הבכירים שאולי יתחרו על כתרו של ג'ו ביידן

אנחנו עומדים בזמן נדיר, שבו הניסיון הפוליטי עשוי להיות קנה המידה היחיד, או העיקרי, להתאמה למועמדות לנשיאות.

● פרשנות | כל כך ברור שביידן חייב ללכת, וכל כך לא בטוח שהוא אומנם ילך 
● העימות הנשיאותי הראשון בארה"ב הוליד הרבה טענות. לא כולן מדויקות עובדתית 

במרוצת השנים ראינו מועמדים דלי ניסיון מגיעים לבית הלבן על יסוד מערכת בחירות ממולחת, כריזמה אישית ומזל: ג'ימי קרטר היה מושל מדינה לא מרכזית במשך ארבע שנים כאשר זינק אל המרוץ לנשיאות, ברק אובמה היה סנאטור במשך שנתיים, דונלד טראמפ היה רק דונלד טראמפ כל חייו. זה דף קורות חיים לא ראוי אפילו לעיון בתהליך של ראיון רציונלי לקבלה לעבודה.

עכשיו, אם ג'ו ביידן יסתלק, או יסולק, העומדים האפשריים בתור לרשת אותו כמועמדי המפלגה הדמוקרטית לנשיאות יצטרכו לשאת איתם דפי קורות קצת יותר רציניים משלושת הנ"ל.

השאלה הנצחית בבחירות בארה"ב היא איזו קטגוריה של ניסיון מיטיבה להכשיר מועמדים לנשיאות: כהונה מתחום הביצוע, או כהונה מתחום החקיקה? האם כהונת מושל מדינה היא המקפצה ההולמת ביותר, או כהונת סנאטור? כמובן, צירוף של שתיהן הוא אידיאלי, אבל בכל זאת, מה מן השתיים? או אולי אף לא אחת מן השתיים, אלא כהונה מיניסטריאלית?

שישה מושלים, שלושה יהודים

ברשימה המצטיירת של טוענים פוטנציאליים לכתרו הנשמט של ביידן מופיעים בעיקר מושלי מדינות. מפתיע חסרונם המלא של סנאטורים, לפחות בין השמות המוזכרים ביותר.

מפני הקוריוז, הרשימה כוללת שישה מושלי מדינות, ששלושה מהם יהודים. מוטב לזכור כי שום יהודי מעולם לא היה מועמד לנשיאות מטעם מפלגה מרכזית. הינה השמות המוזכרים ביותר, לפי שעה. הכול יכול להשתנות.

● סגנית הנשיא קמלה האריס. היא מס' 1 לא בזכות סיכוייה או הפופולריות שלה, אלא בזכות מעמדה. היא יורשת טבעית של הנשיא, אם כי לא של המועמד לנשיאות. הפופולריות שלה אומנם נמוכה, אבל היא תהיה מתחרה מרכזית. יהיה קשה לדלג עליה גם מפני שהיא השחורה היחידה ברשימה הלא־רשמית. הדמוקרטים אינם יכולים לנצח בבחירות בלי תמיכה מסיבית של מצביעים שחורים.

 קמאלה האריס, סגנית הנשיא / צילום: ap, Ronda Churchill

אחד האנשים רבי-ההשפעה ביותר במפלגה, ציר הקונגרס השחור ג'ימס קלייבורן מקרוליינה הדרומית, שמילא תפקיד מכריע בהבטחת ניצחונו של ביידן במקדימות המפלגתיות ב־2020, הביע אתמול תמיכה גלויה בהאריס אם ביידן ינשור.

● מושל קליפורניה גאווין ניוסום, בן 56. הוא עומד בראש המדינה הגדולה ביותר, כה גדולה עד שאילו היתה עצמאית היא היתה אחת משבע המעצמות הכלכליות הגדולות בעולם. הוא מכהן זו השנה השישית, עתיר ניסיון, מלוטש, ליברלי מאוד, ובתור שכזה יש לו בסיס תמיכה רחב מאוד. אבל הוא מואשם לעתים קרובות בהזנחת נושאים בוערים כמו מסים, פשע פלילי והגירה.

 גאווין ניוסום, מושל קליפורניה / צילום: ap, Rich Pedroncelli

● מושלת מישיגן גרצ'ן וויטמר, בת 52, מחזיקה ביתרון גיאוגרפי חשוב: היא באה מן המערב התיכון, שבו על פי רוב הסימנים יוכרעו הבחירות לנשיאות. היא אומנם קנתה הרבה אויבים בימין, בייחוד בזמן משבר הקורונה, אבל היא נבחרה פעמיים למושלת, והנהיגה את מפלגתה לפני שנתיים לניצחון היסטורי בכל הכהונות הבכירות של המדינה.

 גרצ'ן וויטמר, מושלת מישיגן / צילום: ap, Al Goldis

● מושל פנסילבניה ג'וש שפירו, בן 51, אומנם נבחר רק לפני שנתיים ופחות, אבל כבר רכש מוניטין של מתון ופרגמטי, המסוגל להגיע להסכמות רחבות עם מתנגדיו. הוא היה מקודם התובע הכללי של המדינה. אה, כן, אם לא ניחשתם, הוא יהודי.

● מושל אילינוי, ג'יי רוברט פריצקר, מכהן זו השנה השישית. יהודי. סיכוייו כנראה קטנים מאלה של אחרים, אף כי הוא יארח את ועידת הדמוקרטים באוגוסט. ספק אם המפלגה תרצה למנות פוליטיקאי משיקגו, הנחשבת ל"ליברלית מדי". הוא אגב היורש של רשת בתי המלונות "האייאט".

● מושל קולורדו, ג'ארד פוליס, בן 49, אף הוא יהודי. מולטי־מיליונר של הייטק. יהיה ההומוסקסואל המוצהר הראשון בבית הלבן אם ייבחר. הוא נשוי לגבר.

צריך להודות שהצירוף הזה, יהודי והומוסקסואל, אולי אינו ערובה לניצחון. אבל העובדה שהוא בא ממדינה מערבית, הרחק מוושינגטון, עשויה לעזור לו.

● פיט בוטיג'יג, שר התחבורה בממשל ביידן, המופקד על תוכניות התשתית הגדולות ביותר של זמננו (126 מיליארד דולר), החזיק רק בכהונה נבחרת אחת: ראש עיר קטנה במדינת אינדיאנה. הוא ידוע כחריף, מלוטש, חרוץ, טכנוקרטי, מתון ולא־רב־כריזמה. כמו פוליס מקולורדו, אף הוא הומוסקסואל, נשוי לגבר.

● מושל קנטאקי, אנדי בשיר (לא, לא סורי־לבנוני, אלא אירי), בן 46, הוא עוף נדיר: מושל דמוקרטי במדינה אולטרה־שמרנית, שהעניקה 62% לטראמפ ב־2020 וב־2016. הוא הצליח להיבחר פעמיים, בעיקר בזכות מזגו ומתינותו, וגם בזכות שם משפחתו. אביו היה מושל לפניו.

זו תהיה ברירה קשה מאוד, כל כך קשה עד שמועמד פשרה עשוי להופיע מחוץ לרשימה הזו; כל כך קשה עד שהמפלגה עלולה להיבהל, ולהחליט שבכל זאת ג'ו. אולי הוא אפילו סומך על זה.

רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר.