הבכיר שבטוח: לישראל יש סכנה קיומית שמגיעה מכיוון מפתיע

רונן ניר, בניתוח שלך את כלכלת ישראל ותעשיית ההייטק של העתיד אתה סבור שכשאנחנו שואלים How to make Israel great again, עלינו לחשוב כי מה שהיה הוא לא מה שיהיה, כלומר שכדי שהטוב יחזור באופן חדש.
"לדעתי אנחנו נמצאים בנקודה ארכימדית, שמאפשרת לנו לנתח אילו גורמים הביאו את ההייטק הישראלי להצלחה עד היום. חלק מהם ימשיכו איתנו קדימה וחלק לא".

● פרויקט מיוחד | הסטארט-אפים הישראליים שגילו איך להפוך את הזבל שלנו לזהב
● ראיון | הפוליטיקאי היהודי־גרמני שמנסה להגן על ישראל בפרלמנט האירופי
●  הצוללת | שוקלים לרכוש מכונית חשמלית? את האזהרה הזו אתם חייבים לשמוע 

מה לא ימשיך איתנו הלאה?
"נתחיל עם מה שעבד לנו. עד היום היה לנו קצת מזל, במובן הזה שהמהפכות הטכנולוגיות שאירעו בתחומי התקשורת, כמו הענן והסייבר, התאימו גם ליכולות שצברנו ביחידות הטכנולוגיות בצבא. האם המהפכות שהעולם יעבור ב-30 השנים הבאות יתאימו לאותן חוזקות? לא בטוח. ואת זה אני אומר כי העולם הולך לכיוון של חדשנות בתחומי הרפואה, האנרגיה והמזון. עדיין יהיו לנו הטאלנטים, אבל לא בטוח שיהיו לנו הידע והמקצוענות באותה המידה. אז תחומי הליבה של ההייטק - הם בדרך להשתנות, להערכתי.

"גם האקוסיסטם - שמורכב מיזמים, קרנות, חברות רב-לאומיות, המדינה והצבא - ייראה אחרת, ככל הנראה. ב-30 השנים האחרונות בנינו אקוסיסטם מאוד מיוחד, הקמנו ממש מיקרוקוסמוס של העולם בתוך גוש דן. הוא מורכב מהרבה רכיבים שהאיזון ביניהם עדין, ואם יופר אחד מהם, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במקום אחר. קחו בחשבון שרוב החדשנות בעולם מגיעה מהאקדמיה. בישראל המסחור האקדמי יחסית נמוך, פרט למכון ויצמן. כלומר, אנחנו מנסים לשחזר איזשהו אקוסיסטם שמאוד הצליח לנו ואולי הוא כבר לא קיים".

האקוסיסטם הזה עדיין מוכיח את עצמו ובגדול, אפילו בזמן מלחמה. ברבעון החולף נרשם מספר שיא של אקזיטים בתחום הסייבר. ראינו לפחות עשרה שהסתכמו בכמיליארד דולר ולצדם עוד שני אקזיטים של אנבידיה באותו הסכום. אנבידיה למעשה בונה פה את כל שכבת התוכנה העליונה שלה. איך זה מתחבר?
"אין ספק שאנחנו מעצמת סייבר עולמית, אבל מהפריזמה של טובת המדינה - אני לא בטוח שזה טוב שההייטק יצטמצם לכדי סייבר בלבד. יש סיכון בתעשייה שנשענת במידה כה גדולה על תחום אחד. מלב זאת, פחות מ-10% מעובדי ההייטק - שמונים סך הכול כ-400 אלף איש - עוסקים בסייבר. אם זה מה שיישאר, נעמוד מול אליטה שאולי תיתן החזרים טובים לקרנות, אבל רחוקה מלהחזיק את כלכלת ישראל.

"כשאני מסתכל על המגה-טרנדים, על המקומות שאליהם החדשנות הולכת, אני מזהה שילוב בין בינה מלאכותית לעולם הפיזי - רפואה, תחבורה, חקלאות, אנרגיה. כל אחד מהתחומים האלה הוא אקוסיסטם נפרד. לכן אם בעבר, כאיש הון סיכון, יכולתי להשקיע גם בפינטק, גם באדטק (טכנולוגיות פרסום - ה"ו) וגם בתוכנות ארגוניות - כי היו להם מאפיינים דומים (חברות תוכנה עם רווחיות גולמית גבוהה ה"ו) - אני לא בטוח שהחדשנות הבאה תאפשר את זה".

