ישראל והפנטזיה הרוסית: צ׳צניה בעזה

בימים שבהם מתאשרת יום אחר יום אשמתו של המעמד הפוליטי והצבאי, נמל התעופה של מחצ'קלה שברוסיה אינו אלא תזכורת פעוטה לאורכה של שרשרת הטעויות. סלפיסטים וג'יהאדיסטים הקיפו מטוס, שעתה זה הגיע מתל אביב אל עיר הבירה של דגסטן, הרפובליקה ה'אוטונומית' בצפון־מזרח הקווקז. הם היו מוכנים לעשות שפטים בכל ישראלי ובכל יהודי שידיהם היו משיגות.

במדינת המשטרה שהקים ולדימיר פוטין רק הזנחה מכוונת יכולה להסביר את הכמעט־פוגרום. הרחק משם, באולפני טלוויזיה במוסקבה, ערב אחר ערב, כל מליצי היושר של פוטין ומעריציו עוסקים בהגנה נמרצת על חמאס. חבר הלשכה המדינית של חמאס התארח בקרמלין לשיחות מדיניות מן המין שממשלות ידידותיות ולגיטימיות מנהלות זו עם זו מפעם לפעם.

עשר שנים העניק לנו בנימין נתניהו, בעזרת מומחי הליכוד לענייני רוסיה, את הפנטזיה של ידידות פוטין. עשינו איתו עסקים למופת. הוא נתן מוצא תקופתי לתסכולינו בשמי סוריה ולבנון; הוא לא צייד את בני חסותו בטילי נ"מ מתקדמים מספיק להדוף את חיל האוויר משמי הלבנט; הוא אירח מפעם לפעם את מר נתניהו, ואחר כך, כהרף עין, גם את נפתלי בנט, לפעמים אפילו בארמונו בסוצ'י.

ההישג המדיני האסטרטגי הזה עמד במרכז מערכת הבחירות של מר נתניהו ב-2019: כרזות הענק של 'ליגה אחרת', שבהן הוא נראה בחברת שותפיו הטבעיים, פוטין ודונלד טראמפ. האין זה ברור שרק הוא יכול לסובב את העולם כולו על קצה אצבעו?

תערובת היוהרה, האינטרס העצמי והעיוורון אשר שרו על מר נתניהו הביאו את עם ישראל אל מה שהוא עצמו כינה בשבוע שעבר "מלחמת העצמאות השנייה". מלחמה כזאת נחוצה בדרך כלל, כשהתוצאות של המלחמה הראשונה מתפוגגות. לשון אחר, אולי מבלי להבחין הוא אישר בפומבי שמדינת היהודים באה עד סף אובדן עצמאותה.

מה מעוטת היגיון היא הטענה שאין מחליפים מנהיגים בעיצומו של קרב. אילו הבריטים היו מאמצים את ההיגיון הזה במאי 1940, כאשר ארצם ניהלה "מלחמת עצמאות שנייה" (לא בדיוק, אלא לתפארת המליצה) נגד היטלר, אפשר שווינסטון צ'רצ'יל לא היה הופך לראש הממשלה, ואפשר רק לנחש מה היה קורה אז לבריטניה, לדמוקרטיות המערביות, לעולם כולו.

שיעור רוסי בדיכוי מוסלמים

מחצ'קלה, שבה התרחש הכמעט-פוגרום, הייתה אחת המצודות שהרוסים בנו במהלך התפשטותם בקווקז במאה ה-19. הם לחמו עשרות שנים נגד אוסף מגוון של עמים קטנים, מהם קטנטנים, רובם מוסלמים. הרוסים עשו שמות באוכלוסייה הילידית, הרסו במתכוון את האקולוגיה שלה, את יערותיה ואת שדותיה.

הקווקז נועד להיות קרש הקפיצה הרוסי דרומה, אל המזרח התיכון. המקומיים עיכבו את הרוסים 30 שנה ויותר, והקוזאקים לא הצליחו לשכשך את רגליהם במי הפרת והנילוס ואולי גם הירדן.

מאז סוף המאה ה-18, איך מדכאים מוסלמים מרדנים היה מן האתגרים האימפריאליים הגדולים של רוסיה הצארית, של רוסיה הסובייטית ושל רוסיה הפוסט-סובייטית. בשלושת גלגוליה ניהלה רוסיה שורה של מלחמות, על אש קטנה ועל אש גדולה, נגד תושבי ההרים. פעם אחת, בעיצומה של שואת יהודי אירופה, היא ניסתה פתרון סופי משלה: גירוש המוני של חמישה עמים קטנים מצפון הקווקז (ועוד שלושה ממקומות אחרים) אל ארץ גזרה במרכז אסיה ובסיביר.

בשנות התשעים של המאה ה-20 רוסיה התקרבה להפסיד במלחמה נגד מורדים מוסלמים בצ'צ'ניה. הם כמעט השיגו עצמאות עד שהחליטו להעדיף תפקיד זוטר בג'יהאד עולמי על פני מדינה-זוטא בהריהם הנידחים.

פוטין פילס את דרכו לשלטון על יסוד הבטחה לחסל את המרד הצ'צ'ני. מלחמתו כללה העברה של כל האוכלוסייה, מיליון בני אדם ויותר, אל מחנות עקורים מחוץ לצ'צ'ניה. הרוסים היו אז חופשיים להרוס לא רק את המורדים, אלא גם חלקים גדולים של צ'צ'ניה.

לאחר המלחמה העקורים חזרו, ורוסיה הוציאה מיליארדים לשיקום הרפובליקה. עכשיו צ'צ'ניה היא מופת של מדינת משטרה מרושעת, המקשטת את קו הרקיע שלה בצריחי מסגדים מפוארים. הדיקטטור שפוטין הפקיד על צ'צ'ניה, פסיכופת, בנו של מורד לשעבר, עושה כאוות נפשו בפיסת הנדל"ן שלו. בתמורה הוא מבטיח שלא יבקע ממנה אפילו הגה אנטי-רוסי קטן. הוא אפילו שולח חלק מכוחותיו לאוקראינה, לטבוח אזרחים ולחטוף ילדים.

נוסחת צ'צ'ניה

מרוסיה נובע עכשיו איום ישיר ומפורש על שלומה של ישראל. זה היה צריך להיות נהיר עוד בזמן שמר נתניהו התענג על האירוח בסוצ'י, עם תרגום סימולטני של זאב אלקין. אבל הברית הרוסית-איראנית שמה קץ לכל אי-ודאות. ישראל ורוסיה נמצאות על מסלול התנגשות. קשה לחשוב על ארץ שמלחמת עזה משרתת את האינטרסים שלה יותר מאשר רוסיה.

אולי אפשר להציע לרוסיה עסק, ברצינות או בקריצה: לייצא את נוסחת צ'צ'ניה לעזה - להעביר את המוניה האומללים של עזה למעברות, למשל במובלעת מגודרת בין סיני לנגב, עם מזון והשגחה רפואית והרבה תיל, כדי לאפשר לצה"ל למחות את עקבות חמאס, כפי שרוסיה מחתה את עקבות המרד הצ'צ'ני.

או אז העקורים יחזרו, הכסף הקטארי או האמירתי או הטורקי יבנה סינגפור על נחל עזה, ומדינת משטרה בהשראה רוסית/צ'צ'נית תבטיח את שלום יושביה ואת שלום שכניה. זה 20 שנה שבצ'צ'ניה שורר שקט. 20 שנה שקולות כמעט כנגד הנצח.