חוות שרתים במקום מכרות נחושת נטושים: מי ישלם עשרות מיליונים לקרקע בערבה?

האם מכרה הנחושת ההיסטורי בערבה צפוי לפנות את מקומו למכרה הזהב של השנים האחרונות בנדל"ן הישראלי - חוות שרתים? רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) הוציאה בשבוע שעבר למכרז ייזום את מכרות הנחושת הנטושים בתמנע במטרה להקים בהם שדה של פאנלים סולאריים, וגם חוות שרתים תת־קרקעית, שצפויה להיות הגדולה בישראל. 

● גוגל חוגגת 25 שנה: כמה הרוויח מי שהשקיע אלף דולר בהנפקה? 
● מטא החליטה לשבור חוזה שכירות בלונדון, וזה עלה לה ביוקר 

השטח המוצע למכרז - 2,080 דונם בפתחת פארק תמנע - בנוי ברובו מבורות כרייה ומפסולת שנוצרה בתהליך מיצוי הנחושת. הבורות נחפרו על ידי "חברת מכרות הנחושת תמנע" החל מ־1959 ועד 1976. ברמ"י ובמועצה האזורית חבל אילות (שבתחומה נמצא פארק התעשייה תמנע), חולמים להפוך את השטח הנטוש מזה 50 שנה לפארק של פאנלים סולאריים ומתקני אגירת אנרגיה ירוקה, אשר במרכזו חוות שרתים גדולה הבנויה כולה מתחת לאדמה - ככל הנראה באחד הבורות הקיימים במכרה. גורמים הקשורים למכרז בונים על "חוות השרתים הגדולה פי שניים ויותר מהחווה הגדולה בישראל", שהיא חוות השרתים של SDS במודיעין, המשתרעת על פני 12,500 מ"ר וצורכת חשמל בהיקף של 27 מגה־וואט.  

עלות הקרקע לא צוינה במכרז, אך היא מוערכת בסכום שינוע בין 60 ל־150 מיליון שקל. מדובר בקרקע זולה באופן משמעותי מקרקע דומה במרכז הארץ, כאשר ההערכה היא כי פינוי פסולת הכרייה והתמודדות עם בורות הכרייה הגדולים שנוצרו באזור יידרשו הוצאה ניכרת נוספת מהיזם שיזכה במכרז. עם זאת, ברשות מקווים שמחירי האנרגיה הזולים מרשת החשמל הסולארית והקירבה ליציאת הכבל האופטי ראמן מהים האדום תמשוך יותר עניין לאזור. זהו מכרז "ייזום", ועל כן שלב התכנון מוטל על היזם בהתאם לשיקול דעתו ולא על רמ"י, ומשום כך מחירו עשוי להיות נמוך יותר. 

לפי ההערכה, קבוצת משקיעים אחת כבר מעוניינת בהגשת מסמכים למכרז: קבוצת גרין גלובל דאטה סנטר של היזם חיים אייזנשטט, שכבר נמצאת בקשר עם המועצה האזורית חבל אילות מזה כמה חודשים. אייזנשטט, ששומר על פרופיל נמוך וממעט להיחשף בתקשורת, לא הגיב לפניות גלובס. ברשתות החברתיות הוא חשף ביקור בתמנע, שם הצטלם לצידו של ג'יימס ליונג, מנהל השקעות מהקרן הסינית פגודה, ולצד בכירים במועצה האזורית חבל אילות. בנוסף, אייזנשטט, שפועל גם כאספן אמנות, חשף ברשתות החברתיות מפגשים עם בכירים באיחוד האמירויות, סעודיה ובחריין. 

"פנו אלינו כבר כמה חברות בינלאומיות"

כריית הנחושת באזור תמנע החלה עוד בתקופת הברונזה, לפני כ־5,000 שנה, אך השטח המדובר במכרז עוסק במכרות המודרניים שהוקמו בפתחת פארק תמנע, על ידי החברה הממשלתית "מכרות נחושת תמנע" ב־1955. הפעילות, שכללה כריית מתכות כגון נחושת ומנגן בהיקף של עד 1.1 מיליון טון עפרה, נמשכה באופן רציף עד 1976 - אז נסגר המפעל בשל ירידת מחירי הנחושת בעולם. למרות ניסיונות חוזרים ונשנים, ועל אף שמחיר הנחושת נסק שוב, נכשלו כל היוזמות להחזיר את המכרות לפעולה. 

הניסיון האחרון אירע ב־2004, אז שכרה החברה המקסיקנית "אהמסה" חלק מהשטח, והחלה לשקם את המכרות הישנים. החברה השקיעה עשרות מיליוני שקלים וקיבלה מענקים ממשלתיים בסך של כ־200 מיליון שקל תמורת השקעה עתידית של 2 מיליארד, אך בסופו של דבר קרסה לאחר פרשת שחיתות שהעיבה עליה. בנוסף, טענה החברה ממקסיקו כי המלצות ועדת ששינסקי 2, הנוגעות לייצוא משאבי מדינה, צמצמו את הכדאיות הכלכלית של פעילותה. 

