כך הפכה אחת ההטיות הגדלות ביותר של משקיעים לאפקט שמתדלק גם את האנטישמיות

צ'ארלי מאנגר קרא "אפקט לולהפלוזה" למצב שבו כמה הטיות קוגניטיביות יחד דוחפות אותנו לפעולה שבחשבון אובייקטיבי יכולנו לראות כטעות • כך הפכה אחת ההטיות הגדלות ביותר של משקיעים גם לאפקט שמתדלק גם את האנטישמיות

הפגנה פרו פלסטינית  בצרפת / צילום: ap, Aurelien Morissard
הפגנה פרו פלסטינית בצרפת / צילום: ap, Aurelien Morissard

רעיונות טובים שהולכים רחוק מדי עלולים לעשות את הנזק הגדול ביותר, אמר הכלכלן בן גראהם. דוגמה מושלמת לכך הייתה הדרישה של יותר ויותר אמריקאים להחזיק בבתים בבעלותם, בין אם הם היו מוכנים לזה ובין אם לא. מסוף שנות ה־90 ועד 2007 הייתה דחיפה חברתית ופיננסית אדירות לקנות בית.

כך בנו הפלסטינים את הנכסים הדיגיטליים לגיוס דעת הקהל
המיליונר היהודי-אמריקאי שהפך למסביר של ישראל יוצא נגד דור ה-Z
וורן באפט במכתב נדיר למשקיעים: "זה מה שצפוי אחרי מותי" 

הלוואות קלות, אופטימיות מוגזמת וההטייה של בני אדם להעדיף מידע שמאשר את האמונות שלהם ("הטיית האישוש") יצרו את תנופת הדיור הלאומית הגדולה ביותר בהיסטוריה של ארה"ב. הקריסה הגיעה אחר כך כי אף אחד לא חשב על ההשלכות ארוכות הטווח.

שוק המשכנתאות קרס בגלל הצטברות של (חוסר) שיקול דעת אנושי. צ'רלי מאנגר (Charles Munger), שותפו של וורן באפט וסגנו כיו"ר ברקשייר האת'ווי, קרא לזה אפקט לולהפלוזה (Lollapalooza, כשמו של פסטיבל המוזיקה האייקוני). זהו אפקט שנוצר משילוב כמה הטיות קוגניטיביות שדוחפות אותנו לפעולה שבחשבון אובייקטיבי הייתה נראית לנו מוגזמת, לא רציונלית, או פשוט טעות.

צ'ארלי מאנגר. כמו במכירה פומבית / צילום: Reuters, Lucy Nicholson
 צ'ארלי מאנגר. כמו במכירה פומבית / צילום: Reuters, Lucy Nicholson

כבני אדם, יש לנו הרבה הטיות קוגינטיביות שיכולות להשפיע על ההתנהגות שלנו. אנו מעדיפים להימנע מהפסדים על פני השגת רווחים, לעשות עסקים עם אנשים שאנחנו אוהבים, נותנים משקל רב יותר לאירועים שקרו לאחרונה או למה שנדמה לנו שרבים מעריכים, ומאמינים יותר למה שנחשפנו אליו יותר. לעתים קורה שכמה הטיות כאלה פועלות יחד, מחזקות זו את זו, ומניעות אותנו לעבר פעולה מסוימת. כך, במקרים מסוימים, רעיון עלול ללכת רחוק מדי. לפעמים זה עניין של שעות ספורות, ולפעמים זה מחלחל לאורך שנים.

ומאחר והשוק מונע מאנשים, ההטיות האלה חלות גם עליו. לא משנה כמה פעמים נשב לשולחן ונדסקס כללים להגדיר את דרכי השוק כדי לצקת תחושת ביטחון לגבי תחזיות עתידיות - ההחלטות הכלכליות שלנו בנויות מרגשות ומהטיות קוגניטיביות הרבה יותר ממה שהיינו רוצים לחשוב. אפקט לולהפלוזה הוא כמו גאות אדירה, הנובעת ממשחק הגומלין של הטיות, נטיות ומודלים מנטליים המעצבים את ההחלטות שלנו, וכפועל יוצא גם את כיוון השוק.

