כמה דברים הרימו לאחרונה את מצב הרוח בהוליווד. הראשון היה ההצלחה הגדולה של "הקול בראש 2", שהיה סרט האנימציה המהיר ביותר בהיסטוריה להגיע להכנסות של מיליארד דולר. השני היה הידיעה שחברת ההשקעות Thrive של ג'וש קושנר (אח של ג'ארד, שהיה יועץ בכיר לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ ונשוי לבתו איוונקה) השקיעה כ-100 מליון דולר בחברת הסרטים A24.
● "טיפול לילי": כדור הרגעה הכרחי במציאות הישראלית
● יוצר יוצא אתיופיה בסדרה בועטת שלא מנסה לרכך את התמונה לצופים
הדרך של A24 מחברת הפצה קטנה וצנועה למיני-מייג'ור, מותג שמפיק סרטים ב-50 מיליון דולר, נשענה על שני עקרונות עיקריים: ראשית, מתן חופש יצירתי כמעט מוחלט, חסר תקדים במונחים הוליוודיים, ליוצרים שלהם; ושנית, לא להשתמש בשיטות השיווק המסורתיות היקרות אלא להסתמך על הזולה והמוצלחת מכולם - מפה לאוזן. איך עושים את זה? A24 (שאגב, לשמה אין משמעות מיוחדת, זהו רק כביש שיוצא מרומא שאחד ממייסדי החברה נסע עליו) לא הפיקה סרטים בכלל עד 2016, רק הפיצה אותם. זה אומר שהיא שילמה לחברת הפקה סכום קטן בהרבה מזה הנדרש להפקת סרט, תמורת הזכות למכור אותו לבתי קולנוע ולפלטפורמות אחרות שמכניסות כסף מהצרכן. והיא עשתה זאת בימים שבהם מודל האולפנים ההוליוודי כולל שליטה גם בהפקה וגם בהפצה, לעתים גם בערוצי השיווק לצרכן.
"ספרינג ברייקרס" של הרמוני קורין מ-2012 היה הסרט הראשון ש-A24 הפיצה אי פעם. קורין יצר סרט צעיר, עם כוכבות דיסני כמו סלינה גומז, אלא שאצלו היה סיפור מחוספס בהרבה, כולל סקס וסמים, במראה ייחודי בצבעי ניאון שמאוד התאים לתפיסת העולם של המייסדים, דניאל כץ, דייויד פנקל וג'ון הודג'ס. הלוק הזה הפך מאז לסימן ההיכר של סרטי הסטודיו. כדי לשכנע את קורין למכור להם את הסרט להפצה, הם הכינו לו חבילת שי ובה מאנצ'יס ובאנגים בצורת אקדחי מים. שיטת השיווק שלהם כללה חלוקת מוצרי מרצ'נדייז מגניבים והפצת שלל ממים שזכו למאות אלפי לייקים בפייסבוק ולעשרות אלפי שיתופים (הרבה במונחי 2013). השיטה עבדה: ספרינג ברייקרס פתח מצויין את סוף השבוע הראשון שלו ושבר שיאי מכירת כרטיסים בז'אנר הסרטים העצמאיים. הסרט הכניס למעלה מ-30 מיליון דולר - סכום לא גדול ביחס לשוברי קופות, אבל הצלחה גדולה לסרט עצמאי שעלותו הייתה 5 מיליון דולר בלבד.
משם הדרך להצלחה היתה קצרה. הצוות של A24 הצליח שוב ושוב למצוא סרטים "מוזרים" של יוצרים חדשניים שהצליחו לייצר הרבה מאוד רעש בקרב חובבי סרטים מושבעים - והכנסות יפות מאוד ביחס לתקציבים. הם הניעו את הקריירות של יוצרים כמו ארי אסטר ("מידסומר"), רוברט אגרס ("איש הצפון", "המגדלור") וצמד הבמאים דניאלס (כלומר דן קוואן ודניאל שיינרט, שקטפו 7 אוסקרים על "הכל בכל מקום בבת אחת", כולל הסרט הטוב ביותר). A24 היו גם אלה שנתנו לגרטה גרוויג ("ברבי") את הצ'אנס הראשון עם "ליידי בירד".
מהר מאוד הפך A24 לכוח שיוצרים צעירים ומוכשרים רואים בו מנוף לקידום הקריירה. היצירתיות השיווקית שלהם הגיעה לשיא עם "אקס מכינה" של אלכס גארלנד, שעבורו הם פתחו פרופיל טינדר לדמותה של אליסיה ויקאנדר, המזמינה גברים לראות את הסרט שבמרכזו מערכת יחסים מורכבת בין אדם לרובוטית AI.
עולים לשלב הבא: הפקה
ב-2016, אחרי 3 זכיות באוסקר (ברי לרסון שחקנית ראשית עבור "חדר", אפקטים ל"אקס מכינה" והדוקו הטוב ביותר ל"איימי") הגיע הזמן מבחינתם לעלות לשלב הבא: הפקה.
