מה אומרת לכם 1949? מותר להניח שלא הרבה. המערב עוסק בשבועות האחרונים בציון ימי־שנה דרמטיים, המתקשים לעורר התרגשות אצל רוב המתבוננים.
● יואב קרני, פרשנות | ג'ו ביידן: "הו, בחייך, למבקרים אין מושג על מה הם מדברים"
● תקציבי הביטחון של החברות בברית נאט"ו זינקו מסיבה עיקרית אחת
● יואב קרני, פרשנות | ארמנים וישראלים לוחמים את מלחמת האבות
בחודש שעבר, ועידת פסגה מערבית ציינה את יום השנה ה־80 לנחיתת בעלות הברית בחופי צרפת. השבוע, בוושינגטון, 32 מנהיגים ואורחיהם מציינים את יום השנה ה־75 להקמת הברית הצפון־אטלנטית, זו הידועה בראשי התיבות האנגליים נאט"ו.
שני המאורעות האלה נגזרו מאותו אריג. 1944 כוננה את ראש הגשר לשחרור אירופה מהיטלר; 1949 כרתה את שוחת המגן נגד סטאלין. צריך להודות שהשוחה עלתה יפה, בניגוד לחומות־גבול אחרות; אבל אולי היא עלתה יפה רק מפני שהסובייטים לא העמידו אותה במבחן ממשי.
רוב התרחישים של ימי המלחמה הקרה הניחו שהצבא הסובייטי לא יהיה זקוק אלא למספר ימים כדי להגיע אל החוף האטלנטי של צרפת. אבל האיום של נשק גרעיני אמריקאי הספיק כדי ליצור את 'מאזן האימה'.
כה ברור היה נצחונה של נאט"ו עד שתחילה היה נדמה כי אין בה עוד צורך. בתחילת שנות ה־90, תמרוני מלחמה של נאט"ו התקשו לשוות אויב קונקרטי לנגד עיניהם של המתמרנים. רוסיה היתה מוטלת על הקרשים. ב־1994 היא אפילו הובסה במלחמה נגד מיליציות צ'צ'ניות בקווקז. אמרו אז על הצ'צ'נים כי הסיבה היחידה שהם לא הגיעו למוסקבה היתה שנגמר להם הדלק.
1949, מעמד החתימה על ברית נאט''ו בהובלת הנשיא הארי טרומן. שוחת המגן נגד סטאלין / צילום: ap
מזהים את האויב
המידה שבה התהפכו היוצרות מְחֻוֵּורֶת עכשיו לעיני כול. חרדה עמוקה מפעמת בדמוקרטיות האירופיות. רובן מתחמשות בקצב חסר תקדים. הן מוטרדות בשאלות של הגנה אנטי־בליסטית. חומת הגנה פיזית עומדת להימתח לאורך חלק מן הגבול המזרחי של נאט"ו. איש אינו צריך סימולציה כדי לזהות את האויב. ערב כינוס נאט"ו בוושינגטון, טילים בליסטיים רוסיים הלמו בבית חולים לילדים מוכי סרטן במרכז קייב. המנהיגים הנועדים אמנם לא היו זקוקים לתזכורות, אבל ההתקפה ריעננה את זכרונם.
מה חשב ולדימיר פוטין כאשר אישר את ההתקפה? אפשר כמובן רק לנחש, אבל הדעת נותנת שהוא רצה להלך אימים על המערב. הוא התחיל את דרכו כקצין זוטר של המשטרה החשאית הסובייטית במזרח גרמניה הקומוניסטית. הפחדה היתה שיטת הפעולה שעליה התחנך. 'תנועות שלום' אירופיות טבעו את הסיסמא הנואלת, better red than dead, 'מוטב להיות קומוניסט מאשר למות'. הוא היה רוצה להקים לתחייה את ההיגיון ההוא. יש לו לא מעט שותפים פוטנציאליים באירופה. אבל השאלה אינה הפוליטיקה האירופית. נשיא אוקראינה וולודומיר זלנסקי אמר ביום ג' בוושינגטון, "עכשיו, הכול ממתינים לנובמבר. האמריקאים ממתינים לנובמבר, אירופה, המזרח התיכון, האוקיאנוס השקט - כל העולם ממתין לנובמבר". הוא רמז כמובן ל־5 בנובמבר, היום שבו תסתיים ההצבעה בבחירות בארה"ב (היא תתחיל עוד בסוף ספטמבר).
זלנסקי הוא אורח הכבוד בוועידת נאט"ו. מה מאוד היה רוצה להיות אחד ממשתתפיה הקבועים. אבל דרכה של אוקראינה לנאט"ו ארוכה וסוגה בחוחים. היא הייתה קשה מלכתחילה, והיא עומדת להיות קשה מתמיד אם דונלד טראמפ יושבע לנשיא בינואר. סבירות נצחונו גוברת והולכת.
ונשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי. 75 שנה לנאט''ו בסימן אוקראינה / צילום: ap, Jose Luis Magana
זלנסקי אחר רפובליקאים
אין זה מקרה שזלנסקי נענה ברצון להזמנה לנאום באוזני קרן רונלד רייגן בוושינגטון, מרכז מחקר שמרני הקרוי על שמו של הנשיא המנוח. רייגן היה הנשיא האחרון של המלחמה הקרה, ולעמידתו התקיפה נגד מה שהוא כינה 'קיסרות הרשע' מיוחס תפקיד מרכזי בתהליך התקפלותו של המשטר הסובייטי.
הרפובליקאים נדדו מאז אל זרועותיו של דונלד טראמפ, אשר ביקר בפומבי את מדיניות רייגן בימים ההם, והזהיר שהתנגדות המערב לברית המועצות תצית מלחמת עולם חדשה. הוא היה מעדיף לשכוח ולהשכיח, והרפובליקאים עצמם מבכרים אמנזיה. אבל הוא חוזר עכשיו ומזהיר, כי ג'ו ביידן מדרדר את אמריקה אל מלחמת עולם שלישית. אין לו כל עניין בנאט"ו, אין לו כל סנטימנטים כלפיה. הוא חזר והבהיר, בגלוי ובדלתיים סגורות, שהוא לא יבוא לעזרת בעלות הברית האירופיות אם רוסיה תתקוף אותן.
מה יקרה לאוקראינה אם הוא יחזור? האירופים מקווים למצוא די משאבים ודי נשק כדי לאפשר לאוקראינה להוסיף ולהילחם על נפשה. ב־2022, כשרוסיה פלשה, לא היה לאירופים כל סיכוי לעמוד לבדם במשימה הזו. מאז, הם הכניסו סדר בענייניהם, וסך כל הסיוע האירופי לאוקראינה הגיע עד פברואר השנה למאה מיליארד דולר ויותר. הסיוע האמריקאי המאושר עומד על 175 מיליארד דולר, אם כי לא כולו התממש. האירופים לא יוכלו למלא את מקומה של ארה"ב. מצבה של אוקראינה עכשיו חמור מאוד, אבל אולי לא נואש באותה מידה שהיה בסוף החורף, לפני שהסיוע האמריקאי התחדש. ביום ג', מנהיגי נאט"ו הציגו רשימה מרשימה של טילים שהם מבטיחים לספק לאוקראינה. הם מקווים שהטילים האלה יצטרפו לכלל מטריית הגנה; היא תהיה לא מושלמת, אבל היא אולי תסתום חלק ניכר של הפרצות.
המפתח - והמרעום
האוקראינים ומליצי היושר שלהם במערב מזהירים, כי רק היכולת לתקוף את בסיסי השיגור של הטילים, בעומק רוסיה, תגן על התשתית האוקראינית ועל מרכזי הערים. אבל קשה להעלות על הדעת שארה"ב ובעלות בריתה יסירו את הווטו על שימוש כזה. הן מוסיפות לחשוש מפני הרגע שבו פוטין יאבד את עשתונותיו, וילחץ על הכפתור הגרעיני.
הערכה הדדית של חולשות היא הן המפתח והן המרעום. אם היא נכונה, היא המפתח למניעת מלחמה כוללת; אם היא שגויה, היא עלולה להצית את המלחמה הזו.
רוסיה הניחה בימי פלישתה הראשונים שהמערב חלש פוליטית, כלכלית ומנטאלית. סגנו של פוטין במועצה לביטחון לאומי, דמיטרי מדבדב, התנבא אז ש"הדודות בבריסל" יזחלו על גחונן, כאשר מחירי האנרגיה יאמירו, וכלכלת אירופה תשותק. כיוצא בזה, מנהיגי המערב, כולל הנשיא ביידן, חזו התמוטטות של כלכלת רוסיה תחת כובד הסנקציות. אף אחת מן התחזיות לא התממשה, אבל בעינו עומד ההיגיון שהניב את הציפיות.
נאט"ו לא קמה כדי להגן על אוקראינה, אבל המציאות משנה את כללי התנהגותה. כאשר קמה איש לא היה מעלה בדעתו שהיא תכלול יום אחד את כל הגרורות הסובייטיות במזרח אירופה ואת שתי הנייטרליות המובהקות ביותר ביבשת, שוודיה ופינלנד.
אכן, אין עוד עניין אחד העוזר יותר לריכוז מאשר נוכחותו של אויב צעקן וגס רוח, המעורר את הרושם שהוא נעדר עכבות ומשולל שכל ישר. ולדימיר פוטין שיקר וחזר ושיקר כל כך הרבה פעמים עד שאין בררה אלא להאמין לו כשהוא מבטיח גוג־ומגוג. זה אם תרצו הפרדוקס המאחד את המערב, לפחות עד ינואר הבא.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
