פסוריאזיס - מה כדאי לדעת על המחלה

הכתבה מטעם המכון הדרמטולוגי - פורטל רפואת העור - ד"ר אביגדור סרברניק

ספחת (פסוריאזיס), הינה מחלה דלקתית כרונית לא מדבקת של העור, התוקפת 2%-3% מהאוכלוסייה. המחלה פוגעת הן בזכרים והן בנקבות במידה שווה, ומאופיינת בנגעים המתפרצים מעת לעת. הנגעים העוריים בולטים וברורים ולכן אבחנת המחלה פשוטה וקלה. הנגעים מתבטאים באודם וקשקשת, כביטוי למעורבות כלי הדם ושכבת האפידרמיס (השכבה השטחית ביותר של העור).

כיום ברור שספחת היא מחלה דלקתית של מערכת החיסון, ומשום כך הטיפולים האנטי דלקתיים במחלה, הפכו להיות מרכיב חשוב בטיפול בה, אך באותה מידה קיימים גורמים נוספים לספחת כמו מרכיבים גנטיים ומשפחתיים, נטילת תרופות, מצבים נפשיים, מחלות זיהומיות הגורמות להתפרצות המחלה, לחזרת המחלה וכן להחמרתה.

המחלה יכולה להופיע בכל גיל, אך סטטיסטית נמצא כי שכיחות ההתפרצות בעשור השלישי לחיים היא הגבוהה ביותר. ממצא ראשון מופיע בזכרים בגיל 29 ואצל נקבות בגיל 27. במחקרים שנעשו על 2400 חולי ספחת, נמצא שיא ראשון של התפרצות סביב גיל 22.5 שנים ושיא נוסף סביב גיל 55 שנים. בילדים התפרצות המחלה הייתה סביב גיל 8.1 שנים. כן נמצא כי התפרצות מוקדמת של המחלה, היא גורם חיזוי לצורה קשה יותר ונרחבת יותר של המחלה.

ספחת פוגעת בכל חלקי העור, כולל קרקפת ,זקן ,פנים ,ציפורנים, כפות ידיים ורגליים, אברי המין, טבור ובמקרים מסוימים גם במפרקים. התמונה העורית של המחלה מאופיינת בנגע שגבולותיו חדים וברורים. הנגע עצמו מורכב מקשקשת בעובי שונה, בצבע כסף, וכאשר מסירים מכנית את הנגע הקשקשי ע"י שפשוף ו/או גרוד, העור ש"טופל" מדגים אזור אדום עם שטפי דם עדינים. מרכיב נוסף של המחלה, מתבטא במעורבות ציפורני ידיים ורגליים. 50% מהחולים במחלה סובלים ממעורבות ציפורני ידיים ו-35% מהמטופלים סובלים ממעורבות ציפורני רגליים. הממצאים בציפורניים יכולים להתבטא בחורים זעירים בציפורן, בכתמים צהובים מתחת לציפורן בעיקר בקצה המרוחק של הציפורן ועד להרס מוחלט שלה. בצורה המערבת מפרקים, בנוסף לנגעים בעור, המחלה מתבטאת בתופעות של כאבים, אודם בעור המכסה את המפרקים וקשיים בתנועת המפרקים.

ביטויי הספחת בעור ומה מעורר אותה?

לדברי ד"ר אביגדור סרברניק, רופא עור מומחה ויועץ של המכון הדרמטולוגי - פורטל רפואת העור, לספחת צורות שונות של ביטוי בעור: הצורה השכיחה ביותר היא הצורה הפשוטה, הנמשכת חודשים ושנים ומתבטאת בקשקשת הנוצרת כל הזמן בצורות שונות ובגדלים שונים. הקרקפת, המרפקים והברכיים הם אזורים בהם יש מעורבות בולטת, אך הרבדים הקשקשיים יכולים להופיע גם באזורים נוספים בעור. במקרים רבים, מספר נגעים מתמזגים לרובד גדול עם גבולות חדים וברורים כמו במפה. צורה זאת מוכרת כספחת גאוגרפית. צורה נוספת היא הצורה בה מרכז הרובד הקשקשי מתנקה חלקית ונוצר נגע בצורת טבעת - ספחת טבעתית.

קיימת גם צורה טיפתית של ספחת, המתבטאת בנגעים זעירים בקוטר 0.5-1.5 ס"מ, דמויי טיפות, בעיקר בחזה ובבטן ובקדמת הגפיים. צורה זו אופיינית לחולים צעירים. הצורה המדוברת מופיעה במקרים לא מעטים בעקבות זיהום גרון על ידי חיידק הסטרפטוקוק.

