשות זאת רק באמצעות הג'יהאד האסלאמי", מסכם עובייד, "אבל חמאס סונים וקשה אפילו למצוא תושב שיעי ברצועת עזה. חמאס מול הג'יהאד האסלאמי זה כמו נמר מול חתול. תושבי רצועת עזה, ברובם, לא אוהבים את איראן".

האינטרס הבינלאומי: להעניק לעזה אנרגיה סולארית 

ל־13 בתי החולים ברצועת עזה היה קל יותר לבצע את המעבר לאנרגיה סולארית, בעזרת התבססות על כספים זרים. בבית החולים אל-רנטיסי בעיר עזה, למשל, התקינו 160 לוחות סולאריים ב־2017 בעזרת מימון סיני. אלו מייצרים 30 מגה־וואט שמספיקים ל־40% ממחלקות בתי החולים. לצד המערכת הסולארית, בית החולים עדיין מושתת על תחנת הכוח בעזה ועל שלושה גנרטורים שמיועדים לגבות את הפסקות החשמל התדירות. אך בפאן החיובי: האנרגיה הסולארית חסכה לבית החולים אל־רנטיסי 800 מיליון דולר בהוצאות החשמל.

המעבר לאנרגיה סולארית בבתי חולים ובמתקני תשתית ציבוריים הוא אינטרס של הארגונים הבינלאומיים, שהעניקו מימון רב לנושא הגנרציה ברצועת עזה. עוד בטרם פריסת הלוחות הסולאריים בהיקף שכזה בבתי החולים, משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA) מימן דלק לגנרטורים בכ-150 מתקנים חיוניים. לפי נתוני האו"ם, מימון מלאי דלק החירום הזה הסתכם ב-10-6 מיליון דולר בשנה - תלוי בחומרת המצב בעזה.

מאגר הגז שעשוי להיות פתרון למחסור

אפשרות סבירה לפיתוח רצועת עזה ומתן מענה לצרכי האנרגיה שלה היא פיתוח מאגר "גזה מרין", שממשלת ישראל והפלסטינים מנהלות שיחות לגביו. המאגר ממוקם 36 ק"מ מחופי עזה, ולפי הערכות יש בו 32 BCM (מיליארד מטרים מעוקבים). המשמעות היא הכנסה שנתית של 800-700 מיליון דולר בשנה בעזרת הפקה של 1.5 BCM מדי שנה לאורך 20 שנים.

מאגר "גזה מרין" התגלה בספטמבר 2000, ונמצא בשטח שמעמדו לא ברור. ישראל אומנם מעולם לא ויתרה עליו רשמית, אבל כבר בשנת 2000 - ראש הממשלה דאז אהוד ברק העניק ליאסר ערפאת את הזכות לקדוח בו וליהנות מהכנסותיו. כיום, אם הפלסטינים רוצים ליהנות מהכנסות ממנו - נדרש הסכם שיקבע את מעמדו.

בפברואר 2021, הנושא חזר אל הפרק כאשר מצרים והרשות הפלסטינית חתמו על מזכר הבנות לפיתוח מרין. במסגרת ההסכם, חברת אחזקות הגז הטבעי המצרית והרשות הפלסטינית ישתפו פעולה בפיתוח המאגר, ובהולכה לרצועת עזה ולמתקני ההנזלה במצרים.

בשנה שעברה, הנושא חזר להיות משמעותי כאשר ממשלת בנט-לפיד קיבלה פנייה לקידום פיתוח המאגר. אלא שבחודש יולי, החליטה שרת האנרגיה דאז קארין אלהרר להעביר את "תפוח האדמה הלוהט" לממשלה הבאה. באותה עת, פורסם כי ישראל, הרשות הפלסטינית ומצרים פועלות לקידום תהליך לפיתוח שדה הגז - בתיווך ארה"ב והאיחוד האירופי.

באוקטובר אשתקד, שר החוץ המצרי סאמח שוכרי אף הצהיר כי כבר יש הסכם מסגרת עם כל הגורמים, כולל ישראל, והוא מצפה להתקדמות בקרוב. עם זאת, מאז התחלפה ממשלה, עברו שבעה חודשים והצדדים, לפחות לפי שעה, עדיין לא הגיעו להסכם. לפי דיווח בסוכנות "ערב ניוז" הסעודית, הסוגיה תפסה לאחרונה מקום מרכזי בשיחות בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית בתיווך אמריקאי, שהתקיימו בעקבה ובשארם א-שייח', כאשר בראש המשלחת הישראלית עמד ראש המל"ל צחי הנגבי. מי שעוד נכחו בפגישות היו בכירים מירדן וממצרים.