"אור ירח" היה הסרט הראשון שהם הפיקו בעצמם. זה היה הימור על ברי ג'נקינס, במאי שעשה עד אז סרט קטן אחד, 8 שנים לפני. ההימור השתלם והסרט שעלה 4 מיליון דולר בלבד הכניס 65 מיליון וזכה באוסקר עבור הסרט הטוב ביותר. ב-2017 התחילו ב-A24 להפיק גם סדרות טלוויזיה, בהן הלהיט בכיכוב זנדאיה "אופוריה" עבור HBO, את "עצבים" ( Beef) עבור נטפליקס ואת "הקללה" עם אמה סטון ונת'ן פילדר עבור פאראמונט. גם מול אולפנים גדולים יותר היה ל-A24 רצף נאה, והם מוציאים 15-20 סרטים וסדרות בשנה. בגלל שהסרטים זולים יחסית, קל להם "להחביא" כישלונות ולשלוח אותם ישירות לסטרימינג בלי שזה יפגע במותג. בעבר השקעה בסדר הגודל שהביא איתו ג'וש קושנר הייתה מסדרת מיני-מייג'ור כזה (אולפן מסדר גודל בינוני) לכמה שנים קדימה. אבל A24 מנסים לאחרונה לעשות את קפיצת המדרגה שתיקח אותם לליגה של הגדולים. הסרט "מלחמת האזרחים" של אלכס גארלנד היה הניסיון הראשון שלהם לעשות בלוקבסטר בתקציב גבוה יחסית (50 מיליון דולר) והוא הצליח באופן יחסי, עם הכנסות של 110 מיליון דולר. יחד עם ההכנסות מהדיגיטל ומהסטרימינג, מובטח לו רווח צנוע.
הערכת שווי נאה
הכסף נכנס לחברה לפי הערכת שווי של 3.5 מיליארד דולר, סכום גבוה מאוד בהתחשב שלחברה (שאין ספק שהיא רווחית כרגע) יש קטלוג של כ-150 סרטים בלבד, נחשבים ואיכותיים ככל שיהיו, ו-50 סדרות שרובן הופקו עבור גורמים אחרים (כלומר אינן שלה) ואין לה עסקים אחרים (כמו שיש לאולפנים הגדולים).
לשם השוואה, "ליונסגייט" שגם היא עוסקת רק בהפקה והפצה, יש קטלוג של 20 אלף סרטים וסדרות ומחזיקה במותגים מצליחים כמו "משחקי הרעב" ו"ג'ון וויק", מוערכת בשווי של 4 מיליארד דולר לפני חוב (2 מיליארד אחריו). MGM, שגם לה קטלוג של עשרות אלפי סרטים, נמכרה לפני כמה שנים לאמזון ב-8.5 מיליון דולר, סכום שהיום ברור שהיה מופרך לחלוטין. "סוני קלאסיקס", חטיבת האינדי של סוני, מייצרת סכומים דומים ל-A24 ואיש לא היה חושב שהיא שווה יותר מכמה מאות מליוני דולרים.
סימני השאלה מתגברים לאור העובדה ש-A24 הוערכה בשנת 2022 ב-2.5 מיליארד דולר ומאז לא קרה שום דבר שיצדיק קפיצה של מיליארד נוספים בהערכת השווי.
מה בכל זאת יש ל-A24 שאין לאחרות? קהל נאמן. זהו אולפן האינדי הראשון בהיסטוריה שמצליח לעשות כסף ממרצ'נדייז. לא רק של הסרטים, אלא של המותג A24 עצמו. אביזרי אופנה ואומנות עם הלוגו נמכרים במהדורות מוגבלות, ויש להם מועדון לקוחות שהחברים בו משלמים 5 דולרים בחודש כדי ליהנות מהטבות וקדימויות. זהו סטודיו עם "מטמון תרבותי" משמעותי, והשפעה קריאטיבית רבה הן בברנז'ה ההוליוודית והן בקרב קהל חובבי הסרטים.
בניגוד למיני-מייג'ורז מהעבר כמו מירמקס למשל, שהרימה את עצמה על גב ההצלחה האדירה של "ספרות זולה" ב-1994 והפיקה הצלחות כמו "שייקספיר מאוהב", "סיפורו של וויל האנטינג" ו"הפצוע האנגלי", הסרטים של A24 נחשבים אולי ארט-האוס, אבל פונים במובהק לקהל צעיר, מתוחכם ואופנתי. לחברה יש גם הסכם בסכום לא ידוע עבור חלון Pay One עם "מקס", פלטפורמת הסטרימינג של וורנר (HBO MAX לשעבר), ולשם מגיעים כל הסרטים של החברה אחרי שהוקרנו בקולנוע.
קפיצת מדרגה מסוכנת
קפיצת המדרגה של מיני-מייג'ור מהפקת סרטים קטנים וזולים לגדולים ויקרים יותר עלולה להיות מסוכנת. אלה מוצאות את עצמן כחברות חסות של סטודיו גדול (ניו ליין למשל) או מתפרקות (פוליגרם, רלטיביטי ואחרות). A24 למדה על בשרה הפסד משמעותי עם "בו מפחד" בכיכובו של חואקין פיניקס, שהפסיד לה כ-30 מיליון דולר.
בנוסף, חברה שמתבססת על תדמית "מגניבה" צריכה גם להשתדרג ולהתחדש, אחרת כל דבר שנראה מקורי הופך לשטיק מעייף. האם גיוסי הכספים הנוכחיים יאפשרו לחברה הצעירה להפוך לסטודיו שיודע להפיק סרטים של 100 מיליון דולר בקופות ולייצר מותג ששווה מיליארדים, או ש-2-3 כישלונות רצופים של סרטים בתקציב גבוה יביאו אותו לפשיטת רגל? הזמן יגיד, אבל בסביבה שונאת סיכון כמו הוליווד של 2024, אי אפשר שלא להחזיק אצבעות לאלה שלוקחים אותו כל פעם מחדש.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