לכן אפקט הלולהפלוזה הוא עבור מאנגר בגדר "נטיית־על". הוא מדגיש את הסינרגיה של כוחות פסיכולוגיים שונים המובילים לתוצאות משמעותיות, ולעתים קרובות בלתי צפויות. במילים פשוטות, הוא מראה כיצד אדם נורמלי יכול להפוך לחבר בכת באמצעות שילוב של התחמקות מהמתמודדות עם ספק, מתח, נטייה לבחור במה שמתיישב עם ההעדפות שלו ותריסר הטיות אחרות. כך מגיעים אל העמדות הגבוהות ביותר אנשים טרופי דעת כמו היטלר; וכך אנשים רבים, בהם משכילים, כולל מהאוניברסיטאות היוקרתיות והמובילות בארה"ב, נוהרים אחרי ססמאות כמו "מהים עד הנהר" אף שמשמעותם היא הכחדה של עם אחר; כך הם קוראים קריאות אנטישמיות ומהצד השני טוענים לערכים של ליברליזם ושוויון ולחתירה לצדק חברתי; כך ארגוני להט"ב מכריזים על תמיכה בחמאס או כותבים ברשתות Queers for Palestine אף שמדובר בקהילה פונדמנטליסטית, שכלל לא מאפשרת חיים להט"ביים.

נדיר שיש רק הטיה אחת

מאנגר, אחד המשקיעים הגדולים אי פעם ומי ששוויו מוערך ב־2.6 מיליארד דולר, ידוע כמי שמיטיב לנצל את הלך הרוח בשוק. מלבד חושים חדים ויכולת לשפוט פוטנציאל של עסק, הוא כתב רבות על הדרכים השונות שבהן המוח האנושי מוביל משקיעים לטעויות. מאנגר טען שהטיות מסוכנות ביותר כשהן באינטראקציה זו עם זו. בנאום שנתן ב־1995 באוניברסיטת הרווארד, שכותרתו היתה "הפסיכולוגיה של שיקול הדעת האנושי", השתמש מאנגר במכירות פומביות כדוגמה לאפקט הלולהפלוזה. מאנגר תיאר כיצד המשתתפים נדחפים להציע הצעות המונעות על ידי הדדיות ("אני צריך לקנות כי הוזמנתי למכירה הפומבית"), עקביות ("כבר ציינתי שאני אוהב את זה אז אני חייב לקנות"), נטייה למחויבות ("כבר הצעתי אז אני חייב להמשיך"), והוכחה חברתית ("אני יודע שקנייה זה טוב כי בני גילי עושים את זה").

כמעט שני עשורים אחר כך, בפגישה השנתית של Daily Journal 2017, אמר מאנגר כי הבעיה בענף הפסיכולוגיה היא ש"אנשי המחקר לא יכלו לערוך ניסויים שכללו ארבעה או חמישה גורמים בבת אחת, כי זה היה מסובך מדי. אז הם התעלמו מהדבר הכי חשוב במקצוע שלהם - לסנתז את הפסיכולוגיה עם כל השאר. והבעיה במקצוע היא שהם לא יודעים כלום על 'כל השאר'" (מתוך אתר זן טולס).

לפי מאנגר, מורכבות של נטיות זו לא נחקרת מספיק בפסיכולוגיה אקדמית. בניגוד להטיות קוגניטיביות ספציפיות, הלולהפלוזה אינה מאופיינת היטב. לפי מאנגר זה כי קשה להתחקות אחר הטיות מרובות במעבדה, ופסיכולוגים מפשטים את המחקר שלהם כדי להניב מחקרים מבודדים. עם זאת, רק הגיוני לחשוב שהטיות שונות יכולות לחזק זו את זו ולפעול בו־זמנית. למעשה, נדער שאנשים פועלים רק על רקע הטיה קוגניטיבית אחת בלבד, כך שסביר יותר שאפקט לולהפלוזה מתרחש לעתים קרובות יותר מאשר לא.

