"הילד שלנו נהרג פעמיים": ההורים השכולים שמבקשים להקל על לקיחת זרע

יונתן סביצקי (21), לוחם ביחידת אגוז, נפל ביום שבת ה־7 באוקטובר בקרב מול מחבלי חמאס במוצב כיסופים. הצוות שלו איבד שלושה מחייליו והציל 50 חיילים, חיילות ואזרחים שהיו במוצב. ההורים גרשון ובלה סביצקי ביקשו ליטול זרע מגופתו על מנת להותיר אפשרות להולדה עתידית ממנו. אך עיכוב של יומיים במסירת ההודעה על מותו ויממה נוספת של בירוקרטיה לביצוע הפעולה, הביאה לכך שלא היה זרע שמיש. שכן מרגע המוות מתקיים מרוץ נגד הזמן: ישנו חלון זמנים שנע בין 24 שעות במצב אופטימלי ועד 48 שעות כדי לשאוב זרע שיוכל לשמש להפריה.

● ראיון | עמוס גלעד מעריך: זה מה שחמאס מנסה להשיג בעסקת החטופים 
● כך הפכה אחת ההטיות הגדלות ביותר של משקיעים לאפקט שמתדלק גם את האנטישמיות 

מאז פרוץ המלחמה דווח על ריבוי פניות של הורים שכולים המבקשים לבצע שאיבת זרע מבניהם. עכשיו בני הזוג סביצקי מבקשים להביא לשינוי נהלי הצבא, כדי שאף משפחה לא תאבד את האפשרות להמשכיות הבן בגלל קשיים בירוקרטיים. בראיון לגלובס הם מספרים על יונתן, הקרב בו נפל, העיכוב בהודעה ובשאיבה, ולמה דחוף לשנות את הנהלים ולא לחכות להצעת החוק שעל הפרק.

הם עלו לארץ מרוסיה בנפרד בשנות ה־90. הכירו בישראל ונולדו להם שני ילדים: לינה, היום 24, סטודנטית למדעי המחשב וביולוגיה באוניברסיטה העברית, ויונתן, שנולד שלוש שנים אחריה. ההורים מספרים על מסלול קרבי קשה של חיילי הקומנדו שנמשך שנה וארבעה חודשים, ועל כמה יונתן אהב את החברים לצוות שהיו כמו אחים שלו. "יונתן היה בן אדם שכולו טוב. ידע לזהות אנשים שזקוקים לעזרה והיה נחמד לכל אדם שפגש".

בלה מספרת על הדאגה לשני ילדים בתפקידים קרביים. "הבת שלנו שירתה כמפקדת מחלקה של צלפים בקרקל. יונתן התגייס יום אחרי שהיא השתחררה. היינו 5 שנים בסיפור של ילד בקרבי וזה היה מאוד קשה נפשית. חיכיתי שהוא יסיים את השירות. הורדתי אפליקציה שנקראת פז"מ במהלך השירות. כל בוקר הייתי פותחת לראות כמה נשאר לו. ביום שבו הוא נהרג נשאר לו 182 יום כולל חופשת שחרור. הוא היה בצבא שנתיים ושמונה חודשים, ונשארו לו רק ארבעה חודשים בערך".

יונתן היה אמור להיות בבית בשבת השחורה. ביום חמישי היה בחופשה ובילה עם בת זוגו זה 4 שנים עדי עד מאוחר. ביום שישי הצוות הוקפץ לפעילות באיו"ש. "כשנפרדנו ליווינו אותו לפעילות רגילה", מספרת בלה. בשבת בבוקר יונתן וחבריו הוזעקו לדרום. ההורים ידעו שהצוות יורד דרומה, החיילים נדרשו לסגור טלפונים והם המתינו לשמוע מבנם.

 בלה וגרשון סביצקי. לא לחכות להצעת חוק / צילום: גלובס

"לא היתה בעיית זיהוי"

יונתן נפל בקרב על מוצב כיסופים בשבת סביב השעה 18:30. רק בערב יום שני הגיעו קציני אגף הנפגעים לבית המשפחה במודיעין עם הבשורה הקשה. "בשעה 20:20 צלצלו בדלת. הם לא ידעו כלום - לא באיזה נסיבות הוא נפל, מתי, איך ואיפה. כלום". בלה היא ד"ר בתחום האפידמיולוגיה ובריאות הציבור, והיתה מודעת לאפשרות לשאוב זרע. "ישר ביקשתי אבל הם אמרו שלא ניתן. התחילו התכתבות של שעתיים עם החמ"ל שלהם. אנחנו התייאשנו, והפעלנו אנשים שאנחנו מכירים שעשו בירור והודיעו לנו שהוא נפל יומיים קודם".

