"מרקם שלם של כלכלה על סף קריסה"

שמונה וחצי חודשים חלפו מאז אוקטובר, וסוף המערכה לא ידוע. עשרות אלפים מתושבי הצפון עדיין מפונים מבתיהם ועסקים רבים נאבקים על צינור חמצן. מה יכול לעזור להם לצלוח את המשבר? ארבעה אישים מובילים במערכה הכלכלית של הזירה הצפונית נפגשו בפאנל בהנחיית ראש מערכת החדשות של גלובס, בר לביא, במסגרת כנס "מדברים צפון" של גלובס ובנק לאומי. הם נפגשו בראש פינה, במלון אדמונד, שמאכלס בימים האלה בעיקר מפונים מקריית שמונה, וניסו להשיב יחד מה צריכים תושבי הצפון, ומה עשוי להוציאם מהמשבר.

● כנס מדברים צפון |"כלכלה בנויה על כך שהעסקים מאמינים שהמחר יהיה טוב"  

דובי אמיתי, יו"ר נשיאות המגזר העסקי ותושב מטולה, סבור כי התשובה נמצאת בירושלים. "כשאני מסתכל על הרבים שנלחמים ומראים את העוצמה שיש לגליל הן בפן הקהילתי, הן הכלכלי והן הביטחוני, כל אחד כפי שהוא יכול לתת, לא נשאר לי אלא להצדיע. שמונה חודשים להתמודד עם מלחמה. זו לא לחימה ולא הגנה. זו מלחמה אמיתית יום־יומית", הוא אומר. "אם אני מסתכל דרך הכובע האזרחי שלי כיו"ר נשיאות המגזר העסקי על העצמות הבלתי רגילות של העסקים בגליל - לעבוד תחת אש, תחת איום, להחזיר את העובדים לתוך החברות, לתוך המפעלים. באמת אין לתאר. להתעורר בבוקר כמנכ"ל או יו"ר ולומר 'אנחנו ממשיכים, נלחמים', זה דבר מדהים".

מצד שני, פוסק אמיתי, "ירושלים לא איתנו. למה אתם נותנים לנו להתמודד לבד? אתם צריכים להיות הגב שלנו, לחזק אותנו". הוא מדבר על ההמתנה לתוכנית לשיקום הצפון, ועל הסכומים שמוקצים לה. לדבריו, המשמעות של התקציב הנוכחי שמוקצה היא 20 אלף שקל לתושב הצפון לעומת 400 אלף לתושב בדרום. "כשאני רואה תקציב של 3.5 מיליארד שקל לצפון ו-18 מיליארד שקל לדרום, ומחלק פר אנשים, אני שואל למה? אנחנו שתי מדינות? אנחנו חזית". הוא מבהיר כי הוא, כמובן, לא מוכן להעלות על הדעת מקרה בו זוועות ה־7 באוקטובר היו פוקדות את הצפון, אך מבהיר שהנזק עצום - פיזי ונפשי. "ירושלים, אנחנו פה", הוא אומר.

במענה לשאלת ראש מחלקת החדשות בגלובס, בר לביא, אילו צעדים קונקרטיים צריכה הממשלה לעשות, הוא משיב: "לזרוע את זרעי הצמיחה. לבנות את התשתיות בכל האזור הזה בגליל, ולתת את הכלים להיות מוכנים בקפיצה מהירה לצאת לצמיחה". הוא מציין כי עתה, הסכים האוצר, לראשונה, לשפות ב-2.4 מיליארד שקל את העסקים, וכי הכספים הללו שהחלו לזרום הם ההתחלה. "בקורונה מקדם ההתאוששות היה מדהים", הוא אומר, ומכוון לתקופה שלאחר הגל השלישי. לדבריו, יש להכין כבר עכשיו תוכניות עבודה, בכל התחומים - ולהתקדם משם.

