על רקע המלחמה המתפתחת ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בין-לאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין, בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל במלחמה, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.
● לישראל הייתה תוכנית סודית ליום שאחרי בעזה. חמאס חיסל אותה
● 6,000 פגזים בדקה: הפתרון היצירתי של ישראל ליירוט הכטב"מים של חיזבאללה
1חיזבאללה מפתיע את ישראל
"הצלחת ההגנה האווירית של חיזבאללה בהפלת מזל"ט 'הרמס 900', מהווה תפנית בקרב הנמשך מזה כשמונה חודשים", נכתב הבוקר באל-אח'בר הלבנוני. "אם כוחות האויב היו מעריכים לפני המלחמה כי לחיזבאללה יש יכולות הגנה אווירית ומל"טים, הם לא היו מהמרים שהמל"טים וההגנה האווירית הישראלים יהיו מסוגלים לשבש את השפעות היכולות שלו, כפי שהימרו בשבועות הראשונים של המלחמה, כאשר פקידי אויב ומומחים התפארו בשליטה במרחב האווירי של לבנון", נכתב. "לפיכך, ההפלה החוזרת ונשנית של המל"טים הישראלים המתקדמים ביותר, והמשך ביצוע פעולות המל"טים המוצלחות של חיזבאללה, היוו הפתעה להנהגת האויב ולסוכנויות המודיעין והמבצעיות שלו, במיוחד מאז שהקרב התנהל במרחב האווירי בו הוא לא ראה באויב מתחרה רציני".
נכתב כי "עם זאת, אין להתעלם משתי עובדות בסיסיות. הראשונה הוא ההבדל העצום בין היכולות של שני הצדדים לטובת האויב, המאפשר לו לצאת למתקפות רבות. שנית, הפעולות שביצע חיזבאללה ביירוט, בהגנה ובתקיפה באמצעות מל"טים לא היו מעבר לפעילות מבצעית של תנועת התנגדות מול צבאה של מעצמה אזורית גדולה. עם זאת, הצליח חיזבאללה להוות איום רציני על כלי הנשק המזל"טים, לרבות המתקדמים שבהם, ולהטיל הגבלות חמורות על הפעילות המבצעית של נשק זה". עם זאת, "הדבר שממנו צבא האויב חושש מכל היא ההבנה שהוא מנצל את מירב היכולות המתקדמות שלו, בעוד שחיזבאללה עדיין משתמש בכמות מוגבלת מיכולותיו, כמותית ואיכותית".
מתוך אל-אח'בר, מאת עלי היידר. לקריאת הכתבה המלאה.
2אלפים במצעד פרו-ישראלי בניו יורק
"אלפי מפגינים פרו-ישראלים צעדו ביום ראשון לאורך השדרה החמישית במהלך מצעד יום ישראל לצד כוחות משטרה כבדים, במצעד שקיבל טון עגום השנה, עם כניסת המלחמה בעזה לחודשה השמיני", נכתב אמש בניו יורק טיימס. "לאירוע הצוהל בדרך כלל, שמתקיים מדי שנה מאז 1964, היו פחות צופים מהרגיל בגלל אבטחה אינטנסיבית. המצעד - שהיה צפוי למשוך 40 אלף משתתפים, שכולם היו זקוקים לאישורים כדי לצעוד - נקרא בעבר 'מצעד ההצדעה לישראל' או 'חוגגים את ישראל'. השנה שונה שמו ל'יום ישראל בשדרה החמישית' והוא התמקד בחטופים".
נכתב כי האירוע "היה שליו ברובו ומשך אליו מעט מאוד מפגיני נגד. מחסומי משטרה, גדרות ומחסומים שנשמרו על ידי שוטרים הגבילו את הגישה למסלול. לא היו עדות לדגל פלסטין לאורך מסלול המצעד ביום ראשון". ובכל זאת, נכתב כי "פרצו רגעי מתח בין המשתתפים לפוליטיקאים. עם תחילת המצעד, הגעתם של נבחרי ציבור גררו קריאות גנאי מהקהל. כשהסנאטור צ'אק שומר החל לדבר, הנאספים שם דרשו את החזרת בני הערובה הישראלים.
מתוך הניו יורק טיימס, מאת צ'לסיה רוז מרסיוס, מאיה קולמן, ארין נולן. לקריאת הכתבה המלאה.
3החטופה שנלכדה 3 פעמים ב-7 באוקטובר
מורן סטלה ינאי ששוחררה משבי חמאס "לא רוצה להמשיך לחיות מחדש את 7 באוקטובר, לא רוצה שהיום הזה יגדיר אותה. אבל זה מרגיש כמו חובה עכשיו, אמרה, לדבר בשם אלה שעדיין לא חופשיים", נכתב בוושינגטון פוסט בכתבה שמביאה את סיפורה. "שישה חודשים לאחר שחרורה, שיתפה מורן את ניסיונה בשבי חמאס עם הוושינגטון פוסט, וסיפרה על אימת חטיפתה, על אכזריות החוטפים שלה ועל המאמץ המתמשך להתמודד עם החוויה הקשה פיזית ומנטלית. היא קיוותה שזה יזכיר לציבור את 124 בני הערובה שנותרו בעזה, אמרה. מאז שחרורה, "מורן הייתה בתנועה מתמדת, נפגשה עם פעילים, דיפלומטים ואפילו מזכ"ל האו"ם. היא פנתה לקהלים בארץ ובעולם".
נכתב כי "מורן, מעצבת ואמנית, נלכדה שלוש פעמים ב-7 באוקטובר. היא נסעה לפסטיבל נובה בדרום ישראל כדי למכור את התכשיטים שהיא יוצרת. כשמחבלי חמאס פשטו על המקום, היא רצה על חייה. במשך חמש שעות, היא אמרה, היא צלעה דרך שדות תפוחי אדמה ועל פני רצועות מדבר שוממות. בסופו של דבר היא נתפסה על ידי קבוצת מחבלים, ששידרו בשידור חי סרטון שבו נראה מורן מתחננת על חייה בתעלה. היא אמרה שהיא שכנעה אותם שהיא ערבייה, משתמשת באוצר המילים הערבי המצומצם שלה והצביעה על השרשרת שלה, ששמה האמצעי, סטלה, כתוב בכתב ערבי - מתנה שקיבלה מחברה מצרית. הם נתנו לה ללכת. 'מצאתי את עצמי לבד בשטח', אמרה. 'אין צבא, אין טרוריסטים, כלום. ואז אני שומעת עוד צרחות בערבית מתקרבות אלי'. קבוצה אחרת של חמושים מצאה אותה, אבל היא השתמשה באותה אסטרטגיה כדי לנהל משא ומתן על שחרורה. לבסוף, היא נפלה לידיהם של חבורת חמושים גדולה ומאורגנת יותר - 13 בסך הכל - שתפסה אותה ולא הרפתה". כשהגיעה לעזה מוכה על ידי חוטפיה, הובאה לבית חולים. "פתאום יצא רופא משום מקום ושאל בעברית ברורה לגמרי, 'מה שלומך?' היא נזכרה. 'כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה ללחוש לו, 'תעזור לי, תעזור לי, בבקשה תעזור לי'. היא האמינה, לרגע, שאולי הסיוט שלה נגמר. 'אבל הוא פשוט חייך אליי. כמו בסרט אימה', אמרה. 'זה היה הרגע שעשיתי את הסוויץ' בראש, והבנתי שאני במצב רע מאוד. מכאן ואילך, זה היה - הישרדות".
מתוך הוושינגטון פוסט, מאת שירה רובין. לקריאת הכתבה המלאה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.