ההורים מספרים כי נאלצו להתווכח עם נציגי הצבא וקיבלו הסכמה להליך רק אחרי שעות ארוכות. "לקח לצבא יממה נוספת לבצע את ההליך. כך עברו למעלה משלושה ימים, והפעולה לא הצליחה כי היה מאוחר מדי". כדי להקל על התהליך ולחסוך זמן, היועצת המשפטית לממשלה הנחתה בשבוע הראשון כי ניתן באופן חריג לשאוב זרע לבקשת הורים (ולא רק בנות זוג) של חללים ללא אישור בית המשפט. אך גם הקלה זו לא עזרה כאן.

בדיעבד נודע להורים שהצוות ידע שיונתן נפל, גם אבא של אחד הנופלים ידע למחרת. אף אחד לא סיפר להם כי כולם חשבו שתיכף יקבלו הודעה רשמית מהצבא. אבל ההודעה התעכבה במשך 50 שעות. הצבא לא הצליח להשתלט על ההודעה לנרצחים הרבים באותו היום. "הגופה שלו הועברה למחנה 'שורה' 3 שעות אחרי מותו. לא היה בעיה של זיהוי. מה שמנע את הצלחת ההליך היה עיכוב בירוקרטי", הם אומרים בעצב.

את הפרטים על נפילת בנם הם הצליחו לקבל ממפקדו, מחבריו ומתצפיתניות שניצלו. "בשבת המפקד העיר אותם 'קומו יש מלחמה'. הם היו כוח עבודה זמין, כי כבר היו שם ולא בבית. הם היו רק עם הנשקים האישיים, והוחלט שלא להחזיר אותם לבסיס האם בצפון להצטייד. הצוות קיבל משימה: לשחרר את המוצב הצבאי של כיסופים. המוצב היה תחת שליטה של כ-20 מחבלים, 50 חיילים הסתגרו בחמ"ל, בהם 32 תצפיתניות. המחבלים הפילו את החשמל במוצב. דלתות החמ"ל נפתחו וברגע הזה הגיעו יונתן וחבריו".

נוהל יונתן

הקרב נמשך שש שעות וחצי. הם הצליחו להציל את המוצב. באותו היום נהרגו בקרב 8 חיילי גולני. מתוך 13 חיילי אגוז שהוזעקו למוצב, כולם במחזור הוותיק ביחידה, נהרגו יונתן, אלעד ששון (21) ממוצא ועמית פלד (21) מחיפה. המפקד ושני חיילים נוספים נפצעו.

בזמן הראיון המתקיים בביתם במודיעין, בלה וגרשון לבושים שניהם בחולצת סוף מסלול של יונתן ממרץ 2021 ובלה עונדת על צווארה את הדיסקית של יונתן. על החולצה נכתב מאחור ציטוט של רס"ן איתמר אלחרר ז"ל, שהיה לוחם ביחידה וכאילו נכתב לאירועים שהתרחשו באותה שבת נוראית: "גבורה - זה אומץ לב. היכולת שלך לעשות משהו שהוא מעבר לטבע. היכולת שלך להסתער, למרות שזה לא טבעי".

עכשיו מבקשים ההורים להסדיר את ההסכמה לשאיבה כבר בשלב הגיוס, ולשאוב מיד עם נפילת החלל, עוד לפני ההודעה למשפחה. הכוונה לברר מול החייל בתחילת השירות בשרשרת החיול אם הוא מעוניין שתתבצע שאיבת זרע במקרה של מוות. למי שרוצה, יהיה סימון על הדסקית, ואז לא יהיה צורך לחכות להודעה למשפחה או לבדוק אם הביע רצונו. החשיבות היא בשל הזמן הקצר שיש במקרה של חייל שנהרג בשטח, ולא מי שנפטר בבית חולים לאחר טיפול, שם ההודעה נמסרת מוקדם.

למען ההנצחה של יונתן מבקשים ההורים לבצע סימון על הדיסקית עם האות J (עבור Jonathan), ולקרוא לנוהל שאיבת זרע על שמו, נוהל יונתן. "לקחנו את זה כפרויקט להנצחת יונתן למען החיילים הבאים, שלא יקרה להם מה שקרה לנו", אומרים ההורים. "הילד שלנו נהרג פעמיים, פעם אחת בקרב ופעם נוספת כי לא תהיה לו המשכיות בגלל הסחבת הבירוקרטית", אומרת בלה. היא רואה בכך חשיבות לאומית: "אלה האנשים הכי איכותיים, בריאים בנפשם ובגופם. אסור להם להיעלם ללא עקבות. חמאס רצה למחוק אותנו בהתקפה. אם הורגים כזה ילד ואין לו המשך, אז אפשר להגיד שחמאס הצליח".

הצעת החוק שעל הפרק

בשבוע שעבר התייצבו בלה וגרשון בוועדת הבריאות בכנסת הדנה בהצעת חוק שנועדה להסדיר את לקיחת הזרע מהמת, מחיילים ואזרחים. בדיון נחשף כי במלחמה הוקפאו זרעיהם של 39 גברים, מהם 32 חיילים ו־7 אזרחים. 42 בקשות הוגש, בשלוש מתוכן לא ניתן היה לשאוב בשל הזמן שחלף. אלה הנתונים לגבי מי שביקשו והיו מודעים לאפשרות. המקרה של שי לי עטרי, שנאבקה להספיק לשאוב זרע מבעלה יהב וינר שנרצח בכפר עזה, עורר מודעות לאפשרות וללוח הזמנים הקריטי. גם במקרה של עטרי, הזרע שנשאב לא היה שמיש עוד.

הצעת החוק של חברת הכנסת קטי שטרית מהליכוד, אליה צורפה הצעת חוק של מירב בן ארי מיש עתיד, עברה בקריאה טרומית במאי האחרון, וכעת נמצאת בהכנה לקריאה ראשונה. ההצעה נועדה להסדיר לראשונה את נטילת זרע מהמת והשימוש בו. לפיה, ניתן יהיה ליטול זרע עד 48 שעות מהמוות לפי בקשת בת זוג, הורים או הנפטר בכתב. אישור בית משפט יידרש רק אם יש מחלוקת בין ההורים לבת הזוג, או ספק לגבי היות המבקשת בת זוג. שימוש בזרע יאושר בנפרד, גם אם המת לא הותיר אחריו הנחיות מפורשות אך בתנאי שלא התנגד לכך בחייו. בנוסף החוק קובע כי צה"ל יציע לחיילים בתחילת השירות להשאיר הנחיות לשימוש בזרע. משרד הביטחון התנגד בדיון לנוסח שונה לאזרחים ולחיילים.

 ח''כ קטי שטרית, יוזמת החוק להסדרת שאיבת זרע ממת / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת

אלא שאישור החוק רחוק, נוכח הרגישות והשאלות המורכבות שעולות להסדרת הנושא. לכן, מתעקשים בלה וגרשון להפריד בין אזרחים לחיילים, ולשנות את הנוהל בדחיפות לחללי המלחמה. "אנחנו במצב חירום. מאז תחילת המערכה נהרגו יותר מ-50 חיילים. סביר שחלק היו מעוניינים בקצירת זרע אבל אף אחד לא שאל אותם".

בדיון טענה היועצת המשפטית של חטיבת הנפגעים בצה"ל כי קיים נוהל מובנה: קצין הנפגעים מודיע למשפחות על אפשרות שאיבת זרע במעמד ההודעה. גרשון ובלה מבהירים כי לא רק שלא הוצע להם, אלא הצבא הערים קשיים. "התנגדו לבקשה. לא היו להם תשובות", אמר גרשון והוסיף: "את הבעיה של החיילים קל יותר לפתור. אפשר לדעת מה רצונם בשלב החיול. הבנו בכנסת שהמפתח הוא בצבא ולא בחקיקה. אנחנו נמשיך לפעול".

תגובת צה"ל: "צה"ל מיידע משפחות חללים על האפשרות לנטילת זרע לאחר המוות. במידה והמשפחה מעוניינת, צה"ל מסייע בקשר עם הגורמים הרלוונטיים לביצועו. זאת במידה והדבר מתאפשר מבחינה רפואית. בשל מצב החירום וריבוי הנפגעים בתחילת הלחימה, ולאור החשיבות העליונה של הנושא, הליך זיהוי החללים התבצע במלוא המקצועיות הנדרשת. מדובר בהליך מורכב, אשר אורך זמן. צה"ל עשה מאמץ רב לסייע למשפחות המבקשות לבצע את ההליך, ככל שהדבר ניתן. צה״ל משתתף בצער משפחת סביצקי וימשיך ללוותה".

עו"ד אירית רוזנבלום, מייסדת "משפחה חדשה", מסרה בתגובה ביחס לשימוש בזרע: "פנינו לרשויות צה"ל וביקשנו ליידע כל חייל בדבר זכותו להודיע מראש ולהביע הסכמתו שייעשה שימוש בזרעו במקרה של אסון. כדי להקל על החיילים והמשפחות, הקמנו כשפרצה המלחמה את מיזם "אחריי", המאפשר להם להפקיד אצלנו בלא תשלום כלשהו "כתב רצון" המתעד את הסכמתם לשימוש בזרע אם חלילה יקרה אסון".