צורה נוספת היא ספחת דמוית שלפוחיות מוגלתיות. הצורה הזו, המלווה במספר ימים של חום, פוגעת בחזה בטן וגב, בגפיים, במיטת הציפורניים וכפות ידיים ורגליים. זוהי צורה חריפה של המחלה והטיפול בה הוא בהתאם.

צורות נוספות הן ספחת הפוכה, המופיעה באזורי הקפלים בגוף, כמו בתי שחי ומפשעות, והצורה האריתרודמית הנדירה אך מסכנת חיים שבעטיה החולה סובל מפריחה אדומה לוהטת על פני כל חלקי עורו. במקרים רבים הצורה האריתרודמית מלווה בחום גבוה, ירידה במשקל, חולשת שרירים ירידה ברמת הסידן בדם, עלייה במספר כדוריות הדם הלבנות ועלייה בשקיעת הדם. בשל הסיכון שבה - החולה יאושפז במחלקת עור, תוך טיפול אינטנסיבי מציל חיים, בכדי למנוע אי ספיקת לב וזיהומים קשים.

ד"ר סרברניק מוסיף כי גורמים חיצוניים יכולים לעורר את התפרצות מחלת העור. חבלות שונות בעור, עקיצות, כוויות, חתכים מגילוח, תבחיני עור שונים, מחלות שלפוחתיות, מריחת חומרים על העור, שפשוף, כתובות קעקע ועוד גורמים חיצוניים רבים. תופעה זו, הידועה כ"תופעת קובנר", מתבטאת ביצירת נגע קשקשי במקום החבלה.

פרט לגורם של זיהום החיידק סטרפטוקוק בלוע, ידוע על התפרצות המחלה בעקבות חשיפה לזיהומים בדרכי הנשימה העליונים. המחלה מופיעה כשבועיים-שלשה לאחר הופעת הזיהום. בחולים נשאי HIV, דווחו מקרים של התפרצות הספחת, עם ביטויים מפושטים של ספחת רובדית או טיפתית, אך גם בביטויים ממוקמים כמו כפות ידיים ורגליים.

גורם שכיח נוסף להתפרצות המחלה או החמרת המחלה, הם מצבי לחץ נפשיים. מחקרים הדגימו החמרת מחלה או התפרצות המחלה על רקע לחץ נפשי. בילדים שכיחות המחלה על רקע מצבי לחץ נפשיים יכול להגיע לעד 90% מהחולים. לאחרונה פורסמה עבודה על עלייה אצל החולים בניסיונות אובדניים, במקרי דכאון ובמחשבות אובדניות ובדרכים להתמודד במצבים אלה.

התפרצות המחלה בעקבות נטילת תרופות היא בין המפורסמות. הפסקת טיפול בסטרואידים סיסטמיים (הניתנים דרך הפה ולכן משפיעים על הגוף כולו) וסטרואידים מקומיים שניתנו לאורך זמן, יכולה לגרום להתפרצות חוזרת קשה. תרופות כנגד מלריה, כמו גם ליתיום הניתן לחולים פסיכיאטריים, גם הם ידועים כגורמים להתפרצות המחלה ו/או להחמרתה. קבוצה נוספת של תרופות, חוסמי בטה אדרנרגי, הניתן לרבים מהסובלים מיתר לחץ דם, ידוע כגורם נוסף להתפרצות ולהחמרת המחלה.

מחלות שונות יכולות להקדים את המחלה, או ללוות אותה, מציין ד"ר סרברניק, למשל מחלות מפרקים. לדבריו, שכיחות מחלות מפרקים בחולי ספחת היא פי 3 יותר מאשר באוכלוסייה הרגילה; מחלות כרוניות של מערכת העיכול, כמו מחלה ע"ש קרוהן או קוליטיס כיבית וקוליטיס מיקרוסקופית, גם מלוות את מחלת העור. נמצא כי שכיחות מחלות אלו אצל חולי ספחת גבוהה היא פי 4-7 פעמים מאשר באוכלוסייה הבריאה. מחלות חסימתיות של כלי דם גדולים, בעיקר אצל גברים הסובלים מהמחלה, גם נצפתה. מדובר באוטם שריר הלב, טרומבופלביטיס, תסחיפים ריאתיים וכן אירועים מוחיים.

אבחנה וטיפול

אבחנת המחלה נעשית ע"י רופא עור ומתבססת על התמונה העורית, על המורפולוגיה(הצורה והטיב) של הנגעים כמו אופן פיזורם, על בדיקות העור לזיהומים חיידקיים, זיהומי פטריות ושמרים, בירור הרקע המשפחתי, התרופתי, הזיהומי והיסטוריית המחלה, ובמקרים רבים גם על סמך נטילת ביופסיה מאחד הנגעים.

הטיפול במחלה ניתן ע"י רופא העור לפי אופי המחלה, פיזור הנגעים, חומרת המחלה, היסטוריית המחלה והטיפול בה. הוא מתחלק לטיפולים מקומיים ע"י משחות שונות, ע"י תרופות סיסטמיות מסוגים שונים, תרופות אנטי דלקתיות ואנטי מטבוליות, פוטו תרפיה ותרופות ביולוגיות. במקרים רבים משלבים בין מרכיבים מקומיים שונים ובין מרכיבים סיסטמיים ומרכיבים מקומיים.

תרופות מקומיות כוללות חומרים הגורמים ומעודדים את גירוי העור, עד לשלב בו הרובד הקשקשי מוסר לחלוטין. למשל, חומרים כמו זפת ממקור פחמי או צימחי, או אנטרלין בשילוב חומר מקלף של חומצה סליצילית בריכוז נמוך של עד 1%. הן הזפת והן האנטרלין ניתנים בריכוזים נמוכים מאוד והטיפול מתבצע בהדרגה, כאשר ריכוז האנטרלין מתחיל ב0.1% ועולה בהדרגה עד ל-2% במשך מספר שבועות, עד להעלמות הנגע. כאשר מטפלים בזפת בריכוזים משתנים, עולים בהדרגה עד לריכוזים של 2%-5%. שני החומרים אינם רעילים אך בשל מרכיבי החומר, הם מכתימים את הבגדים ואת העור הסמוך לאזורים הנגועים. במטופלים באנטרלין תיתכן אף דלקת עורית זמנית ואודם באזור המטופל.

תכשירים נוספים הנמרחים על העור הם המשחות הסטרואידיות הניתנות בצורות שונות של קרם, משחה ופסטה, לעיתים בשילוב של חומרים כמו חומצה סליצילית או זפת או אנטיביוטיקה. התכשירים הסטרואידים המקומיים, מוכרים בריכוזים שונים, בעוצמה שונה של יעילות, החל מתכשירים יעילים בצורה חזקה, כאלה היעילים מאוד, יעילים בצורה בינונית, בצורה קלה ובצורה קלה מאוד. תכשירים אלו, כמו הסטרואידים הסיסטמיים הניתנים דרך הפה או דרך הווריד, פועלים על התהליך הדלקתי ומעכבים את הגורמים האנזימטיים והכימיים של הדלקת. ידוע כי ככל שהתכשיר הסטרואידי יעיל יותר, כך מקבלים תוצאות טיפוליות טובות באופן מהיר יותר, אך בשל עוצמת המרכיב הסטרואידי, אין אפשרות לטפל בחומרים החזקים אלא, לפרקי זמן קצרים. התכשירים היעילים וכאלה בעלי יעילות בינונית - הם התכשירים הניתנים בשימוש ממושך ללא סכנה לנזקים לעור ולגוף.

חשוב לציין כי אזורי גוף שונים דורשים סטרואידים בעוצמות שונות ואין תכשיר סטרואידי המיועד לאזורי קפלים המתאים לאזורים של כפות ידיים ורגליים או קרקפת, למשל. משום כך יש צורך בטיפול ומעקב בחומרים אלו ע"י רופא עור מומחה, על מנת לקבל את מנת הסטרואידים המתאימה, ללא סכנה של גרימת נזק למטופל ולעורו, מדגיש ד"ר סרברניק.

טיפולים חיצוניים נוספים המוכרים לנו כוללים את השימוש בקרינת UV. טיפולים אלו בין השאר המתבצעים בים המלח, תוך חשיפה לקרינת השמש למשך מספר שעות ביום, לתקופה של מספר שבועות, ידועים ומקובלים אצל חולי ספחת בארץ ואצל כאלה המגיעים ממקומות שונים בעולם. אלטרנטיבה נוספת היא שימוש בשילוב של חומר מגרה עור מסוג פסורלן הניתן דרך הפה, יחד עם חשיפה לקרינת UVA מלאכותית שמשית למשך פרקי זמן קצרים, העולים במשך הטיפול בהדרגה. הפסורלן חודר ל-DNA ובעזרת אנרגיית ה-UVA מתערב בתהליך הדלקתי ומעכב יצירת DNA ובחלוקת התאים. בשל הצורך בטיפול ארוך ובשל החשיפה לקרינת UVA ולחומר הגורם לגירויים, יש חשיבות בהגנת העור והעיניים אצל המטופלים הן בעת הטיפול והן שעות לאחר הטיפול, וכן יש צורך בלבוש מתאים ומשקפים מתאימים ותכשירים המגנים מקרינת שמש.

