רכבת לריאד? האינטרסים מאחורי השיחות על הסכם עם סעודיה

כבר שנים שבירושלים ובוושינגטון חולמים על הסכם עם ערב הסעודית. לפני כשלוש שנים, ריאד השתתפה במגעים להסכמי אברהם, אך לבסוף נסוגה. בשנה האחרונה הבית הלבן מנהל מאמצים קדחתניים לכינון יחסים בין ישראל לערב הסעודית, אלא שהאחרונה ממש לא הייתה קלה להשגה והעניין נותר בגזרת השאלה הקבועה שמנהיגי המדינות מתחמקים ממנה. עד שהגיעה בשבוע שעבר ההצהרה של נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, לתורמים של מסע הבחירות שלו.

● דיווח: ארה"ב וסעודיה הגיעו לשורת הסכמות בנוגע לנורמליזציה עם ישראל 
● בגיל 37, כמעט-מלך, מוחמד בן סלמאן מסיים את שלטון האוליגרכיה שיצרה אותו | פרשנות
● זולה יותר מדובאי: שלוש עובדות שכדאי לדעת על הממלכה הסעודית
● אנרגיה, ביטחון והייטק: פוטנציאל הקשר עם סעודיה

ביידן אמר כי "ייתכן שנראה התקדמות בהסכם בין המדינות בהמשך הדרך", אך לא הוסיף פרטים. בד בבד, בניו יורק טיימס פרסמו פרטים מתוך העסקה המתגבשת, ואחריהם שטפו דיווחים שונים את כלי התקשורת בניסיון להתחקות אחר המגעים הדיפלומטיים.

לפי הדיווחים, ערב הסעודית קושרת את הנורמליזציה עם ישראל בדרישות משמעותיות מארה"ב. הראשונה שבהן, היא מערך גרעין אזרחי שבמסגרתו יוכלו להעשיר אורניום. בה בעת, ריאד רוצה ברית הגנה עם וושינגטון, בשל החשש מאיראן, ואספקת מטוסי F-35. מצד ישראל, הסעודים דורשים התקדמות בסוגיה הפלסטינית, כמו הפסקת בנייה ביהודה ושומרון לתקופה ממושכת ואף התחייבות להימנע מסיפוח שטחים.

מה עומד מאחורי הדרישות הסעודיות ולמה בבית הלבן כל כך להוטים לחתום על ההסכם? גלובס מנתח את מפת האינטרסים של העסקה המתגבשת.

העשרת אורניום: למה מעצמת נפט צריכה אנרגיה?

נדבך מרכזי בעסקה הפוטנציאלית היא הדרישה הסעודית להעשרת אורניום לצרכים אזרחיים, למשל ייצור חשמל מאנרגיה גרעינית. מדוע שמעצמת נפט כמו ערב הסעודית תזדקק לפתרונות אנרגטיים?

ליורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן יש חזון לשנת 2030 ובו מטרה אחת שריאד מתקשה במיוחד לעמוד בה: יעדי אנרגיות מתחדשות. למעשה, ערב הסעודית היא אחת המדינות הנחשלות באזור בייצור חשמל מאנרגיה סולארית - מקור האנרגיה המתחדשת המשמעותי במזרח התיכון.

 העיר ריאד, בירת ערב הסעודית / צילום: Shutterstock

אמנם גם ישראל רחוקה מלעמוד ביעדי הייצור מאנרגיות מתחדשות שלה, אך בערב הסעודית לוטשים אליה עיניים בקנאה. בעת שלסעודים יש רק 1 ג'יגה־וואט סולארי מותקן בלבד, שמציב אותם במקום ה־45 בעולם, ישראל מייצרת יותר מפי 5 מכך, ועומדת במקום ה־28.

"כל המדינות שמפיקות נפט, כולל ערב הסעודית, חייבות להיערך לעולם החדש", אומר ד"ר משה תשובה, ראש בית הספר להנדסה מכנית באפקה. "המדינות הללו בונות על אנרגיה מתחדשת, מחפשות אלטרנטיבות ואחת מהן היא גרעינית. המערכות הגרעיניות מהדור הרביעי הן הרבה יותר בטיחותיות, והזיהום הסביבתי הוא בכלל יותר קטן".

נורמליזציה עם ישראל, שתאפשר שיתופי פעולה בתחום האנרגיה הסולארית, כמו גם ייצור חשמל מאנרגיה גרעינית - פתרון שגם בעולם המערבי נושאים אליו עיניים - יכולים לקדם את הממלכה הסעודית ליעדים שהציבה לעצמה.

אבל קשה להתעלם מהסיכונים של הדרישה הזו. האם ניתן לסמוך על ערב הסעודית שתשתמש בידע גרעיני אך ורק לצרכים אזרחיים? בכורים גרעיניים להפקת חשמל משתמשים באורניום מועשר בשיעור של 3%־5%, אך באותו הידע שנצבר (בשילוב שיפורים נוספים לא מבוטלים) ניתן להגיע להעשרה שמספיקה לרמות של נשק גרעיני (כ־90%). התפתחות סעודית שכזו תפגע בעליונות האזורית של ישראל בתחום הנשק הגרעיני, לפי פרסומים זרים. נזכיר כי לפי נתוני SIPRI, המכון הבינלאומי לחקר השלום בסטוקהולם, לישראל יש 90 ראשי קרב גרעינים - פי שלושה מקוריאה הצפונית.

הצד האמריקאי: שליטה על שוק הנפט העולמי

האינטרסים שנוגעים לתחום האנרגיה בהליך הנורמליזציה בין ערב הסעודית לבין ישראל לא מסתכמים באלו של ריאד בלבד. ארה"ב, מפיקת הנפט הגדולה בעולם, נקלעה לאחרונה למבוי סתום מול המחירים המאמירים של הזהב השחור. ערב הסעודית ורוסיה, עם שותפותיהן בקרטל הנפט אופ"ק פלוס, חתכו לאחרונה את הפקת הנפט שלהן בניסיון להקפיץ את המחירים. וזה עבד - מחיר חבית ברנט זינק החודש בכ־10%.

סביר להניח כי ארה"ב הייתה שמחה להגדיל את קצב הפקת הנפט שלה ולהגדיל את ההיצע העולמי, אך היא אינה יכולה לעשות זאת משום שהגיעה לקצה גבול היכולת שלה: לכל אורך השנה האחרונה ארה"ב התקשתה לעקוף את ההפקה הקבועה של כ־12 מיליון חביות ליום. כך, ארה"ב זקוקה למעשה לערב הסעודית כדי להוריד את מחירי הנפט.

 שדה נפט של חברת עראמקו / צילום: Associated Press, Amr Nabil

ולבן סלמאן יש סיבות טובות להתגייס לעזרתו של הבית הלבן. צמצום הפקת הנפט הביא את הצמיחה הסעודית לקצב שנתי של 1.1% ברבעון השני של השנה. זאת, לעומת 3.8% בתקופה המקבילה אשתקד ו־11% לפני שנתיים. ריאד, שעמדה במקום הראשון ברשימת המדינות הצומחות בפורום G20, הידרדרה למקום האחרון. למעשה, הסכם בין ישראל לערב הסעודית יהיה רק תירוץ שיאפשר לנסיך הסעודי לסגת ממניפולציות ההפקה האחרונות. סולם לרדת מהעץ אם תרצו.

"המטרה של בן סלמאן היא לצמצם את השימוש בנפט, ולהגדיל את יכולתו לייצא", אומר ד"ר יואל גוז'נסקי, ראש הזירה האזורית במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). "הנפט הוא מבחינתו מכשיר מדיני. בן סלמאן חושב שהדרך לנורמליזציה עם ארה"ב, לאחר תקופה של יחסים קרים, עוברת בישראל".

יקי דיין, מומחה לארה"ב ששימש בעבר כקונסול הכללי של ישראל בלוס אנג'לס, מוסיף כי לובי האנרגיה בארה"ב, המחזיק בכוח רב בוושינגטון, משפיע גם כן על המתרחש. "החברות הללו לא אוהבות את עליות המחירים", אומר דיין. "לאורך זמן, הסכם נורמליזציה שכזה עשוי להוביל את אותן חברות אמריקאיות להשקעות באזור, ואולי אף לקידוחים. ברגע שמתחברים להיבט האסטרטגי, נוצרת ה'סופה' המושלמת".

אבל לא פחות חשוב מכך, לנגד העיניים של האמריקאים עומד אינטרס נוסף: הרחקת ערב הסעודית מסין. בשנים האחרונות הממלכה הערבית והמעצמה מהמזרח מקדמות שורה של שיתופי פעולה, בעיקר במיזמי תשתיות. בייג'ינג, בדומה למדינות רבות בעולם, מזהה כי ערב הסעודית היא כבר מזמן לא רק כוח כלכלי בלתי מבוטל, אלא כזו שבמוקדם או במאוחר תהפוך למדינת G7. כבר כיום, ערב הסעודית היא מבכירות מדינות ה־G20, מקום רביעי בדירוג התוצר לנפש, לפי הבנק העולמי.

הרכבת למפרץ תעמיד תחרות לשינוע הסחורות באזור

בתוך כל בליל האינטרסים הכלכליים שנוגעים לערב הסעודית יש אחד שעשוי להשפיע על המזרח התיכון באופן חסר תקדים - חיבור מסילת רכבת מישראל לערב הסעודית וליתר מדינות חצי האי ערב. אם הנורמליזציה תתממש, בריאד עשויים ללטוש עיניים לרכבת לאילת שדרשה שרת התחבורה מירי רגב, או ליוזמה של קודמה בתפקיד, ישראל כ"ץ, לחיבור מדינות המפרץ הפרסי לנמל חיפה במסילות רכבת. בערב הסעודית מקווים שהמסילות יסייעו להם בהגשמת עיר העתיד של בן סלמאן, "ניאום".

