היזם הישראלי שחבר למדענים מהרווארד כדי לחולל מהפכה

לפני כשנתיים הציג מיכה ברקסטון, בעבר מייסד חברת קורוס. AI שפיתחה מערכת שיחות מכירה, סטארט־אפ חדש בתחום אבחון מחלת ה־ALS. החברה, ניורלייט, הושקה ברעש גדול, אך בינתיים ברקסטון כבר הספיק להפחית את מעורבותו בה. זאת, עקב חילוקי דעות עם הנהלת החברה, אבל גם כי הוא עסוק עד מעל לראש בחברה חדשה, אותה הוא חושף בראיון לגלובס. לדעתו, Somite.ai צפויה לעשות מהפכה בתחום הטיפול בתאי גזע.

את החברה הקים ברקסטון על בסיס עבודה ארוכת שנים של צוות מדענים מן המובילים בעולם בתחום, חלקם ישראלים. הקשר הראשון נוצר דרך חברו האישי, פרופ' אלון קליין, ראש מעבדה בבית הספר לרפואה בהרווארד.

 מיכה ברקסטון, מייסד Somite.AI / צילום: יונתן בלום

"פגשתי את אלון במהלך השירות הצבאי והוא היה ונשאר אחד האנשים הכי חכמים שאני מכיר", אומר ברקסטון. "פניתי אליו בערך ביוני לשאול אם המחקר שלו כבר בשל למסחור. בהתחלה הוא אמר לי את מה שהוא אומר כבר 25 שנה - בוא נישאר חברים, למה להסתבך? אבל בסופו של דבר התרצה וקישר אותי לשני חוקרים שהוא עובד איתם בהרווארד, פרופ' אוליבייה פורקייה ופרופ' קליף טבין, אוליבייה כבר ייסד כמה חברות, ביניהן Trophos שנמכרה לתאגיד רוש ב-500 מליון דולר".

אחרי שלושה חודשים של שיחות, הוא אומר, החליטו הארבעה להקים יחד את החברה. למרות הדיונים הרבים, ההתחייבות שנתן ברקסטון ניתנה בסוף באופן ספונטני. "כל הדרך הביתה תהיתי איך זה לישון על הספה כי שכחתי להתייעץ עם אשתי, וזה לא בדיוק היה סכום שכל אחד מאיתנו מרשה לעצמו לשים בלי לקבל את ברכתו של האחר".

ברקסטון מגיע מתחום הבינה המלאכותית, וכך גם הצלע החמישית שצורפה לצוות כמייסד-שותף, ד"ר יונתן (ג'וני) רוזנפלד, ירושלמי במקור. עוד ישראלי ראוי לציון שמעורב בחברה אך אינו נחשב למייסד הוא אילן גנות, בעבר בכיר בבנק ההשקעות ג'יי פי מורגן, שהקים לפני כעשור חברה שניסתה להציל את בנו שסובל מדושן, מחלת ניוון שרירים. ברקסטון: "החברה ההיא הגיעה להישגים יפים אך טרם נחלה הצלחה תרפויטית, אז הוא הפנה מדענים אלינו, כי נושא שיקום השריר מאוד רלוונטי עבור חולי דושן".

החברה קיימת באופן רשמי רק כמה חודשים, אך מבוססת על מדע שנמצא בפיתוח כבר שנים. קליין: "המעבדה שלי חוקרת את השאלה איך תאים מתמיינים. כולנו הרי מתחילים מביצית מופרית אחת, ובסוף אנחנו מכילים המון תאים שונים המבוססים על אותו DNA אבל שעושים דברים שונים לגמרי (תאי עור, תאי עצם, תאי דם, תאי עצב, תאי כבד, ועוד ועוד)".

קליין התפעם מהפלא הזה מאז ומתמיד. הראיון איתו נערך בימים בהם נולדה לברקסטון בת שנייה, וקליין אומר: "אלה הרגעים בהם קשה להיות ביולוג התפתחותי. איך היקום הביא כזה נס לקיום? כמה שאנחנו לומדים על התהליך, זה עדיין מדהים לראות כל פעם מחדש, כל מולקולה ומולקולה במקומה".

קליין החל את ההכשרה שלו כפיזיקאי תיאורטי, ואחר כך החל לחקור תהליכים הסתברותיים בתאים, שלכאורה 'בוחרים' ברגע מסויים להפוך לסוג תא כזה או אחר. "הבנו בהדרגה שהתהליכים הללו הרבה פחות אקראיים ממה שאנחנו חושבים, אלא שכל מיני גירויים מבחוץ גורמים להם לקבל את ההחלטה". הגירויים יכולים להיות נוכחות של חומר מסויים, שינוי בחומציות, גירוי הורמונלי ועוד מאות אפשרויות להשפיע מבחוץ על עתידו של תא.

פורקייה התעניין בסוגיות אלה מכיוון הנדסי. ברקסטון: "ב־15 השנים האחרונות אוליבייה מתאמץ מאוד כדי 'להסליל' תאים להפוך לתאים ספציפיים. אחרי 12 שנות מחקר הוא הצליח להגיע ל־25% טוהר, כלומר בסוף התהליך אחד מכל 4 תאים הפך לתא אחד שהוא רוצה. ואז הוא החליט לעשות שבתון במעבדה של אלון. הם השתמשו ביכולות חישוביות, ובבינה מלאכותית (AI) ואחרי כמה חודשים הכפילו את הטוהר. הם הצליחו בעצם להבין איך תאים מתמיינים".

