להגדרות הציונים לחצו כאן
נכון - ההצהרה נכונה ומדויקת
נכון ברובו - ההצהרה נכונה ברובה, אך יש בה מרכיב שאינו נכון או אינו מדויק
חצי נכון - חלק מההצהרה נכון וחלקה שגוי, או שהיא אינה כוללת פרטים מהותיים שעשויים לשנות את משמעותה
לא נכון ברובו - חלק קטן מההצהרה נכון ורובה שגוי, או שהיא מחסירה פרטים יסודיים באופן היוצר הטעיה מהותית לגבי משמעותה
לא נכון - ההצהרה כלל אינה נכונה
מטעה - ההצהרה יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות
כן, אבל - עובדה נכונה בפני עצמה, אך עובדות שלא צוינו עשויות להעמידה באור אחר. מומלץ לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר
לא מבוסס - לא קיימים נתונים עליהם ניתן לבצע קביעה פוזיטיבית לגבי נכונות הטענה, ואלה גם לא נאספים
ללא ציון - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת לאמירה ציון מובהק. הסיבות האפשריות לכך יכולות להיות: התבטאות שאינה מובהקת מספיק וניתן לפרש אותה במספר צורות, מחלוקת בין מומחים, מתודולוגיות שונות שלא ניתן להכריע ביניהן ועוד
שחרורם של כ־50 מחבלים בחזרה לעזה, וביניהם מנהל בית החולים שיפא, גרם לסערה ציבורית ולקרב האשמות. בשב"כ טענו כי הדבר נעשה מפאת מחסור במקום בבתי הכלא, וכי הם התריעו על כך בפני השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. לבן גביר, מצדו הייתה גרסה אחרת: "המחלוקת ביני לבין שירות הביטחון הכללי בעניין שחרור המחבלים אינה אם יש מקום בכלא או אין מקום בכלא", הוא אמר בסרטון שעלה בחשבונותיו ברשתות החברתיות. "שב"כ רוצה להיטיב את התנאים שצמצמנו - ואני אומר: לא יקום ולא יהיה… מאז המלחמה,בנינו יותר מ־2,500 מקומות לאותם מחבלים ארורים… אבל אין קייטנות". האם כך קרה?
● המשרוקית | האם שר האוצר לפיד הוציא לעבודה 60 אלף תלמידי ישיבה?
● המשרוקית | האם המקלטים לנשים מוכות עברו מתפוסת יתר לתפוסת חסר?
לפי מסמך של הסנגוריה הציבורית, שורשי המשבר הם בפסיקת בג"ץ מ־2017, שזכתה לכינוי "בג"ץ שטח המחיה". דוחות הכליאה של הסנגוריה הראו שאלפי עצירים ואסירים חיו בתנאי צפיפות קשים, עם מרחב אישי שנע בין 2 ל־3 מ"ר לאדם. בג"ץ החליט שצריך להעמיד לרשותם שטח מחיה מינימלי שיאפשר להם שהייה בכבוד במתקני הכליאה. השופטים גם נקבו במספר: 4.5 מ"ר לאדם (כולל שירותים ומקלחת). בפסק הדין נקבע כי הדבר צריך לקרות בשתי פעימות שיושלמו בתוך קצת יותר משנתיים. בפועל, הדבר התעכב ולא צפוי להיות מושלם לפני 2027.
בעקבות פרוץ המלחמה הועברה ב־18 באוקטובר הוראת שעה שמאפשרת לשר לביטחון לאומי להכריז על "מצב חירום כליאתי", באישור הממשלה והוועדה לביטחון לאומי של הכנסת. לאחר ההכרזה, מנהלי מתקני הכליאה יכולים להלין אסירים בניגוד להוראות הדין הנוגעות לשטח המחיה ולחובה לספק מיטה. ההעדפה היא לפגוע בתנאיהם של האסירים והעצירים הביטחוניים, אך בלית ברירה ניתן לעשות זאת גם לאסירים הפליליים. לאחר מספר הארכות, כרגע מצב החירום הכליאתי עומד בתוקף עד ספטמבר 2024.
ולאחר הרקע הזה, מה המצב בשטח? לפי הודעת שב"ס, אכן נוספו 2,500 מקומות כליאה: 1,600 בבינוי ועוד 900 באגפי אוהלים בכלא קציעות. הנתון, נציין, לא הופיע בדיווחים שהשר ושב"ס צריכים להעביר לוועדה לביטחון לאומי במסגרת הוראה השעה.
הנתון הזה לא מספק את כל התמונה: לפי דוחות הסנגוריה הציבורית, ערב המלחמה מצבת הכלואים עמדה על 16,353 איש, משמעותית יותר מתקן הכליאה שעומד על 14,500 איש. ב־6 ביוני מצבת הכלואים כבר עמדה על 21,474 איש. בחישוב פשוט, במהלך שמונת חודשי המלחמה הראשונים נוספו 5,121 כלואים נוספים - כפול ממקומות הכליאה החדשים שנוספו. לכן, התוספת במקומות אומנם משמעותית, אבל לא קרובה לעמידה בקצב הגידול באסירים.
מטעם השר בן גביר נמסר: "מדיניות השר בן גביר היא שכי בתי הכלא אינם קייטנות, וטרוריסטים יקבלו את המינימום הנדרש על־פי הדין הבינלאומי".
בשורה התחתונה: דברי בן גביר מטעים. לפי שב"ס אכן נוספו מאז תחילת המלחמה 2,500 מקומות כליאה חדשים. עם זאת, במקביל נוספו יותר מ־5,000 כלואים - כפול מקצב הגידול במקומות הכליאה.
תחקיר: יובל אינהורן
לבדיקה המלאה לחצו כאן
שם: איתמר בן גביר
מפלגה: עוצמה יהודית
מקום פרסום: רשתות חברתיות
ציטוט: "המחלוקת ביני לבין שירות הביטחון הכללי בעניין שחרור המחבלים אינה אם יש מקום בכלא או אין מקום בכלא... מאז המלחמה, בנינו יותר מ־2,500 מקומות לאותם מחבלים ארורים"
תאריך: 1.7.24
ציון: מטעה
לאחר הפרסום על שחרורו ממעצר של מנהל בית החולים שיפא בעזה, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ספג ביקורת על כך שלא עשה די כדי להגדיל את מספר מקומות הכליאה - ובכך אילץ את המדינה לשחרר עצירים ביטחוניים. בתגובה פרסם בן גביר סרטון, בו טען: "מאז המלחמה, בנינו יותר מ־2,500 מקומות לאותם מחבלים ארורים". בדקנו האם מספר מקומות הכליאה שנוספו אכן אמור לתת מענה לצרכים הנוכחיים.
לפי מסמך של הסנגוריה הציבורית, ברקע של משבר הכליאה שנוצר עומד פסק הדין של בג"ץ שניתן 2017 (בג"ץ 1892/14 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' השר לביטחון פנים) המכונה "בג"ץ שטח המחיה". במסגרת פסק הדין נקבע כי על המדינה להעמיד לרשותם של העצורים והאסירים שטח מחיה מינימלי שיאפשר את שהייתם במתקני הכליאה בכבוד.
פסק הדין התבסס, בין היתר, על דוחות תנאי הכליאה שפרסמה הסנגוריה הציבורית לאורך השנים, מהם עלה כי אלפי עצורים ואסירים בישראל שהו בתנאי צפיפות חמורים ובלתי אנושיים המגיעים לכדי 2 עד 3 מ"ר לאסיר.