ד"ר סרברניק מציין גם את הטיפולים הסיסטמיים הניתנים לחולי ספחת, המבוססים על פעילות אנטי דלקתית, כמו סטרואידים סיסטמיים הניתנים רק במצבים קיצוניים של המחלה, או תרופות אנטי מטבוליות, הניתנות דרך הפה או בזריקות. תרופות אלו שמקורן כתרופות למחלות ממאירות או מחלות של מערכת החיסון, נכנסו לטיפול בספחת עם תוצאות טובות מאוד. כך למשל, מטוטרקסט, חומר המעכב יצירת DNA ומתערב בחלוקת התא, ומונע חלוקה מהירה של התאים באפידרמיס - חלוקה הקיימת בנגעי הספחת. מטוטרקסט יעיל גם בנגעים דמויי שלפוחיות מוגלתיות המלווים בחום - החומר מתערב בפעילות היתר של תאים דלקתיים בדם. נטילת התרופה חייבת להתבצע תוך מעקב רפואי, ביצוע בדיקות דם הקשורות לספירת הדם, לתפקודי כליות ותפקודי כבד.

קבוצה נוספת של תרופות סיסטמיות הניתנות לחולי ספחת הן הרטינואידים. התרופה המוכרת בארץ היא ה"נאוטיגסון", נגזרת של חומצה רטינואית ומבחינה כימית היא דומה לוויטמין A. התרופה מתערבת ומפחיתה את יצור החלבון קרטין, האחראי ליצירת הרבדים הקשים אצל חולי ספחת. התרופה ניתנת גם בצורות הספחת הטיפתית, ספחת עם שלפוחיות מוגלתיות וספחת של כפות ידיים ורגליים. כמו כן, היא יעילה גם אצל חולי ספחת עם מעורבות מפרקים. התרופה ניתנת למטופלים תחת השגחה קבועה של רופא עור מומחה. השימוש בה דורש מעקב בדיקות כימיות והמטולוגיות. לנשים בגיל הפריון מומלץ להימנע מהטיפול, בשל חשש לפגיעה בעובר. כן יש להימנע מחשיפה לשמש ומומלץ שימוש בחומרי הגנה משמש וכן מומלץ שימוש בחומרים משמנים, בשל יובש הנגרם לעור ולריריות. היעילות של התרופה נמשכת כל זמן שהמטופל נוטל אותה, אך הפסקת התרופה גורמת לחזרה מהירה של הנגעים.

קבוצה חדשה של תרופות היא התרופות הביולוגיות. תרופות אלו, המבוססות על ביולוגיה מולקולרית, מתערבות במנגנונים המולקולריים הגורמים להיווצרות המחלה או להחמרת המחלה. התרופות הביולוגיות מתמקדות במנגנון בודד של התהליך הדלקתי. התרופה מסוג זה מתערבת במנגנונים לקויים בתהליך הדלקתי ומעכבת מנגנונים אלו. כאשר האיזון במנגנונים נפגם, מתפתחת שרשרת של תהליכים מולקולריים ותפקודה של כל חוליה בשרשרת יכול להיות קריטי לתכונה ביולוגית מסוימת של התא. כשכל תהליך מולקולרי כזה נעשה ע"י מולקולה ספציפית. בתהליך הדלקתי בספחת, מעורבים המרכיבים הדלקתיים האינטרלוקינים ו-TNF אלפא - תרופות המתערבות בפעילות מרכיבים אלה בתהליך הדלקתי של ספחת, חוסמות אותם - ומביאות לתוצאות חסרות תקדים בריפוי המחלה, כך על פי ד"ר סרברניק.

הוא מוסיף כי תרופות אלה, הניתנות בזריקות ולאחרונה גם בכדורים, בתדירות של אחת במספר שבועות, מגיעות לתוצאות של ניקיון העור הנגוע של 75% ניקיון וגם עד ל-90-100% ניקיון העור מנגעים. בעוד התרופות הביולוגיות המעכבות TNFאלפה יעילות יותר בחולים עם מעורבות מפרקים, הרי שלתרופות מסוג זה המעכבות אינטרלוקינים (IL) מסוג 17IL ,23IL ,12IL - תוצאות מרשימות ולכן שכיחות השימוש בהן גדל.

בשל המחיר הגבוה של תרופות אלו, הן ניתנות במקרים עקשניים ובמקרים בהם כל הטיפולים האחרים נכשלו. גם פה יש חשיבות במעקב הטיפולי ע"י רופא עור מומחה. כמו כן, מעת לעת מופיעים פרסומים רפואיים מדעיים המדווחים על הצלחות ארוכות טווח בנטילת התרופות הביולוגיות, ופיתוחים חדשים נוספים של קבוצת תרופות אלה, מתווסף למאגר התרופות לטיפול בספחת.

*המידע בכתבה אינו מהווה המלצה רפואית מוסמכת והוא לא נועד להנחות את הציבור או לשמש כעצה רפואית, וכן אין לראות בו תחליף לייעוץ רפואי פרטני או אחר, המתאים לנתוניו וצרכיו של כל אדם.