קליין: "הקהילה המדעית פיתחה עם השנים שיטות לבחון את כל 20־30 אלף הגנים בתאים הללו ולראות איזה מהם מופעל ואיזה מכובה". הסביבה גורמת להיווצרות של 'תגים' מסוימים על גבי כל גן, שמכתיבים האם ועד כמה אותו גן יבוא לידי ביטוי. "וכך אנחנו רואים בעצם את כל ה'סיפור' של התא נפרש לפנינו. אנחנו יודעים איך כל תא עומד להתקדם בשלבים הבאים עד להגעתו לתפקידו הסופי".

פריצת דרך חשובה הייתה היכולת ליישם את השיטות האלה ברמת התא הבודד, כיוון שכל תא בעובר עובר התמיינות שונה. אם ניתן לנבא את הפוטנציאל של התא, ואז לבדוק כיצד סימנים חיצוניים מכוונים אותו לבחור לממש פוטנציאליים מסוימים, ניתן אולי גם להשפיע על כיוון המיון. "אנחנו רוצים לבנות לא רק את מפת הרחובות אלא גם את הרמזורים", אומר קליין.

המטרה: ניסויים בבני אדם תוך שנתיים

החברה מקפידה לעשות מניפולציה רק לגורמים החיצוניים המשפיעים על התא. ניתן לעשות גם מניפולציות גנטיות ישירות על התא, כאשר מתחילים להבין איך כל שינוי גנטי כזה משפיע על עתידו, אבל החברה רוצה לוודא שהיא מקבלת רק תאים שהתמיינו באופן דומה למיון בתוך הגוף האנושי.

קליין מסביר כי השיטה למיון תאי שריר היא רק ההתחלה. "השאלה היא איך אנחנו בונים את הפרוטוקול באמצעותו ניתן להכתיב התמיינות של תא, לא פעם אחת אלא בכל פעם שמזהים צורך בתאים שקשה לייצר אותם".

ההתוויה הראשונה תהיה מחלת דושן. "כאשר מזריקים את תאי הגזע שעברו את המיון שלנו לשריר קיים, גם אם חלש, השרירים יכולים להיבנות ולחדש גם את התפקודיות שלהם", אומר ברקסטון. השערה זו הודגמה בינתיים רק בבעלי חיים, במחקריו של פורקייה. "אנחנו מאמינים שנוכל להגיע לניסויים בבני אדם תוך שנתיים".

האם נעשה עד היום ניסיון לטפל בניוון שרירים באמצעות תאי גזע?
ברקסטון: "נעשה ניסיון להשתמש בתאים מסוג Myoblasts שהם תאים בוני שריר, אבל לא תאי גזע של השריר. זה פעל לחודשיים בערך, ואז נעצר. למה? כי תאים שהם כבר לא תאי גזע, מפסיקים בשלב כלשהו להתחלק ואין להם את היכולת להמשיך לתמוך בשריר לאורך זמן". בהמשך התקווה היא להשתמש בתאי שומן חום שכבר ייצרנו לטיפול במחלות מטבוליות כגון סוכרת, כפי שכבר הוכיח פורקייה במחקריו החדשים בעכברים שסובלים מסכרת, ושטרם פורסמו.

החברה גייסה כמה מיליוני דולרים מברקסטון עצמו, וכן ממספר קרנות. לדברי ברקסטון, בגיוס השתתפו קרן Lerer Hippeau, קרן Mark VC, וקרן DarkMode של אמיר שבט, לשעבר בכיר בטוויטר.

מה בעצם קרה עם נוירולייט?
"החברה רצתה להתמקד באבחון למחלה הבודדת. אני שאפתי להתמודד עם אוסף רחב יותר של מחלות. חלק מהצוות עבר איתי לחברה החדשה. אני עדיין בעל מניות בחברה ומאוד מקווה שהיא תצליח. כשעזבתי אותם היו להם 20 מיליון דולר בקופה".

יש לך פעילות השקעות משלך?
"אני מאוד מאמין בלהשקיע באנשים ועשוי להשקיע אחרי פגישה אחת בלבד. אני משתדל להימנע משתי רעות חולות של עולם ההשקעות. האחת היא משקיעים נצלנים והשנייה היא כאלה שמשקיעים רק במי שדומה להם, בעיקר גברי אלפא. הייתי מעורב משלבי ההקמה בחברות כמו ImmunAI ו־Verbit. לאחרונה השקעתי בחברת Freed, שמתמללת עבור רופאים".

סיפרת שהדרך שלך להצלחה לא הייתה ברורה.
"זה סיפור יזמי קלאסי. הקמתי חברה סביב 2009, הייתי אז דוקטורנט ב־MIT, ואיבדתי את כל הכסף שלי. הסיפור הזה גרם לי ולארוסתי אז להיפרד. אבל מרגע שאתה מבין שאתה יודע לבנות חברות, אי אפשר להפנות את הגב לזה. גיליתי שזו הדרך הכי ברורה עבורי להשפיע על העולם".