דחף ללכת עם העדר

שוק המניות כבר מזמן אינו מתנהל בצעקות של מחירים לאוויר, אבל הוא עדיין מכירה פומבית אחת גדולה. גם התקשורת והרשתות החברתיות עושות עבודה טובה בהזנת הדחפים וההטיות שלנו, כשהיכולת לראות מחירים נקובים בזמן אמת מעודדת טווח חשיבה מקוצר וקנייה אימפולסיבית.

אנחנו מתעוררים לקהילות שקמו בזמן שישנו, מקיפים את עצמנו בעמיתים בעלי דעות קדומות, ויחד עם המוח האנושי המחפש חיזוקים והאלגוריתמים שדגים לנו אותם, אין הרבה מקום לביקורת. נוסף על כך, כפי שמודגם במכירה הפומבית, השמעת דעותינו ברבים מפעילה אפקט חזק של מחויבות ועקביות. בלי קשר לכמה אנשים באמת מקשיבים לנו, עצם העובדה שדיברנו בגלוי על מניה - או מטבע קריפטו, או דעה פוליטית קיצונית - חורטת את האמונות הקיימות לגביה עמוק בנפש שלנו.

במקביל, אותה מדיה הופכת גם למקור האימות. כשמאות אנשים מדברים על חברה שאפילו לא שמענו עליה עד אותו הרגע, קשה להילחם בדחף ללכת בעקבות העדר. קשה לברוח מה־FOMO. ההטייה להוכחה חברתית מחזקת את הרעיונות שלנו ונותנת לנו רושם של קונצנזוס כוזב.

השפעה זו בולטת כשהמחירים בבורסה דוהרים או כשנוצרות בועות משום שמשקיעים הופכים לאופטימיים מדי ומציעים מחירים גבוהים יותר מהערך. הסביבה שבה פועל משקיע בבורסה כיום היא כר גידול להטיות פסיכולוגיות רבות. וכשהכוחות הללו פועלים באותו כיוון, זו הזמנה ללולהפלוזה.

רבם חושבים, לי זה לא יקרה. אני לא אפול למלכודת, יש לי מודעות וניסיון וידע. אך מאחר והלולהפלוזה מתרחשת בתת המודע, ולנצח נהיה מוטים קוגניטיבית, כדאי למנוע מהרעיונות הטובים להתגלגל לנזק בלתי הפיך. הגבלת החשיפה לכלי תקשורת, הבנה שרוב מייצג דעה ולא עובדה, ושלפעמים המהלך המנצח הוא לשבת על הספסל - עשויים להציל רעיונות טובים, או לחסוך רעים.

ובדיוק כמו שהטיות קוגניטיביות יכולות ליצור יחד אפקטים חזקים לרעתנו, הן יכולות לעבוד גם לטובתנו. ניתן להשתמש בהן יחד כדי למקסם את היתרונות שלהם לקראת התוצאות הרצויות. במצב כזה אפקט לולהפלוזה הופך לכלי נהדר לפתרון בעיות, ומפשט את קבלת ההחלטות שלנו.

בני אדם נוטים לקבל החלטות המבוססת על היוריסטיות, אותם קיצורי דרך מנטליים שפרופ' דניאל כהנמן מתאר כבר שנים. ניתן היה לצפות שאלה יעבדו בצורה סבירה רוב הזמן, אך לעתים הן מהוות מכשול עצום. אנחנו יצורים מורכבים, והתפיסות שלנו נוצרות ממגוון גורמים בעוצמות שונות. אפקט לולהפלוזה מספק הצצה חשובה על המלכודות בשיפוט האנושי שכדאי להיות מודעים אליהן.

רובינו מבקשים לשמור על מחשבות, אמונות ועמדות עקביות לאורך החיים, וכשהנסיבות מחייבות לבצע בחינה מחודשת, סביר שנעדיף לדחות אותה אם לא להימנע ממנה לחלוטין.