בין נתניהו לצ'רצ'יל: איך ישפיע ביקור ראש הממשלה הישראלי על הבחירות בארה"ב?

ראש הממשלה בנימין נתניהו השחיל את עצמו אל שבוע הפתיחה של שלב הגמר במערכת הבחירות לנשיאות בארה"ב. פרשנים ישראלים שוחקים עד דק את השאלה "בשביל מה", ואלופים במילואים מונים את ההפסדים המדיניים והאסטרטגיים. אבל הנה הנחה הפוכה: הוא הצליח לרכוש לעצמו השפעה פוליטית בזירה האמריקאית בארבעת השבועות הבאים מכוח המעמד של מה שהאמריקאים קוראים loose cannon.

● כותרות העיתונים בעולם | מה צפוי בעזה? ההערכה של ראש ה-CIA לשעבר

זה דימוי מימים רחוקים של ספנות, כאשר תותחים ניידים היו מוצבים על סיפונן של אניות מלחמה, והיו יוצאים מכלל שליטה לאחר ירייה. האנגלית האמריקאית אימצה את הדימוי הזה כדי לתאר אדם מסוכן היוצא מכלל שליטה. אולי אפשר לקרוא לזה 'פצצה מתקתקת' או אפילו 'קליע ללא כיוון' (אני מודה שאני חושב על סרט המדע הבדיוני 'פרויקט אדם', שבו קליע הנורה לעבר מטרה אחת מגיב על גירויים מגנטיים ופוגע במטרה הפוכה).

 היו לחברים. צ'רצ'יל ורוזוולט, ב־1943 / צילום: Reuters, IMAGO

ראש ממשלת ישראל הוא עכשיו קליע רב עוצמה, המתרוצץ כמעט באופן עצמאי במרכז הזירה האלקטורלית של ארה"ב, מבלי לדעת לאן הוא מכוון, אל מי הוא יגיע, ומה יהיה כוח התפוצצותו. ראשים אמריקאיים נעים עכשיו בתערובת של תדהמה ושל חרדה.

הנה כי כן, ביום חמישי השבוע עומד להיערך ויכוח הטלויזיה הראשון (מתוך שניים), בין הנשיא ביידן לנשיא לשעבר טראמפ. צל נתניהו עומד לרחף על פני הוויכוח הזה. ראש הממשלה עומד לנאום באוזני הקונגרס ב־24 ביולי. זה יהיה שבוע אחד לאחר ועידת המפלגה הרפובליקאית במילווקי, שבה טראמפ יקבל רשמית את מועמדותה לנשיאות; זה יהיה שלושה שבועות לפני ועידת הדמוקרטים בשיקגו, שבה יוכתר ביידן. אכן, מקום טוב באמצע לוח השנה.

הוועידה הרפובליקאית תקפיץ את טראמפ בסקרים. זה מה שעושות ועידות, בדרך כלל. ההקפצה נוטה להיות קצרת־טווח. ראש ממשלת ישראל יוכל לעזור להאריך אותה. אם ירצה.

"אם ירצה"

"אם ירצה" הן בדיוק המלים המאפיינות את הקליע חסר־הכיוון שנורה מירושלים. כושר הדיבור של נתניהו, בייחוד באנגלית, חזר והתאשר במרוצת השנים. הוא הופיע פעמיים בקונגרס בזמן מערכת בחירות: ב־1996, חמישה חודשים לפני הבחירות שבהן ביל קלינטון חזר ונבחר; וב־2015, בימי ברק אובמה, שלושה חודשים ויותר לפני שטראמפ הכריז על מועמדותו.

בכל אחת משלוש הפעמים, תחת נשיא דמוקרטי, היושב ראש הרפובליקאי של בית הנבחרים הוא זה שהזמין את נתניהו. יושב ראש דמוקרטי לא היה מזמין. כיוצא בזה ב־2024, את הופעת נתניהו יוזם יושב ראש טראמפיסטי מושבע של בית הנבחרים, מייק ג'ונסון, אשר כפר אפילו בעצם הלגיטימיות של בחירת ביידן ב־2020. ג'ונסון מתעניין עכשיו בעיקר בהבטחת חזרתו של טראמפ אל הבית הלבן.

זו פוליטיקה. ג'ונסון אינו צריך להעמיד פנים שהוא מזמין את נתניהו לשם שמיים. השאלה היא אם אלה הנסיבות שבהן מנהיג של ארץ זרה צריך להציע את שירותיו לאחת המפלגות המתחרות על השלטון. נראה בעליל שהוא אמנם מציע אותם, אבל הוא עושה כן בדרגה מרומזת של גמישות. הוא מעניק לביידן ולאנשיו שבועות אחדים כדי להחליט אם הם רוצים להשפיע על תוכן נאומו.

בראיון ל־Punchbowl, אתר רשת ימני, ביום שישי, נתניהו הכריז, "אני אינני איש מפלגה, אינני רפובליקן או דמוקרט, אני פטריוט ישראלי". זה מובן מאליו במידה המעוררת פליאה על עצם הצורך שלו להודיע את זה ברבים. אבל אולי הוא רומז שידיעותיו על הפוליטיקה האמריקאית חורגות בהרבה מן הממוצע של מנהיגים זרים.

ב־1996 הוא נשא נאום בקונגרס שנעם במידה בלתי רגילה לאוזניים רפובליקאיות. דמוקרטים, שעדיין אהדו את ישראל בהמוניהם, חרקו שיניים. הוא דיבר כשמרן ימני אמריקאי מובהק, בזכות "יוזמה חופשית, הפרטה, שוקי הון פתוחים, הקץ לקרטלים, מסים נמוכים יותר והסרת פיקוח". רפובליקאים ספקו כפיים בינם ובין עצמם, ושאלו באופן דיסקרטי מדוע אין להם מועמד לנשיאות כנתניהו.

"העולם הישן"

עמוס זכרונות אישיים והיסטוריים, ראש הממשלה ייסע לוושינגטון כשרוחו של וינסטון צ'רצ'יל מלווה אותו. הוא כלל את צ'רצ'יל בסרטונו בשבוע שעבר.

נתניהו ציטט מנאום שצ'רצ'יל נשא בינואר 1941, כאשר בריטניה עמדה לבדה מול היטלר. הוא פנה אז אל נשיא ארה"ב פרנקלין רוזוולט: "אנא הענק־נא לנו את אמונך ואת ברכתך, ובחסדי ההשגחה העליונה הכול יבוא על מקומו בשלום. אנחנו לא ניגע ולא נעיף. לא נירתע מפני ההלם הפתאומי של הקרב או מפני מבחני העמידה והמאמץ. תן־נא לנו את הכלים, ואנחנו נשלים את המלאכה!". נתניהו ציטט את תשע המלים האחרונות.

הנסיבות היו שונות מעיקרן. ארה"ב לא העניקה שום סיוע צבאי לבריטניה, אף לא קליע אחד. הקונגרס אסר על סיוע כזה מכוח חוק הנייטרליות. רוזוולט רצה לתת סיוע, ולבסוף מצא דרך ערמומית לעקוף את החוק (כביכול הוא רק "השכיר" את הנשק לבריטים, וחייב אותם להחזירו בסוף המלחמה). אבל ההבדל הנסיבתי הגדול ביותר היה שבריטניה בעצם לא יכלה "להשלים את המלאכה" גם אילו ניתנו לה "הכלים". כפי שצ'רצ'יל הקדים להודות עוד ביוני 1940, ישועת בריטניה היתה תלויה בנכונותו של "העולם החדש, עם כל כוחו ועוצמתו, לבוא לעזרת העולם הישן, ולשחררו".

אולי מוטב שנתניהו יבהיר לשומעיו בוושינגטון כי הוא אינו מצפה שהעולם החדש יבוא להציל ולשחרר. הוא יכול לעומת זאת לשעשע אותם בפרפרזה על משפט מפורסם של צ'רצ'יל, מנאומו בקונגרס בדצמבר 1941: "אילו אבי היה אמריקאי ואמי בריטית, במקום ההיפך מזה, אפשר שהייתי מגיע לכאן בזכות עצמי", אולי בתור הסנאטור וינסטון צ'רצ'יל ממדינת ניו־יורק. נתניהו יוכל להגיד, שאלמלא הוזמן להיות סגן שגריר ישראל בוושינגטון ב־1981, אפשר שהוא היה מגיע לקונגרס בזכות עצמו, אולי בתור הסנאטור בן ניתאי מפנסילבניה, המדינה שאליה היגר אביו ב־1949. לא. הוא לא יגיד.

כך או כך, צ'רצ'יל לא תכנן עימות עם רוזוולט. אדרבא, הוא פיתח ידידות אישית, כמעט אינטימית. הוא התארח בבית הלבן במשך שלושה שבועות ארוכים. מסופר כי יום אחד צ'רצ'יל טבל באמבטיה, באריכות רבה, כפי שאהב לעשות, עם סיגר ועם ברנדי. רוזוולט חלף בכסא הגלגלים שלו, ושירבב את ראשו אל החדר בדיוק כאשר צ'רצ'יל הזדקף ועמד להתנגב. המגבת נשמטה מידי ראש הממשלה. "אדוני הנשיא", הוא אמר לרוזוולט, "עיניך הרואות שאין לי סודות מפניך". הנשיא צחק. הם היו לחברים.

רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר.