האם לשוטר מותר להחרים לכם את הטלפון כחלק ממעצר? כן, אבל יש סייגים

אחד הגורמים שמעלים את המתח בתוך ישראל הוא האלימות המשטרתית בהפגנות. מקרה שקיבל לאחרונה תשומת־לב מיוחדת הוא של ח"כ נעמה לזימי, לאחר שהותקפה לכאורה בעצמה על־ידי שוטר. המשטרה מצדה שחררה סרטון בו נראית לזימי מנסה להעביר טלפון וחפצים אחרים של אחד העצורים מידיו לידי אישה אחרת. בראיון שקיימה למחרת בכאן ב' היא הגנה על הנראה בווידאו: "אני לא הבנתי באיזו סמכות הם (השוטרים) לוקחים טלפון של עצור. אין להם שום סמכות לעשות דבר כזה, צריך צו שיפוט". האומנם כך? 

● הקרימינולוג שעשה מהפכה בעבודת השיטור בעולם יודע מה הטעות של בן גביר בטיפול במפגינים
● עורכי דין לבג"ץ: לבטל את קידום הקצין החשוד באלימות קשה נגד מפגינים

אין בכוונתנו להיכנס למקרה הספציפי בו הייתה מעורבת לזימי, אלא לבחון את את הטענה הכללית לפיה אין לשוטרים סמכות להחרים טלפון של עצור ללא צו. סמכויות השוטרים בנושא מוסדרות בפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) מ־1969. סעיף 22(א) לפקודה, בפרק שעוסק ב"פעולות אגב מעצר", קובע כי "שוטר העוצר אדם, או המקבל עצור או אסיר למשמורתו, רשאי לערוך חיפוש על גופו… בבגדיו או בכליו". סעיף קטן (ג) ממשיך: "דברים שנתפסו בחיפוש לפי סעיף קטן (א) יוחזקו במשמורת".

בנוסף, סעיף 32(א) לפקודה מרשה לשוטר "לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה". פקודות המטה הארצי מפרטות מה בדיוק כוללת הסמכות הזו, למשל אם החפץ "עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה", או ש"הוא ניתן כשכר בעד עשיית עבירה או כאמצעי לעשייתה".

נראה אם כן שבניגוד לדברי לזימי, החוק דווקא כן מסמיך שוטר להחרים טלפון בעת מעצר. אבל גם את זה צריך לסייג: "העילה לתפיסת החפץ קשורה בחשש לשיבוש ראיות או לביצוע עבירה בחפץ המסוים", אומרת לנו פרופ' חגית לרנאו, לשעבר הסנגורית הציבורית הראשית. "הסמכות צריכה להיות מופעלת בהתאם לעבירה שבגינה החשוד נעצר". לכן, לדבריה, הפגנות פחות רלוונטיות לעילה כזו.

סיון תהל מהאגודה לזכויות האזרח הרחיבה בפנינו: "אם יש חשד ראשוני שיש על הטלפון ראיות לביצוע עבירה, כעיקרון יש לשוטר סמכות. אבל הדבר הזה כמעט ולא קורה ולא רלוונטי להפגנות. כי איזה חומר כבר יכול להיות במכשיר שיש בו חשד לעבירה פלילית?". 

מח"כ לזימי נמסר בתגובה: "אומנם קיימת סמכות חוקית לקחת טלפון נייד מידי עצור, אך יש להשתמש בסמכות זו בזהירות ואך ורק כאשר מדובר במעצר מוצדק. במקרה זה לא הייתה כל עילה חוקית למעצר וגם לא להחרמת הטלפון הנייד.

"אדגיש כי העצור העביר את הטלפון הנייד שלו וכן את המפתחות שלו באמצעות שוטרת במקום לידי מכרה שלו. ברור שלא הייתה סיבה להחרים בכוח את הטלפון הנייד במקרה שכזה. השוטרים לא הראו כל כוונה להחרים את הטלפון, עד שהם החלו להכות אותי באלימות רבה - חנקו אותי, משכו בשיערי תוך כדי הפלתי אל הקרקע והשתמשו בטלפון כתירוץ נפסד. זהו דבר חמור מאוד.

"עוד אדגיש כי מדובר במעצר שווא: המפגין שוחרר באותו לילה, וגם הטלפון הנייד הושב לידיו. כלומר, לא הייתה סיבה הן למעצר והן להחרמה. למיטב ידיעתי, המשטרה גם לא ביקשה צו חדירה לתוכן הטלפון.

"הודעת הדוברות של משטרת בן גביר נועדה להלבין את האלימות המשטרתית הקשה שהופעלה נגדי, ויש לגנות אותה בתוקף. בחודשים האחרונים וברוחו של השר הממונה, מעצרי שווא וכן החרמת טלפונים ניידים בידי שוטרים מידי מפגינים שומרי חוק, הפכו לתופעות רווחות ומסוכנות מאוד במהלך ההפגנות נגד הממשלה.

"על המשטרה לנהוג באיפוק, באנושיות ובהתאם לחוק. אין מקום למעצרי שווא, אין מקום להחרמת טלפונים ניידים בצורה שרירותית, ואין מקום לתקיפת מפגינים ואף לתקיפת חברת כנסת בעלת חסינות פרלמנטרית. על דוברות משטרת ישראל להפסיק לגבות התנהלות בלתי חוקית זו".

בשורה התחתונה: דברי לזימי אינם נכונים. כעיקרון החוק מסמיך שוטרים להחרים ללא צו חפצים של עצורים, ובהם מכשיר הטלפון. עם זאת, מומחות עמן דיברנו מסתייגות מהרלוונטיות של סמכות זו למקרים של הפגנה. 

תחקיר: אביה שקלאר־חמו