ההייטק הישראלי שוקע, והממשלה לא עוצרת לרגע

במצב הדברים הנוכחי משקיעים יעדיפו לא לרשום בארץ חברות, לא למקם כאן הנהלות ראשיות ומערכי פיתוח, ולא לעבוד עם ספקים מקומיים

יש להסיר את אי הוודאות שקיימת אצל יזמים ומשקיעים / צילום: Shutterstock
יש להסיר את אי הוודאות שקיימת אצל יזמים ומשקיעים / צילום: Shutterstock

הכותב הוא דיקן ביה"ס אריסון למנהל עסקים, אונ' רייכמן

בעשרים השנים האחרונות עבר מגזר ההייטק הישראלי תהליך בריא. זה היה תהליך בו ישראל הפכה להיות ממדינת הסטארט־אפ (startup nation) למדינת הסקייל־אפ (scaleup nation). בתחילת שנות ה־2000 פעלו בארץ בעיקר חברות סטארט־אפ קטנות עם היקפי מכירות נמוכים.

מנכ"ל ההייטק המוכר שיעזור לממשלה לפרוץ בתחום הבינה המלאכותית 
דוח חדש: גיוסי ההון של חברות הייטק ישראליות נחתכו ב-65% לעומת השנה שעברה
שלושה סימנים שמראים: שוק העבודה בישראל מתחיל להתקרר | ניתוח

אפילו חברות ההייטק המוצלחות יותר לא הגיעו למכירות של מעל 200 מיליון דולר. מרבית החברות הללו העסיקו בעיקר עובדים טכנולוגיים ובמקרים רבים היעד שלהן היה להימכר במחיר הכי אטרקטיבי שאפשר לחברה רב־לאומית גדולה.

הליך ארוך וקשה

במשך השנים, הניסיון שצברו עובדים ומנהלים רבים בתחום בהקמת חברות סטארט־אפ ובעבודה בחברות רב־לאומיות יחד עם השקעות הון סיכון משמעותיות אפשרו לסטארט־אפים רבים להתפתח לחברות הייטק שלמות המבססות פעילות עסקית גלובלית שמנוהלת בעיקרה מישראל. כך למשל חברות כמו סימילארווב, איירון סורס, טיפלתי, וויקס, למונייד. חברות אלו, שנקראות יוניקורנים (חברות בעלות שווי של מעל מיליארד דולר), מתנהלות כחברות שלמות ומעסיקות עובדים רבים במקצועות הצמיחה.

זה לא היה תהליך קל. ראשית, משקיעים זרים לא ששים להשקיע בחברה שממוקמת אי שם במזרח התיכון וכל כמה חודשים סופגת מטחי טילים. שנית, יש יתרון משמעותי לסטארט־אפ צומח למקם את עיקר פעילותו העסקית בסמוך לשווקי היעד שלו - בדרך כלל בצפון אמריקה. אמנם אנחנו עדיין לא רואים חברות הייטק ישראליות שמוכרות בעשרות מיליארדי דולרים, אבל כן ישנן יותר ויותר חברות כאלו שמוכרות במיליארדי דולרים (למשל נייס, צ'קפוינט, מובילאיי וכו').

תוואי הצמיחה היה ברור: היוניקורנים של היום ימשיכו להתפתח ובראיה של 10 או 15 שנים קדימה, חברות אלו תהפוכנה להיות מובילות קטגוריה גלובליות שמוכרות בהיקפים גדולים, מעסיקות מספר רב של עובדים במקצועות טכנולוגיים ובמקצועות הצמיחה. זה היה ברור שמגזר ההייטק יהיה משמעותי למשק עוד יותר מאשר הוא היום, וכבר היום הוא משמעותי ביותר.

גם המשבר הגלובלי בהייטק שפרץ בסוף 2021 לא נראה לרבים בתעשייה מאיים במיוחד. להיפך, ממצב בו חברות קיבלו שווים שמנותקים מהערך הכלכלי שלהן ועובדים יכלו לבקש כל משכורת שרק רצו, הצפי היה שתהיה רציונליזציה בשוק - החברות הפחות מוצלחות תסגרנה ושכר העובדים יהפוך להיות יותר הגיוני.

זה היה די ברור להנהלות ומשקיעים שגם אם בטווח הקצר השווי של חברות הייטק נחתך והן תאלצנה להיפרד מחלק מהעובדים שלהן, רובן תמשכנה לפעול, תוך כדי שהן דואגות להתנהל בצורה שקולה יותר, לשלם משכורות סבירות יותר ולהיות יותר ממוקדות רווחיות. במידה רבה אלו היו אפילו חדשות טובות לחברות הייטק רבות שהבינו שיש תקופה קשה לעבור, אבל הסיכוי שהן תצאנה מחוזקות מהמשבר הגלובלי אינו קטן.

לעומת זאת, המשבר שמתפתח בארץ סביב ההפיכה המשפטית מהווה סכנה ברורה להמשך הצמיחה של מגזר ההייטק. מנייר עמדה שפרסמה לאחרונה רשות החדשנות עולה כי 50%-80% מהסטארט־אפים החדשים לא נרשמים כחברות ישראליות, ויש ירידה ניכרת בהשקעות הזרות בתחום ההייטק בישראל ברבעון הראשון של 2023. חשוב להבין שהדבר הכי חשוב למנהלים ומשקיעים זו ודאות.

החשש שהרשות השופטת לא תהיה חזקה ועצמאית מספיק להגן על זכויות קנין רוחני יחד עם החשש שיותר ויותר יזמים, מנהלים ומשקיעים יעדיפו לא לרשום בארץ חברות, לא למקם את ההנהלות הראשיות ומערכי הפיתוח העסקי, השיווק והמכירות בארץ, ולא לעבוד עם ספקים ישראליים הם כמעט מבחינת נבואה שמגשימה את עצמה.

שקיעת המגזר

סביר להניח שהתהליך לא יהיה מיידי, אם כי הוא כבר יותר מהיר ממה שצפו רואי השחורות, אבל כמעט ואין ספק שזוהי "שקיעתה של הזריחה", כמאמר השיר. חלק מהנזק כבר נגרם ולא יהיה קל להפוך את המגמה ולאפשר שיקום והחזרה של ההייטק לתוואי צמיחה.

הדבר המרכזי הוא קודם כל להסיר את אי הוודאות שקיימת אצל יזמים, מנהלים ומשקיעים ע"י פתרון מהיר של המשבר הפוליטי־משפטי בישראל. זה ממש צו השעה, בלי מגזר הייטק חזק, הכלכלה הישראלית כולה תחלש משמעותית וכלכלה חזקה היא המפתח לקיומנו כאן.