מאבק סמכויות ואז מלחמה: מה עומד מאחורי הירידה בהכשרות המקצועיות?

למרות הבטחות גדולות והמלצות ועדות, ההכשרות המקצועיות בישראל הידרדרו ב־2023. על פי נתוני משרד הכלכלה, בשנה החולפת 7,637 אנשים קיבלו אישור להשתתף במסלולי הכשרה מקצועית בשיתוף מעסיקים, לעומת כ־13.7 אלף ב־2022, כלומר ירידה של 44%. הרוב הגדול מתוך המוכשרים ב־2023 משתייכים ל"מסלול חרבות ברזל" עם רף נמוך במיוחד לזמן ההכשרה, השכר (מינימום בלבד) ותקופת ההשמה.

● ניתוח | האינפלציה נעצרה? הפער שבין נתוני הלמ"ס לעליות המחירים 
● רון חולדאי מול אורנה ברביבאי: הנתונים מגלים - למי יש סיכוי גבוה יותר להיות ראש עיר? 

ב־2020, הגישה את מסקנותיה "ועדת 2030" בראשות פרופ' צבי אקשטיין, מנהל מכון אהרן למדיניות כלכלית. המסקנה העיקרית מהוועדה הייתה הצורך בהכשרות מקצועיות איכותיות: "הממצא המרכזי הוא שלמרות שהתשואה להכשרות קצרות הינה נמוכה ביותר, התשואה להכשרה מקצועית בהיקף משמעותי במונחי שכר ברוטו לפרט אינה נמוכה מהתשואה להשכלה אקדמית, במדינות שבהן קיימת מערכת הכשרה מפותחת".

על כן, קובעת הוועדה, יש לקבוע הכשרות מקצועיות עם תשואה של 4% לפחות על השכר (מחושבת כהפרש בין שכר הבוגרים לפני ואחרי הקורס), תוך מיקוד באוכלוסיות חלשות שפחות משתלבות בשוק העבודה ובשכר נמוך יותר.

ב־2022 זרוע העבודה במשרד הכלכלה החלה לפעול בנושא, אך עם הקמת הממשלה הנוכחית היא פוצלה למשרד נפרד, וההכשרות נקלעו למאבק סמכויות.

בהיעדר הסכמות בין שני הצדדים התוכנית הוקפאה במשך תשעה חודשים, עד שבספטמבר האחרון הוכרע שמשרד הכלכלה יקבל אותה. זאת למרות ששאר ההכשרות המקצועיות (שאינן בשיתוף מעסיקים) והסמכות הרגולטורית על הקורסים וההכשרות - נשארו במשרד העבודה. במשרד העבודה אומרים שעדיין לא ברור איפה נמצאת כל סמכות, וכך נוצרת סיטואציה בעייתית שהכסף והסמכות יושבים כל אחד במשרד שונה.

השוואה בין תפוחים לתפוזים

כחודש לאחר שמשרד הכלכלה לקח על עצמו את ההכשרות המקצועיות בשיתוף מעסיקים, פרצה המלחמה. אז גם התגלעה מחלוקת תקציבית בינם לבין משרד האוצר, וכשהם קיבלו את התקציב בחזרה הם הכריזו על "מסלול חרבות ברזל" במקצועות מסוימים ובדרישות מופחתות: משך ההכשרה המינימלי ירד מ־100 שעות ל־30 שעות בלבד, השכר המזכה המינימלי שהמעסיק צריך להציע ירד מ־20% מעל שכר המינימום לשכר מינימום בלבד, וזמן ההשמה המינימלי בעבודה החדשה ירד מחצי שנה - לחודשיים בלבד.

מתוך 7,637 אנשים שאושרה הכשרתם ב־2023 (בניכוי תשעת חודשי מאבקי הכוחות), 5,770 היו במסלול "חרבות ברזל" בעל הדרישות הנמוכות יותר. אולם, במשרד הכלכלה מתגאים בכך שהם הוציאו את כל ה־100 מיליון שקלים שהוקצו לכך עוד לפני סוף השנה.

במשרד מסבירים שהמטרה של המסלול היא להכשיר במהירות עובדים לחוסרים קונקרטיים בשוק העבודה, גם אם הם אינם משפרים את שכר העובד, אז למה המומחים לא מרוצים?