האם יכול להיות מצב שבו תעשיית ההייטק מתכווצת עד כדי שהיא כבר לא הקטר של המשק, אבל מתפתחות תעשיות אחרות מפצות על כך?
"אני חושב שזה מה שצריך לקרות, ושבמקום למתוח קו בין מה שהוא הייטק לבין מה שלא, צריך לעמעם את הקו ולומר: הייטק זה הכול. הרי בתקופת הקורונה ראינו יפה מאוד שדוכן פלאפל בלי אפליקציית מובייל לא שורד. המהפכה הטכנולוגית חייבת לכבוש ולהיות נוכחת בכל התעשיות, מכל הכלכלה הישראלית".

"הכסף הזול נגמר, ההייטק יחזור למקומו הטבעי"

ניר סבור שההייטק הישראלי מתקיים ומתעצב כיום בנקודת חפיפה שבין שלושה מעגלים שמשפיעים על חיינו כישראלים: הראשון הוא כלכלה עולמית משתנה, שבמסגרתה הריבית תתייצב במדינות רבות על כ-4%, ולא תרד שוב לאפס. השני הוא גיאופוליטיקה גועשת, כולל המלחמה באזורנו, והשלישי הוא סביבה טכנולוגית משתנה.

"כולם מדברים על מתי הריבית תתחיל לרדת. זה דיון קצת הזוי בעיניי", הוא אומר, "כי כשהיא תרד, זה יהיה מ-5% ל-4%. אותן 15 שנים של ריבית אפסית, 2022-2008 - זו הייתה אנומליה גדולה מאוד גם ברמה ההיסטורית. נגידי בנקים מרכזיים אומרים שבטווח הארוך נראה ריבית של 4% ואינפלציה סביב 2%, ואנחנו עוד רחוקים מלהגיע לשם. הנחת העבודה שלי היא שעידן 'הכסף הזול' נגמר. ההייטק יחזור למקומו הטבעי בסך כל ההשקעות העולמיות".

בכל הנוגע לישראל ניר טוען כי כל הטלטלות של השנה החולפת - תקופת ההפגנות ולאחריה המלחמה - "פגעו בישראל בצורה כפולה".

למה הכוונה?
"ההסתמכות שלנו על מה חושבים עלינו בחו"ל היא מאוד משמעותית. שם נמצאים המשקיעים והשווקים שלנו. ושתיים, הכלכלה הישראלית נסמכת באופן דרמטי על ההייטק (כחמישית מהתוצר ורבע מתקבולי המסים הם מההייטק - ה"ו), ולכן גלי ההדף מהמשבר בהייטק הם בעלי אימפקט על המדינה כולה".

באיזה אופן כבר רואים פגיעה?
"יש ירידה בהשקעות ובגיוסי ההון של הקרנות, זה ברור. אבל מה שעוד רואים הוא ירידה במספר המשרות הפנויות של מפתחי תוכנה. לכאורה מספר המועסקים בהייטק לא השתנה, אבל אם ב-2022-2017 ראינו עלייה ממוצעת של 7% בשנה בכוח האדם שנכנס לתעשייה, הרי שב-2023 המספר ירד ל-3% בלבד (לפי נתוני מכון אהרן למדיניות כלכלית - ה"ו). התהליכים הללו אורכים זמן אבל הם ניכרים כבר במספרים".

ולגבי המעגל השלישי, הוא ממשיך, "העולם לא מחכה לנו. מחשוב קוואנטום (כוח מחשובי עצום) יהיה המהפכה הבאה שנמצאת איפשהו מעל ה-AI, שזו ה-מהפכה של היום.

"ישראל בתוך שלושת המעגלים האלה - זו הסופה המושלמת. אני לא זוכר תקופה בהיסטוריה הכלכלית שלנו שבה כל כך הרבה אלמנטים התחברו יחד".

אם להתמקד בהשפעת המלחמה על התעשייה, עד כמה הסנטימנט האנטי־ישראלי מחלחל גם אל המשקיעים? הקרן שאת שותף בה, PSG, הגיעה לכאן בשיא הבועה. אבל עכשיו יש פחות שפע והמצב מסוכן.
"משקיעים שלא היו עד היום בישראל, לא יבואו. אבל קרנות עם נציגות בישראל שכבר משקיעות כאן, כמו הקרן שלנו, רואות גם את ההזדמנויות. אני מקבל תמיכה מלאה מוועדת ההשקעות שלי בבוסטון, כי הם מסתכלים עליי ואומרים - אתה יודע להעריך את הסיכונים טוב מכולם. בחברות שאני נמצא בדירקטוריון שלהן אני לא רואה השפעה. יש אפילו חברות טק ישראליות שמוכרות כיום לדרום אפריקה וטורקיה. כך שכרגע, באופן מפתיע, זה עדיין 'עסקים כרגיל'".

אבל?
"ממה אני חושש? אני מסתכל על החיים מהעיניים של המשקיעים בקרנות. בישראל יש נטייה לזלזל במושג שבכלל לא מזלזלים בו בחו"ל: ESG (ראשי תיבות של Environmental, Social, and Governance - ה"ו), מה שמכונה השקעה אחראית. יש הרבה חברות שכתוב להן ב־ESG 'לא משקיעים באזור מלחמה'. לא צריכים להיות אנטישמים בשביל זה או ללכת ולספור מוסלמים בוועדות השקעה".

"ישראל לא מוכנה, לא לסיכונים ולא להזדמנויות"

פלישה של סין לטיוואן היא ככל הנראה רק עניין של זמן. ההייטק הישראלי נערך למציאות של עולם דו־קוטבי? עדיין יש חברות רבות שמוכרות טכנולוגיה לסין, כמו מובילאיי.
"אחת העסקאות הכי משמעותיות שהיו פה בשנים האחרונות הייתה מכירת מלאנוקס הישראלית לאנבידיה בשנת 2020. זו עסקה שחיכתה הרבה זמן לאישור הרגולטור הסיני (כנדרש בעסקאות שבהן החברות מוכרות באופן משמעותי בסין, מתוך כוונה לוודא שלא נוצר מונופול - ה"ו), שלבסוף הגיע. כעבור שלוש שנים אינטל רצתה לקנות את טאואר הישראלית תמורת 6 מיליארד דולר, אבל במקרה הזה הרגולטור לא נתן אישור והעסקה נפלה.

"האם זה נובע משינוי מדיניות של הרגולטור הסיני? כל אחד ומחשבותיו. השאלה היא אם במצב החדש הזה, בעולם הדו־קוטבי שמתהווה לפנינו, יש גם הזדמנויות, האם אנחנו יכולים לנצל את הידע שלנו כדי להביא גם את ענקית ייצור השבבים הטייוואנית TSMC לארץ. לכן כשאתם שואלים אם מדינת ישראל מוכנה לעולם החדש, אני רואה את זה משני הכיוונים - האם היא מוכנה לסיכון והאם היא מנצלת את ההזדמנות? כרגע נראה שהתשובה היא לא לשניהם".

מה לגבי בינה מלאכותית גנרטיבית - האם ישראל פספסה את הרכבת בתחום זה?
"יש שני דברים שמטרידים אותי בסוגיה הזאת. אחד, החדשנות בתחום ה-AI באה מהאקדמיה. אנחנו רחוקים מאוד מהעולם לא רק ברמת המחקר, אלא בעיקר ברמת המסחור של ידע אקדמי. שתיים, גם בעבר לא היינו מההוגים של המהפכות הטכנולוגיות השונות, אבל ידענו לנצל אותן לטובתנו. למשל, בעקבות מהפכת המובייל נוצר פה אקוסיסטם של אפליקציות. אותו הדבר עם מחשוב ענן. אני כבר מספיק זקן. זו כנראה לא תהיה בעיה שלי. אבל עם ה-AI אני לא בטוח שנראה אקוסיסטם כזה".

למה?
"כי תשתיות ה-AI נעשו כל כך חזקות שהן כמעט מייתרות את האקוסיסטם. אתן דוגמה מחוויה אישית. יש לנו 300 עובדים בעולם ורצינו ליצור ChatGPT פנימי בחברה כדי להעלות את פריון העבודה. בעבר היינו צריכים לפנות לחברת IT שתביא כל מיני אנשים ומתכנתים שיבנו מנגנון כזה עבורנו, או לחכות שתהיה חברה שתבנה אפליקציה ייעודית. היום אין צורך בכל זה. חתמנו על הסכם מול OpenAI - וזה עובד".

אז איך נערכים לשינוי הזה?
"לשים עוד 100 מיליון שקל ברשות החדשנות בשביל חממת AI - זה לא יפתור את הבעיה. אנחנו צריכים להגדיר מחדש מה זה הייטק. כולנו יודעים לנתח כל אקזיט של 200 מיליון דולר מתחום הסייבר. אבל העובדה שהתעשיות הביטחוניות זכו להזמנות שיא ושרפאל מרחיבה את הגיוסים - הדברים האלה נמצאים מתחת לשיח. יכול להיות ששם נמצא היתרון היחסי שלנו והאקוסיסטם הבא".

 מערכת קלע דוד / צילום: אגף דוברות וקשרי ציבור במשרד הביטחון

"בריחת מוחות היא סכנה קיומית"

ראש המועצה הלאומית לכלכלה לשעבר, פרופ' יוג'ין קנדל, סבור שמספיק שתהיה נטישה של 20 אלף מוחות קריטיים כדי שישראל תישאר בלי הייטק, בלי אקדמיה ובלי ביטחון. מה דעתך?
"הוא צודק במאה אחוז. זו סכנה קיומית למדינת ישראל".

העזיבה כבר התחילה?
"אני מתרשם שכן. העזיבה השקטה יותר מסוכנת מהעזיבה הרועשת. כשאנשים יורדים במאות אלפים לקפלן, זה כי אכפת להם וכי הם עוד מאמינים שהם יכולים לשנות. הייטקיסטים שמצהירים בעיתונות שהם עוזבים את הארץ או מוציאים את הכסף מהארץ - ואפשר להתווכח על הסגנון - יש בזה משהו שעדיין מעיד על הרצון לשנות. אבל כשאנשים פשוט קמים והולכים, זה כי הם לא מאמינים יותר.

"בתקופת ההפגנות שקדמו למלחמה היה דיון סביב הוצאת הכספים מהארץ, ומאז הוא דעך כי היו לנו דברים יותר חשובים לעסוק בהם. אבל המציאות הזאת השתנתה לתמיד. רוב הכסף של ההשקעות החדשות היום נמצא מחוץ לישראל - כלומר פחות בבנקים ישראלים ויותר בבנקים בחו"ל".

וזה שונה מבעבר?
"לחלוטין. רוב הכסף שמושקע היום בחברות נמצא מחוץ לישראל. פעם הדברים האלה היו בראש החדשות וכיום כבר לא, אבל זה קורה מתחת לפני השטח. הבסיס לקיומה של כל התעשייה פה הוא קודם כול ביטחון ומדינה ליברלית. אנשי ההייטק לא יכולים להחליף אופי של מדינה, הנהגה ושירות ציבורי. כרגע רבים מאיתנו עוד נלחמים".

בשנת 2020 התמודדת על תפקיד מנכ"ל רשות החדשנות ולבסוף נבחר דרור בין לתפקיד. תנסה שוב?
"לא, כי אמנם אני לא נושא משרה רשמי בתחום, אבל זה לא אומר שאני לא פועל ולא משפיע. להפך. כשאני נציג התעשייה בחלק מהוועדות הממשלתיות, אני אומר את דעתי בצורה שהיא חופשית לגמרי. אני נמצא בקשר הדוק ויומיומי עם אנשי אגף תקציבים, רשות החדשנות ומשרד המדע. היכולת להוביל שינוי תלויה במידה קריטית בשיטת המשטר שלנו ובאפקטיביות המגזר הציבורי".