משברים קשים בענפי החקלאות והתיירות

ענבר בזק, מנכ"לית החברה הכלכלית גליל עליון, מספרת שאין משק בית אחד באזור שלא נפגע מהמצב. "אין פה משפחה שלא עוברת טלטלה, אפילו ברמה של הביטחון האישי, ולצד זה, יש פה בצפון אתגר של הביטחון הכלכלי וזה אירוע בפני עצמו". היא מציינת שבתים מגויסים למילואים, שהחרדה פוקדת את כולם, ושבנוסף לכל, "משפחות רבות מתמודדות עם חרדות כלכליות, בגלל הנושא של ירידה בהכנסות. בגליל, בגלל המרחק מהמרכז, שוק התעסוקה הוא שונה. אין כמעט משרות ציבוריות. אין פה משרדי ממשלה". רוב המועסקים באזור, היא אומרת, נחלקים לארבעה ענפים: "תעשייה, שזה המעסיק הכי גדול, תיירות, חקלאות ובנייה, ואלה הענפים שנפגעו הכי קשה מהמלחמה".

בחקלאות, היא מזכירה, ישנו משבר כלל־ארצי בשל עזיבת העובדים הזרים את הארץ. גם אלה שיש, היא אומרת, לא יגיעו לצפון המטווח. "יש שדות שאי אפשר בכלל להכנס לעבד", היא מתארת, ומדגישה שהנזק הוא לא רק עכשווי - אלא עתידי. "עץ שאתה לא קוטף עכשיו גם לא יניב בהמשך. עצים שלמים יהיה צריך לעקור".

"לגבי התיירות", היא ממשיכה, "משרד האוצר וממשלת ישראל קבעו קו פיצוי מאוד סתמי. החליטו שקו העימות הוא 9 ק"מ מהגבול, וכל מי שנמצא מעבר, לא מקבל מאז ינואר 2024 פיצוי. מסעדה בראש פינה שוות ערך למסעדה בתל אביב", וזה למרות שהאזור הזה, היא מזכירה, מבוסס על תיירות. "ארבעה מיליון תיירים ישראליים עוברים בציר הזה. 60 אלף תושבים פונו. כל ענף התיירות פשוט לא מתפקד. יש אפס פעילות תיירותית", היא אומרת. "אנחנו עולים לדיונים, מתחננים. איפה לא היינו. ועדת כספים, ועדת כלכלה, ואנחנו בסיטואציה שבה יוני עכשיו - ואנחנו מינואר בלי הכנסות".

העיוות הזה, היא מחדדת במענה לשאלת לביא, חל עם העובדים. "נכון להיום, עובד שפונה, זכאי להארכת חל"ת (חופשה ללא תשלום - נ"ס) אוטומטית, אבל מי שלא פונה - לא זכאי". והמשמעות של אי־קבלת כספי החל"ת, היא טוענת, היא שהעובדים לא יחזרו, גם אחרי שהמלחמה תסתיים. היא מזכירה את פירמידת הצרכים של מאסלו, את הצורך בביטחון ובכלכלה, ומדגישה שגם אם הביטחון ישוב - לא בטוח שהכלכלה תחזיק מעמד. היא מציינת אפקט דומינו, שעשוי למוטט עסקים בזה אחר זה. "על כל עסק בתיירות שנופל, נופלים הרבה עסקים סביבו. יש פה מרקם שלם של כלכלה שאם לא תציל ותוודא שהעסקים שורדים - תהיה קריסה כלכלית שלמה".

"האנשים הם מה שמחזיק אותי"

משה מרי, מנכ"ל החברה הגלובלית טבע נאות, שמפעליה בדפנה ובנאות מרדכי, מספר על ההתמודדות מהצד שלו. "ה־7 באוקטובר תפס את כולנו באופן שקשה למצוא לו מילים. תדהמה, כאב. עצרנו לכמה ימים, אבל המסר היה מאוד ברור: אנחנו ממשיכים, גם אם הקצב יהיה שונה, כי יום טוב יותר יגיע". ובכל זאת, הוא מספר איך פתאום הירי החל להגיע צפונה והאירועים התגברו. העובדים נפוצו לכל קצוות הארץ, וצריך היה להבין איך להתארגן. "אנשים שעובדים במפעל לא יכולים לעבוד מרחוק. יש המון פעילות שניסינו לקרב ולכווץ, הצלחנו להעתיק את הפעילות מדפנה ומתל חי, ולפעול בעיקר בנאות מרדכי", אך גם שם, הוא מזכיר, יש אזעקות יומיומיות.

הוא מספר, למשל, איך מצא את עצמו דואג באופן אישי למיגוניות, בסביבה נטולת ממ"דים, ולפזר אותם בסביבת המפעל כדי לייצר ביטחון. מרי ציין כי מה שמחזיק אותו אלו האנשים: "אנשים פשוט מדהימים, שמגיעים יום אחרי יום, עושים את העבודה, נלחמים. ואני אומר - אנחנו כאן, וזה גם המסר. זה קשה, אבל אנחנו לא מעתיקים את עצמנו למקום אחר".

"אם היו מיליון וחצי תושבים בגליל, כנראה לא היו חושבים לפנות אותו"

לחיים פייגלין, מנכ"ל צמח המרמן וסגן נשיא התאחדות הקבלנים, יש שורשים עמוקים במטולה. סבא רבא שלו הגיע לעיר לפני 135 שנה והיה ממקימיה. אחד מבניו היה יו"ר ועד מקומי הרבה שנים, והרבה מילדותו, הוא נזכר, הייתה בעיר.

"זה חלק צרוב מהשושלת שלנו", אמר פייגלין. "אנחנו בונים פה, בכרמיאל, בפינה הצפון מערבית של נהריה, וגם בקריית שמונה, מקדמים פרויקט גדול של התחדשות עירונית. לא הפסקנו לעבוד בגליל אפילו יום אחד. הגליל הוא חלק בלתי־נפרד ממדינת ישראל וצריך לתקף את זה. לא בטוח שבירושלים רואים בגליל חלק בלתי־נפרד ממדינת ישראל".

פייגלין סבור שהמפתח הוא במגורים. אם יגורו בגליל עוד מיליון וחצי־שניים, הוא אומר, הכול ישתנה. "גוש דן ספג אלפי טילים ואיש לא חשב לפנות אותם", הוא אומר. "כנראה שאם היו מיליון וחצי תושבים בגליל, לא היו חושבים לפנות אותו, והאסטרטגיה והטקטיקה היו הרבה יותר התקפיים והרבה פחות סובלניים למטחי טילים. אבל זה לא קרה. אני מקווה שזה יקרה בדור הקרוב ובשנים הקרובות". כשהוא מדמיין את זה, הוא רואה עיר מטרופולינית בצומת גולני או בכנרת.

הוא מספר גם שלמרות הכול, הביקוש לנדל"ן לא יורד. "בעודנו יושבים כאן, נפלו שני כטב"מים לא רחוק, באיילת השחר. לא מזמן נפל באכזיב. ובעודנו מדברים, נמכרה דירה - ממש בשעה האחרונה - באכזיב. אנחנו מוכרים יפה באכזיב בכל החודשים האחרונים. זה אומר שהציבור אופטימי, מצביע ברגליים, ורוצה לחיות באזורים המקסימים האלה. ואנחנו עם הציבור, רק שלא יפריע לנו".

במענה לשאלה, "מה הדבר האחד שהממשלה צריכה לעשות כדי לשקם את הצפון?", הם משיבים אחרת. פייגלין מדבר על הסרת רגולציה והפחתת מיסוי. "אני מבין שהמדינה צריכה כסף, אבל היא צריכה לאפשר גם לכלכלה לעבוד". בזק מתחברת לזה, ומצביעה באופן קונקרטי על מע"מ. "צריך לעשות הוראת שעה לחמש שנים של פטור ממע"מ", היא מציעה. "כמו באילת. זה ייתן 'בוסט' לתיירות ולבנייה, יביא לפה אוכלוסיות חדשות ותעשייה". מרי, מצדו, מדבר על תוכנית האצה. "אנחנו רוצים להסתכל קדימה", הוא אומר, ואמיתי מסכים - אך חושב שהקול שצריך להישמע הוא של התושבים. "יש הרגשה שהפקירו אותנו. הדבר הראשון שצריך, זה להחליט שרוצים לעשות. אחרי שיחליטו, אנחנו נעזור לממשלת ישראל ונגיד מה אנחנו רוצים פה בצפון. לא שהם יגידו לנו מה אנחנו צריכים. אבל קודם כל שירצו. כרגע, לא נראה שהם רוצים".

*** גילוי מלא: הכנס בשיתוף בנק לאומי