 ניר ברקת, שר הכלכלה, במליאת הכנסת / צילום: נועם מושקוביץ', דוברות הכנסת

"30 שעות של הכשרה לא שוות כלום"

פרופסור צבי אקשטיין, שהוביל את הוועדה שקבעה מלכתחילה את הצורך בהכשרה מקצועית בישראל, זועם על הורדת הרף: "ההכשרות האלה של ה־30 שעות לא שוות כלום. זה בדיוק הפוך להמלצות של ועדת 2030 וכל הגופים המקצועיים: רוב ההכשרות צריכות להיות בין 300 ל־600 שעות. יש אינסוף מחקר, התשואה על ההכשרות הקצרות האלה היא אפס. הרף ששמנו להכשרות של עד 400 שעות זה 4%, ומעליהן זה 6%. אנשים שבאים להכשרות צריכים לקבל ידע וללמוד מקצוע רציני".

לשיטתו, הפיצול בין משרד הכלכלה ומשרד העבודה הוא "אידיוטי ורע. משרד הכלכלה ניסה להקים אגף חדש להכשרה מקצועית ונכשל - אין לו כוח־אדם, ואין לו צוות שמגדיר מה עושים". כך שלמעשה, לא ברור כלל מה התועלת בהתערבות הממשלתית בנושא, כאשר המקצוע בו מושמים משלם שכר מינימום בלבד ואפשרויות ההתקדמות ממנו לא בהכרח קיימות.

גם עו"ד טלי ניר, מנכ"לית עמותת 121, העוסקת בקידום הכשרה מקצועית, מדגישה ש"צריך להשקיע בהכשרות איכותיות שנותנות ערך מוסף למשתתף, וצריך למדוד את זה ב־ROI (החזר להשקעה, ע"א). העמותה מובילה את "המקפצה", בה שותפים כ-50 ארגונים חברתיים ועסקיים, במטרה לקדם הכשרות מקצועיות במימון המדינה.

"30 שעות זה מעט ויש שאלה מה זה בדיוק משרת. שנים מנסים לשכנע למדוד את התועלת של הכשרות מקצועיות. מה צריך? לעקוב אחרי נתונים מנהליים של המשתתפים בהכשרות ולראות בכמה עלה השכר, ולהשוות לעלות ההכשרה. ככה מחשבים את התשואה על הקורס. עד היום זה לא נעשה בכלל".

לדבריה, "זו תוצאה של שנה שלמה של עיכובים משמעותים שהממשלה דחתה לתחתית סדר עדיפויות, וכל התחום הזה הלך מאוד אחורה. במקום להשקיע באנשים ולקדם אותם לתעסוקה איכותית, אפילו לא נותנים את החכות האלה. וזה לא שההיקפים היו מדהימים ב־2022".

חלק מההתאוששות הכלכלית מהמלחמה

גם בהשוואה לעולם, ואפילו לפני מסלול "חרבות ברזל", נראה שבישראל מתמקדים בכמות על חשבון איכות: בעוד שההוצאה הממשלתית על מדיניות פעילה בשוק העבודה היא שני שלישים פחות מזו המקובלת בממוצע מדינות ה־OECD, כמות האנשים שעוברים הכשרה היא גדולה יותר - 5.7% לעומת 4% בלבד ב־OECD. זאת בניגוד להמלצות ועדת 2030, שהתמקדה באיכות התעסוקה וקביעת מדדים להשגתה.

ככלל, אומרת טלי ניר, "הכשרות מקצועיות הן כלי חשוב כדי להבטיח לאנשים אופק תעסוקתי, מי שלא הולך לאקדמיה זקוק ללימודים על־תיכוניים מקצועיים כדי להתקדם בעולם העבודה".

בעיניה, במיוחד במצב הספציפי של ישראל, "בעזרת הכשרות מקצועיות, יהיה לנו קל יותר להתאושש כלכלית מהמלחמה. גם בקורונה דיברנו על זה, בואו ניקח את הזמן וניתן לאנשים קורסים במקום שיישבו בבית סתם. כך הם יחזרו עם מיומנויות חדשות וזה ישפר את התפוקה והפריון שלהם בעתיד. יש לזה גם היבט של חוסן, נפשי ורגשי - למה לקום בבוקר".

ממשרד הכלכלה נמסר: "מדובר בנתונים מעוותים ומגמתיים שאינם משקפים את המציאות. רמת ההכשרות, כמות ההכשרות ואיכות ההכשרות שברה שיאים שלא היו באף תקופה קודמת".