ארגון אפרו־אמריקאי מרכזי קורא לאמברגו צבאי על ישראל. קץ ליחסים המיוחדים?

בסוף השבוע שעבר, הארגון החשוב ביותר של שחורים בארה"ב, הידוע בראשי התיבות NAACP, קרא לנשיא ביידן להפסיק את משלוחי הנשק לישראל "ללא הגבלת זמן".

● איך סיקרו העיתונים בעולם את המבצע הנועז לשחרור בני הערובה ומי נותר "המום"?● המדינה המפתיעה שמקררת יחסים עם ישראל 

המאורע הזה אומנם התקשה לזכות בתשומת ליבה של התקשורת הישראלית, אולי מפני שהיא התרגלה לחדשות רעות. אבל לא הרי החדשות הרעות השוטפות כהרי החדשות האלה. נובעת מהן אחת הסכנות הגדולות ביותר למעמדה של ישראל באמריקה: קרע עם הציבור השחור.

NAACP אינו כאחד הארגונים. זה הארגון שעליו הסתמכה התנועה לשיווי זכויות האזרח מאז תחילת המאה ה-20. יהודים השתתפו בהקמתו. היושב ראש הראשון שלו היה יהודי, ופעילים יהודיים בלטו בו בשנים הבאות. התייצבותו נגד ישראל, ערב העצרת השנתית שלו, במהלך מערכת בחירות גורלית לנשיאות, ראויה אפוא לתשומת לב מיוחדת.

כדי להבין את חשיבות המאורע הזה אין מנוס מלפנות אל הרקע ההיסטורי.

לפני 59 שנה, על גשר במדינת אלבמה, רב קונסרבטיבי מהולל מניו יורק, אברהם יהושע השל, צעד לצד מרטין לותר קינג. הם חצו יחד את הנהר, מן העיר סלמה (Selma) אל מונטגומרי, בירת המדינה, כדי לתבוע זכות הצבעה מלאה לשחורים במדינות הדרום. איש עדיין לא ידע שהמעמד ההוא ייחשב יום אחד למאורע מכונן בהיסטוריה של אמריקה.

על הגשר בסלמה, ובשורה של אתרים נוספים, נכרתה ברית בין שחורים ליהודים. במרכזה עמדה אחוות המיעוטים הלוחמים על זכויותיהם.

שדות הקרב המשותפים

מצב היהודים היה משופר לאין ערוך יותר מזה של השחורים, אבל לפני 60 שנה עדיין היו נבנים בתים בארה"ב עם התחייבות חוזית שלא למכור אותם ליהודים; ולאנשי ציבור היתה סיבה להסתיר את מוצאם היהודי. אשר לשחורים, הם רק התחילו להתאושש ממשטר בן 75 שנה של הפרדה גזעית ממוסדת במדינות הדרום.

שם, ב"דרום העמוק" של ארה"ב, יהודים ושחורים לחמו בשדות קרב משותפים. חודשים אחדים לפני חציית הגשר בסלמה נמשו מן הביצות הטובעניות במדינת מיסיסיפי גופותיהם של שני צעירים יהודיים וצעיר שחור אחד. הם נרצחו בידי גזענים לבנים, אנשי הקו-קלאקס-קלאן, במהלך מסע לרישום מצביעים שחורים (באמריקה צריך להירשם כדי להצביע). הברית הפכה אז לקשר דם.

ואף כי ישראל לא עמדה במרכז הברית, היא יצאה נשכרת ממנה. מנהיגי השחורים באמריקה והארגונים החשובים ביותר של השחורים היטו אוזן אוהדת לצורכי ישראל והשתתפו בקואליציות פוליטיות לטובתה.

היחסים עלו על שורה של שרטונים במרוצת השנים, שהיו להם סיבות פנימיות וחיצוניות. מעט מעט התחילו להתגנב טונים אנטישמיים ואנטי-ישראליים לרטוריקה של מטיפים שחורים ושל אנשי אקדמיה ואפילו של סופרים ידועי שם.

בשנות ה-80, היהודים התוודעו אל שנאתו היוקדת של לואי פאראקאן, מטיף מוסלמי סהרורי משיקאגו. בשנים ההן התפתחו חיכוכים עם הפוליטיקאי השחור הבולט ביותר בארה"ב, ג'סי ג'קסון, טוען לנשיאות, שהזמין את ערביי אמריקה להצטרף אל "קואליציית צבעי-הקשת" שלו, ודיבר בגנות יחסה של ישראל לפלסטינים. בשנים ההן התחילה להיוודע התמיכה הצבאית של ישראל במשטר האפרטהייד בדרום אפריקה. היא הנחילה אכזבה עמוקה לידידים השחורים הקרובים ביותר של ישראל. אבל האהדה הבסיסית לישראל עמדה בעינה.

״למתוח את הקו האדום״

אהדה זו אינה עומדת עוד בעינה.

ביום ה' שעבר, נשיא NAACP פתח הודעה לעיתונות במלים "כארגון זכויות האזרח המוביל בארצנו מוטלת עלינו האחריות להרים את קולנו נגד חוסר צדק, ולפעול כדי לחייב את נבחרי הציבור שלנו לעמוד בהבטחותיהם.

"במהלך החודשים האחרונים, נאלצנו להתבונן באלימות בלתי מתקבלת על הדעת, הפוגעת באזרחים חפים מפשע… הסכסוך במזרח התיכון ייפתר רק כאשר ממשלת ארה"ב והקהילה הבינלאומית ינקטו פעולה, כולל הגבלת הגישה לנשק המשמש נגד אזרחים. ה-NAACP קורא לנשיא ביידן למתוח את הקו האדום, ולסיים ללא הגבלת זמן את משלוח הנשק והארטילריה למדינת ישראל ולמדינות אחרות, המספקות נשק לחמאס ולארגוני טרור אחרים.

"הכרח הוא שהאלימות שגבתה חיי אזרחים רבים כל כך תיפסק מיד. על חמאס להחזיר את החטופים ולהפסיק כל פעילות טרור. ישראל חייבת להתחייב לאסטרטגיה התקפית המתיישבת עם החוק הבינלאומי ועם החוק ההומניטרי... מאות שנים של סכסוכים מלמדים, כי אלימות מניבה יותר אלימות. תוצר הלוואי בארה"ב יהיה יותר גזענות, יותר אנטישמיות ויותר איסלאמופוביה".

NAACP אינו מרבה לעסוק בענייני חוץ. הוא עסק בהם באינטנסיביות בפעם האחרונה לפני 40 שנה, בימי האפרטהייד בדרום אפריקה, כאשר פעל לטובת סנקציות על משטר המיעוט הלבן. קריאתו לאמברגו צבאי "ללא הגבלת זמן" על ישראל היא אפוא חריגה דרמטית משיגרת פעילותו.

 הרב אברהם יהושע השל (שני מימין) צועד עם ד״ר קינג (רביעי מימין) על הגשר בסלמה, 1965 / צילום: wikimedia

כמו ד"ר קינג

חריגה זו מזכירה רגע טעון אחד ב-1967, כשד"ר קינג פנה נגד בעל בריתו ההדוק ביותר, הנשיא הדמוקרטי לינדון ג'ונסון, אדריכל החקיקה ההיסטורית לשיווי זכויות האזרח. ג'ונסון הסתבך ללא תקנה במלחמת וייטנאם, שקירבה את סופו הפוליטי. קינג נשך את שפתיו חודשים רבים כדי שלא לפגוע בבריתו עם ג'ונסון. אבל הלחץ עליו התעצם והלך, וב-1967, בשנה השלישית למלחמה, הוא הצטרף למבקריה, ודרש לסיימה. זו הייתה מהלומה כבדה בשביל ג'ונסון, ומילאה תפקיד בהחלטתו, שנה אחת אחר כך, שלא לחזור ולהתמודד על הנשיאות.

נראה ש-NAACP עמד בדילמה דומה, אם גם לא באותו היקף. במשך שנים הוא הסתמך על תמיכה יהודית, בייחוד בקונגרס, לטובת סדר היום הפוליטי והחברתי שלו. בשבוע שעבר הוא הגיע למסקנת ד"ר קינג, ונקט צעד שאולי אין ממנו חזרה. במובן מסוים אפשר לטעון, שהוא הוריד את ממשיכי הרב השל מן הגשר בסלמה. אפשר שהיחסים המיוחדים הגיעו אל סופם.

השחורים באמריקה הם אומנם רק 12% של האוכלוסייה, אבל חלקם במפלגה הדמוקרטית גדול בהרבה. ביידן לא היה נבחר למועמד המפלגה לנשיאות ב-2020 אילמלא המצביעים השחורים. עניין מובן מאליו אצלו היה קידומה של אישה שחורה לכהונת סגן הנשיא; ומינויה של אשה שחורה לבית המשפט העליון; ומינויו של שחור לשר ההגנה, מינויים שלא היה להם תקדים. NACCP הודיע כי הוא ישגר 300 אלף מתנדבים לסייע למפלגה הדמוקרטית במערכת הבחירות הנוכחית.

תהום המעמיקה בין ישראל לקהילה השחורה תחיש את התנתקותה מן המפלגה הדמוקרטית, שהייתה לפנים השותפת הקרובה ביותר והנאמנה ביותר שלה באמריקה. מה לעשות היא שאלה הצריכה להידון בנפרד. לא פעם מצטייר הרושם שהיא אינה נידונה ברצינות מספיקה.