בית המשפט קבע כי בתוך שתי פעימות, תספק המדינה לכל עצור שטח מחיה של 4.5 מ"ר (כולל שירותים ומקלחת). נקבע כי בתוך 9 חודשים ממועד מתן פסק הדין תפעל המדינה להרחבת שטח המחיה לכל עצור ואסיר עד למינימום של 3 מ"ר (הפעימה הראשונה), ותוך 18 חודשים - להרחבת שטח המחיה עד למינימום 4.5 מ"ר כולל שירותים ומקלחת (הפעימה השנייה).
רק כשנתיים לאחר מתן פסק הדין, הודיעה המדינה כי השלימה את הפעימה הראשונה, וכי כל האסירים והעצורים בישראל מוחזקים בשטח מינימלי של 3 מ"ר. אשר למימוש הפעימה השנייה, המדינה הגישה מספר בקשות לדחיית מועד יישום פסק הדין, שבמרכזן עמדה אישור התוכנית הממשלתית לייעול והרחבה של מערך הכליאה ומרחב המחיה בבתי הסוהר (החלטת ממשלה 1903 מאוקטובר 2022) - התאריך העדכני ליישום פסק הדין הוא עד סוף שנת 2027.
אלא שב־18 באוקטובר 2023, לאחר פרוץ המלחמה, נחקק כהוראת שעה תיקון לפקודת בתי הסוהר שמגדיר לראשונה "מצב חירום כליאתי". כפי שמוסבר בסקירה של הצוות המשפטי של הוועדה לביטחון לאומי, לפי החוק, השר לביטחון לאומי רשאי, באישור הממשלה והוועדה לביטחון לאומי של הכנסת, להכריז על מצב חירום כליאתי. בהתקיים מצב חירום כליאתי, רשאים מנהלי בתי הסוהר להלין אסירים בניגוד להוראות הדין לעניין שטח מחיה מזערי ולעניין חובת ההלנה על מיטה. ככלל, החוק קובע כי יש להעדיף את ביצוע ההצפפה בקרב האסירים והעצורים הביטחוניים, אך אם אין חלופות אחרות, ניתן לעשות זאת גם לגבי האסירים והעצורים הפליליים.
תוקף ההכרזה של השר הוא לחמישה ימים לכל היותר, אולם הממשלה רשאית להאריך את תוקפה של ההכרזה לתקופות נוספות. במקרה שלנו, השר לביטחון לאומי הכריז על אירוע חירום כליאתי ב־22 באוקטובר - וב־26 באוקטובר הממשלה האריכה אותו בפעם הראשונה. כבר אז, נכתב בהחלטת הממשלה כי "לנוכח המצב הביטחוני השורר במדינה... יש צורך במקומות כליאה נוספים באופן מיידי, ולא ניתן לקיים את ההוראות לעניין שטח מחיה או את ההוראות לעניין זכאות למיטה". מאז הממשלה האריכה את מצב החירום הכליאתי, כאשר בפעם האחרונה הממשלה האריכה את המצב עד ספטמבר 2024.
כשמצב החירום הכליאתי עומד בתוקף, החוק מחייב את השר לביטחון לאומי למסור אחת לשבועיים דיווח על צעדים נוספים שננקטים לטיפול במצב החירום הכליאתי ואת נציב שירות בתי הסוהר לדווח על הנתונים במיתקני כליאה. נכון להיום, הדיווח האחרון נמסר ב־13 ביוני.
הנתונים הללו מאפשרים לנו לשים בקונטקסט את אמירתו של בן גביר על התוספת של 2,500 מקומות כליאה. ומה באשר לנתונים עצמם? ראשית, נציין כי לפני הסנגוריה הציבורית, עוד בטרם מצב החירום הביטחוני אסירים ועצורים הוחזקו בצפיפות קשה במתקני הכליאה בישראל. ערב המלחמה, מצבת הכלואים עמדה על 16,353, חריגה של קרוב ל־2,000 כלואים מתקן הכליאה (סך כל מקומות הכליאה בכלל בתי הסוהר) שעומד על 14,500 כלואים.
ומאז המצב רק החמיר. לפי הדיווח האחרון לוועדה, מצבת הכלואים נכון ל־6 ביוני עמדה על 21,474 כלואים (זאת לעומת "תקן כליאה" של 14,500 - כלומר כמעט 7,000 כלואים מעל התקן). טרם המלחמה, מצבת הכלואים עמדה על 16,353 - כלומר, עלייה של 5,121 כלואים במצבת הכלואים מפרוץ המלחמה. לכן, אף שבן גביר התגאה בתוספת של 2,500 מקומות כליאה חדשים מאז אוקטובר - בכל זאת לא נוספו מספיק מקומות כדי לפצות על העלייה במספר הכלואים.
לגבי הטענה לתוספת של 2,500 מקומות, נציין כי היא מופיעה גם בהודעה שיצאה מטעם השב"ס. לפי הארגון, נוספו 2,500 מקומות כליאה בבתי הכלא הביטחוניים. מתוכם, 1,600 מקומות כליאה בבינוי ו־900 מקומות כליאה באגפי אוהלים בכלא קציעות.
ואולם הנתון לא מופיע בדיווחים שנמסרו לוועדה לביטחון לאומי על־ידי השר עצמו ונציב שב"ס. מה שכן דווח הוא על השלמת בנייתם של למעלה מ־440 מקומות כליאה במסגרת הסבת שטחים ציבוריים למקומות כליאה (מתוך תוכנית בינוי להוספת כ־880 מקומות כליאה במתקני הכליאה הביטחוניים); ועל 100 כלואים שנקלטו, עד ל־6 ביוני, במתקן הכליאה קציעות (כאשר התוכנית היא לקלוט במסגרת זו 500 כלואים). לוועדה דווח גם על בינוי בכלא "אלה" (בבאר שבע) שכלל בניית ארבעה אגפי כליאה המכילים 416 מקומות כליאה.
בנוסף, מקודם יישום של החלטת ממשלה 1712 מאפריל האחרון, במסגרתה הוחלט לפעול להוספת כ־1,000 מקומות כליאה נוספים במתקני כליאה ואגפים ביטחוניים עד סוף 2024 - כשהשר מסר שהם יוקמו בעיקר במתקני קציעות ועופר. אלא שנכון ליוני, פעילות היישום עדיין ממתינה להקצאת תקציבים וכוח־אדם.
חוץ מזה, ממלא־מקום נציב בתי הסוהר דיווח כי בחודש יוני הוכנסו למתקני הכליאה 4,204 מיטות זמניות ומזרנים, מתוכם 3,347 באגפי ביטחוניים ו־857 באגפי פליליים. עוד דווח שמתוך ש־8,477 אסירים ביטחוניים (כ־91% מכלל האסירים הביטחוניים) הוחזקו בתנאי מחיה שאינם עומדים בפעימה הראשונה של החלטת בג"ץ שהזכרנו, כאשר בקרב כלל האסירים הנתון עומד על כ־55%.
מלשכת השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, נמסר: "פתרונות הכליאה שהשר בן גביר התייחס אליהם משולבים מבינוי מקומות חדשים, לצד 'הצפפה' בתאים הקיימים. במסגרת זו נוספו בבינוי כ־2,500 מקומות חדשים, לצד ביצוע 'הצפפה' בתאים הקיימים עבור אלפי אסירים נוספים. מדיניות השר בן גביר היא שבתי הכלא אינם קייטנות, וטרוריסטים יקבלו את המינימום הנדרש על־פי הדין הבינלאומי. עידן חגיגות המחבלים בכלא הסתיים".
לסיכום, אף שבן גביר התגאה בתוספת של 2,500 מקומות כליאה מאז אוקטובר, מאז פרוץ המלחמה מצבת הכלואים עלתה בלמעלה מ־5,000 כלואים - כך שתוספת כזאת אינה מספיקה כדי להדביק את העלייה במספר הכלואים. לכן דבריו של בן גביר מטעים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.