ד"ר חנן גינת, ראש המועצה האזורית חבל אילות ובעברו נשיא החברה הגיאולוגית הישראלית, מסביר לגלובס כי בלאו הכי ריכוז הנחושת בקרקע אינו עולה על אחוז אחד בלבד. "כך שמלכתחילה הפעלת כריית נחושת נכון להיום היא פחות כדאית, גם לאחר עליית המחירים בעולם", הוא אומר. "כיום מדובר בשטח פגוע, הכולל 50 מיליון טון של חומר תפל (החומר הגרוס שנוצר לאחר הכרייה ומיצוי הנחושת - א"ג). אמרנו לעצמנו - מדוע לא ננצל את השטח הגדול שיש כאן לטובת מתחם שיכלול חוות שרתים שצורכת את כל החשמל מסביבתה? פנו אלינו כבר כמה חברות בינלאומיות, כך שאנחנו מבינים שקיים לאזור ביקוש". 

חוות שרתים היא למעשה מבנה המאכלס מאות או אלפי מחשבים ושרתי מחשוב, הצורכים חשמל רב ופולטים חום. על מנת לקרר את המבנה מותקנים בו "צ'ילרים" - מתקני קירור. בשל פעילותם של מתקני הקירור קיים חשש מהיווצרות מטרד של רעש בסביבה הקרובה, אולם לדברי גינת, החווה לא תוקם בקרבת מקום מגורים. היישוב הקרוב ביותר, באר־אורה, מרוחק 2.5 ק"מ משם. עם זאת, החווה תמוקם רק כמה מאות מטרים מהפארק, אך כיוון שתיבנה מתחת לפני הקרקע, ראש המועצה איננו צופה נזק מכל סוג, לרבות רעש. "משטר הרוחות במקום יסיט את הרעש למקומות לא מיושבים, ומלבד זאת כיום ניתן להתקין מתקני קירור יעילים". 

ברשות מקרקעי ישראל ובמועצה האזורית מעוניינים לפתות יזמים שיעדיפו להפעיל את החווה ללא חיבור לחברת החשמל: החווה תיבנה בתוך אחד הבורות ותכוסה באדמה, ועל גבי השטח שמעליה יותקנו פאנלים סולאריים ומתקני אגירת חשמל שונים. 

בניגוד לשאר הרשויות המקומיות בישראל, במועצה האזורית חבל אילות סובלים מעודף ייצור חשמל. הפאנלים הסולאריים בשדות ועל גגות המבנים מייצרים יחד כ־220 מגה־וואט לשעה, כאשר חלק גדול ממנו מיועד ליצוא, כמו לעיר אילת. אלא שעקב המגבלות בתשתית הולכת החשמל, היא מתקשה לייצא את מלוא החשמל המיועד לכך למרכז הארץ. הקמת חוות שרתים, פעילות שצורכת חשמל בהיקפים של עשרות מגה־וואט לשעה, עשויה לפתור בעיה זו. במועצה מבטיחים שחיבור לרשת החשמל הסולארית העצמאית שלה תוזיל את מחיר החשמל בכ־20 אגורות לקילו־וואט - או ב־87 מיליון שקל בשנה.

האם הקרקע הזולה תפצה על המיקום?

בענף חוות השרתים הישראלי לא נרשמה התלהבות רבה מהרעיון - רבים בתעשייה סבורים שהביקוש לחוות שרתים בערבה יהיה נמוך, בעיקר בשל המרחק מהמרכז. חוות שרתים שכזו מאכלסת פעילות של לקוחות או נציגים של ענקיות טכנולוגיה כמו אמזון או גוגל, ובמטרה למשוך אותם, עליה להיות קרובה יותר למרכז. נוסף על כך, הרוויה בחוות שרתים בישראל מקשה על איתור לקוחות - תנאי מקדים עבור יזם עוד בטרם הוא ניגש למכרז שכזה. 

ראש המועצה גינת טוען כי המכרז לא היה יוצא לדרך לולא היו כמה חברות בינלאומיות שהביעו עניין בו מלכתחילה. בנוסף, הוא אומר, הקירבה ליציאת הסיב התת ימי בלו־ראמן של גוגל באילת מגדילה את האטרקטיביות של המכרז. העניין לאו דווקא נובע בקרב יזמים בישראל, אלא בקרב חברות בינלאומיות המעוניינות בקירבה לסיב, שממשיך מאילת לסעודיה, עומאן ומשם להודו. בלו־ראמן של גוגל הוא סיב אופטי הפרוס מאילת בדרום, לאורך כביש 90 ועד לתל אביב, והוא צפוי להתחרות בסיב האופטי שתפרוש קצא"א לאורך ציר הנפט בין אילת לאשקלון.