בבסיס סודי שמתרחב במהירות: כך נערכת איראן למתקפה הבאה נגד ישראל

על רקע המלחמה המתפתחת ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין, בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל במלחמה, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.

● בארה"ב בטוחים: זה עומד להיות המבצע המסוכן ביותר אליו תצא ישראל
● שאלות ותשובות | נשק, כסף ורכבים: הסודות האמיתיים של רפיח נמצאים מתחת לעיר  

1למה הצבאות של מדינות ערב כל כך לא יעילים?

"כשצוותי ההגנה האווירית הערבים סייעו להדוף את המתקפה של איראן על ישראל באפריל, הם זכו לשבחים רבים. ובכל זאת, מדינות ערב אינן זוכות בדרך כלל לשבחים על כושר הלחימה שלהן; לרבות יש מוניטין צבאי עלוב", נכתב אמש באקונומיסט, בכתבה שכותרתה "מדוע הצבאות של מדינות ערב כל כך לא יעילים"?

"הבעיה היא לא חוסר כסף או חומרה. ההוצאות הצבאיות המשולבות על פני שש מדינות מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ (בחריין, כווית, עומאן, קטאר, סעודיה ואיחוד האמירויות) בתוספת מצרים וירדן מגיעות לקצת יותר מ-120 מיליארד דולר בשנה (החברות האירופיות של נאט"ו הוציאו 380 מיליארד דולר ב-2023). יחד הם יכולים לגייס 944 אלף חיילים, 4,800 טנקים ו-1,000 מטוסי קרב. מצרים וירדן הן מהמקבלות הגדולות ביותר של סיוע צבאי אמריקאי, ומקבלות יחד כ-1.7 מיליארד דולר בשנה".

אך "הרבה מהמזומנים האלה מבוזבזים. חלקם ממנים ציוד מפואר כמו מטוסי קרב שאינם מתאימים לאיומים הא-סימטריים שהם מתמודדים איתם, טוען פול קולינס, נספח הגנה בריטי לשעבר בקהיר. רכישות נוצצות אלה משמשות בדרך כלל כדי להרשים ממשלות מערביות, מציע אנדריאס קריג מקינג'ס קולג' בלונדון. הרכישות של קטאר של מטוסי F-15, ראפאלס וטייפון נקנו כדי לזכות בחסד בוושינגטון, פריז ולונדון. בסעודיה, יותר ממחצית מההוצאות שלהם על נשק בעשור האחרון הלכו למטוסים. התמקדות רבה מדי בכוח האווירי עשויה לגרום  להזנחת חלקים אחרים של הצבא, כמו הצבא והצי. ואכן, עבור מדינות ששגשוגן תלוי בגישה לספנות מסחרית, רבות מקדישות תשומת לב מועטה להפליא לצי שלהם". צוין כי "במשך עשרות שנים, מדינות רבות ראו מעט סיבה להשקיע בהינתן הגנת הצי האמריקאי והבריטי".

אולם חשוב יותר, "צבאות ערב משקפים בדרך כלל את האופי האוטוריטרי של שליטיהם. תרגילי אימון לעתים קרובות מאוד מבויימים ולא דומים כמעט למציאות הקרב". בנוסף, "לצבאות ערב מתייחסים כאל שומרים פרטוריאנים. המשמר הלאומי המונה 130 אלף איש של ערב הסעודית הוא כוח ההגנה האישי של המשפחה השלטת".

עוד צוין כי "עבור מנהיגים ערבים רבים, הבטחת המחויבות של אמריקה לאזור היא בעדיפות גבוהה יותר מאשר יצירת גוש רב-צדדי. מעטים יחשבו להילחם במלחמה עם מדינה אחרת ללא גיבוי אמריקאי. מדינות המפרץ ממשיכות להסתמך במידה רבה על יכולות המודיעין, המעקב והסיור של אמריקה, מרכזי הפיקוד והשליטה שלה ופלטפורמות התדלוק שלה באזור".

מאמר מערכת מתוך האקונומיסט. לקריאת הכתבה המלאה. 

2דיווח: איראן מאמנת לוחמי חיזבאללה לבצע התקפות מל"טים על ישראל

לפי דיווח הטלגרף, "איראן מאמנת לוחמי חיזבאללה לבצע התקפות מל"טים על צפון ישראל בבסיס סודי ביותר שמתרחב במהירות", כך נכתב בעיתון אמש. מדובר במרכז גנגינין, שממוקם חמישה קילומטרים מהעיר הקדושה לאיראן קום. 

"מתקן הרחפנים באיראן שילש את גודלו מאז שהוקם ב-2006, למרות הסנקציות האמריקאיות מדצמבר 2013, על פי מסמכים מסווגים של משמרות המהפכה האסלאמית". נכתב כי מודיעין מגלה שחימאני הורה על ריכוז, חיזוק ופיתוח מהיר של פעילות ייצור כלי טיס בלתי מאוישים על ידי היצרנית הראשית של המשטר, חברת Qods Aviation Industry Company ב-2004. מה שפעם היה שדה תעופה קטן למטוסים קטנים לריסוס יבולים, הפך ממסלול של 500 מטר ב-2007 ל-1,000 מטר ב-2014 וב-2020 התרחב ל-1,500 מטר, מה שמאפשר לרחפנים גדולים יותר וארוכי טווח לתעופה, כמו אלה ששימשו במתקפה האווירית של איראן על ישראל בחודש שעבר".