לפי ההצהרות של יורש העצר הסעודי, העיר תתבסס לחלוטין על חשמל מאנרגיות מתחדשות, תתפרס על פני 26.5 קמ"ר, וההשקעה המוערכת בה צפויה להגיע ליותר מ־500 מיליארד דולר. אבל בשביל להגיע ליעד השאפתני הזה, הסעודים צריכים להביא את הסקטור הפרטי לממלכה. "התקווה של הסעודים היא לפתוח את המדינה להשקעות, וחלק מזה מהווה העיר ניאום", מסביר גוז'נסקי.

אחת הדרכים שעשויה להביא את הסקטור הפרטי לערב הסעודית כולה היא תשתית של מסילות רכבת, שתקשר את המדינה ושכנותיה לישראל. מסדרון תחבורתי שכזה לא ישפיע על הובלת הנפט, אבל בהחלט יכול להוות בשורה לוגיסטית לשינוע הסחורות במסלול חליפי לתעלת סואץ. כך, במקום להוביל סחורה בדרך ימית מטורקיה, דרך תעלת סואץ, הים האדום ועד לבאב אל־מנדב וממפרץ עדן, יהיה ניתן להוביל את הסחורות מנמלים בישראל באמצעות רכבות.

החזון הזה מתממש כבר היום במסלול בין מוסקבה למומבאי. ההובלה היבשתית צפויה לקצר בשלבים את שינוע הסחורות מרוסיה להודו מ־30־45 ימים לעשרה ימים בלבד. את אותו המודל יכולות להעתיק ישראל וערב הסעודית, ולהעמיד תחרות לתעלת סואץ המצרית.

המכשולים שבדרך: השמרנות של המלך והסוגייה הפלסטינית

אבל על אף כל התועלות לכל הצדדים מהסכם הנורמליזציה המתגבש, יש בו גם מכשולים שמונעים את חתימתו, בפרט בריאד ובירושלים.

אמנם בן סלמאן מנצח על ערב הסעודית בפועל, אך אביו, המלך סלמאן בן ה־87, עדיין בחיים. המלך נחשב לשמרן ועמדתו נגד ישראל מוכרת. ללא פתרון לסוגייה הפלסטינית, ספק אם סלמאן יתמוך בעסקה. בנוסף, ערב הסעודית היא שפיתחה את יוזמת השלום הערבית מ־2002, שמתנה את הנורמליזציה של מדינות ערב עם ישראל בהסכם שלום עם הפלסטינים.

גם בצד הישראלי יש לא מעט הסתייגויות, הראשונה שבהן אולי היא הדרישה הסעודית למטוסי F-35 או "האדיר" בשמם הישראלי. מדובר במטוס קרב חמקן אמריקאי מהדור החמישי שמגיע במשקל מירבי למהירות של 1.6 מאך (1,200 קמ"ש).

 מטוס F-35 בבסיס אמריקאי / צילום: Associated Press, Boris Grdanoski

לפני חודש נודע כי משרד הביטחון ירכוש מהממשל האמריקאי 25 מטוסי 35־F, שיצטרפו ל־50 המטוסים שכבר קיימים בצי, בעסקה שהיקפה מוערך בכ־3 מיליארד דולר מכספי הסיוע האמריקאי. כל זאת, בעת שלסעודים אין ולו מטוס "אדיר" אחד. אדרבה, הם נאלצים להסתפק במטוסי F-15, שנחשבים למיושנים יחסית.

בנושא הזה נראה שישראל בין הפטיש לסדן. אם תטיל וטו על עסקת F-35 היא עלולה לפוצץ את מה שנראה כמו הזדמנות פז לנורמליזציה עם המדינה הערבית החזקה בעולם. אבל אם תסכים לעסקה, היא עשויה לפגוע בעליונות הביטחונית והאווירית שלה באזור. שני הצעדים כנראה יתקבלו בביקורת ציבורית קשה וכרוכים בסיכונים לא מבוטלים.

אבל אולי המגזר העסקי יעשה את שלו. כבר שנים שישראל וערב הסעודית מקיימות מעין "נורמליזציה שקטה" ובשנים האחרונות היא הולכת וצוברת תאוצה בשטח. רק בשנה שעברה נחשף בגלובס כי עשרות אנשי עסקים כאלה נסעו לערב הסעודית, כשעסקאות ענק עמדו על הפרק. במקביל, ערב הסעודית עצמה החלה להשקיע בחברות ישראליות.