צוין כי "המודיעין, שנערך על ידי רשת ארגון מוג'הדין העממי של איראן בתוך המדינה ממקורות שונים, כולל חלקים בתוך משמרות המהפכה, חושף כי מרכז גנגינין, שנותר סודי עד כה, מארח את מנהיגי הטרור באזור. קבוצות שזורעות כיום הרס ברחבי המזרח התיכון, ובעיקר, חיזבאללה הלבנוני. המרכז הוא גם מרכז להכשרת טייסי מל"טים. על פי דיווחים מתוך המשטר, טרוריסטים מאומנים בקבוצות קטנות של קומץ לוחמים".

בנוסף, "דאגלס בארי, עמית בכיר לתעופה וחלל צבאית במכון הבינלאומי למחקרים אסטרטגיים, אמר כי אספקת מל"טים לחיזבאללה בלבנון ולחות'ים בתימן, מאפשרת לאיראן לבסס מרכז אמיתי לבדיקת עיצוב, פונקציונליות ודיוק הטילים שלהם". צוין כי "טהרן מעבירה את היכולות הללו בידי רשת השחקנים האזוריים שלה כדי שתוכל להשפיע על התנהגותם ולעשות שובבות ניכרת עבור חלק מיריבותיה האזוריות".

מתוך הטלגרף, מאת מלאני סוואן. לקריאת הכתבה המלאה. 

3סיפורה של ניצולת שואה מהדרום

"ליום השואה השנה משקל כבד מהרגיל עבור יהודים רבים ברחבי העולם", נכתב הבוקר באתר החדשות AP, שהביא את סיפורה של יהודית צמיר. "עבור צמיר, ניצולת שואה מגרמניה שעברה לישראל ב-1964, הזוועות של ה-7 באוקטובר הניעו אותה לציין את החג הקודר בעלייה לרגל שממנה נמנעה זה מכבר: היא תבקר באושוויץ, מחנה הריכוז הנאצי בפולין. צמיר, שקיבוצה מפלסים הדף את תוקפי חמאס ב-7 באוקטובר, תצטרף ל-55 ניצולי שואה נוספים מרחבי העולם וכ-10,000 נוספים המשתתפים במצעד החיים. האירוע משחזר את הצעדה של 3 הקילומטרים מאושוויץ לבירקנאו, שם נהרגו כמיליון יהודים על ידי גרמניה הנאצית".

"אני לא יודעת אם העולם יקשיב, אבל אפילו רק לי באופן אישי, זה חשוב", אמרה צמיר, שסירבה להזמנות בעבר לבקר באושוויץ. "לזכור שעדיין יש אנטישמיות בסביבה, ועדיין יש אנשים שיהרגו רק מסיבות דתיות'".

צמיר גדלה במנזר ואצל משפחות נוצריות. ב-1948, בהיותה בת 4 וחצי, "האנשים שהכירה כהוריה לקחו אותה לרחבה בברלין שם גילו לה שהם אינם הוריה ושהאישה שעומדת מולם היא אמה הביולוגית, שהסתירה את זהותה היהודית במהלך מלחמת העולם השנייה". עד אותו הרגע לא היה לצמיר מושג שהיא יהודייה. "16 שנים לאחר מכן, נסעה צמיר למפלסים באמצעות תוכנית חילופי סטודנטים. לאחר לימודיה חזרה למפלסים, התאהבה בעולה חדש מארגנטינה שהתגורר אף הוא בקיבוץ, נשארה שם וגידלה ארבעה ילדים". נכתב כי "ב-7 באוקטובר עמדה צמיר בפני האפשרות לאבד את ביתה פעם נוספת. למפלסים היה מזל רב יותר מקיבוצים רבים אחרים באזור, שבהם שרפו מחבלי חמאס בתים והשאירו שטחים רחבים של הרס. אך הקיבוץ היציב של צמיר לאחר ילדות מלאה תהפוכות וחוסר ודאות, כבר לא היה מקלט בטוח. צמיר סיפרה שה-7 באוקטובר העלה כל מיני זיכרונות מטראומה מילדותה. היא יכלה לתפקד במהלך היום, אבל כשהיא הלכה לישון חלומותיה התמלאו בדם ומוות ובשריפות, חזיונות שהזכירו לה את ההפצצות שהיא הייתה עדה לה בילדותה בגרמניה". עוד צוין כי "צמיר הוא אחד מכ-2,000 ניצולי שואה בישראל שנאלצו להתפנות מבתיהם עקב המלחמה בעזה, כך לפי משרד הרווחה והרווחה של ישראל".

מתוך  AP, מאת מלאני לידמן. לקריאת הכתבה המלאה.