הטריאתלט הישראלי שחוזר לאולימפיאדה: "אני מגיע ספורטאי אחר"

את גבו של הטריאתלט האולימפי שחר שגיב ממכבי תל אביב מעטר קעקוע גדול של זאב. הוא מיילל ושלושה זאבים קטנים לוטשים אליו מבט. טריאתלון, תחרות משולבת של שחייה, רכיבה על אופניים וריצה, הוא לא ספורט קבוצתי. אבל שגיב, כמו הזאב, דווקא רואה עצמו חלק מלהקה.

● ראיון | הרקדנית שהפכה לספורטאית פאראלימפית: "מגיע למדינה יותר כבוד מאשר לי, אני הכי רוצה את זה בעולם"
● דברים שלא ידעתם על המשחקים האולימפיים של פריז 2024 

הספורט התחרותי עובר כחוט השני במשפחת שגיב. באולימפיאדת טוקיו לפני שלוש שנים השתתף שחר לצד אחיו הצעיר רן. הם עשו דרך ארוכה יחד, השיגו שניהם את הקריטריון האולימפי הנכסף, והתייצבו על קו הזינוק של הטריאתלון האולימפי, הכולל 1,500 מטר שחייה, 40 ק"מ רכיבה ו־10 ק"מ ריצה.

את ההשראה קיבלו מאבא, ד"ר שמי שגיב, שייצג את ישראל במרתון באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. כשהיו קטנים נהג לומר להם שלא חשוב לו איזה ענף יבחרו - העיקר שיעסקו בספורט.

 מימין: שחר שגיב, האב שמי והאח רן. משפחה אולימפית / צילום: איגוד הטריאתלון העולמי

אבא שלך הוא דמות דומיננטית בחייך, מה לקחת מהניסיון שלו כמרתוניסט אולימפי?
"למדתי ממנו שצריך לנסות לקחת הכול בפרופורציה ולא לשכוח גם ליהנות מהדרך ומהחוויה הזאת שנקראת משחקים אולימפיים".

בטוקיו סיים שחר במקום ה־20 בזמן של 1:47:10 שעות, אחיו רן הגיע למקום ה-35 ב־1:49.04 שעות. אך כשנה לאחר האולימפיאדה הודיע רן על פרישה. הוא חש שהגיע למיצוי עצמי.

עד כמה אחיך חסר לך באימונים?
"החוסר שלו באימונים מורגש מאוד. תמיד דחפנו זה את זה למקומות הכי טובים והוצאנו זה מזה את הטוב ביותר, אבל למזלי הוא יהיה איתי בפריז ויעודד אותי".

פריז תהיה הפעם השנייה שלך במשחקים האולימפיים. מה ההבדל מבחינתך?
"זה מרגש באותה המידה ואפילו אולי יותר. במשחקים הקודמים הגשמתי את חלום הילדות שלי עם אחי רן, אבל לצערי הרבה מהאנשים שחשובים לי, החברים שלי והקהל עצמו לא היה שם בשל מגפת הקורונה. הפעם, כשאני יודע שכולם עומדים להיות שם, אני חושב שזה מדגדג בלב אפילו יותר.

"מלבד הריגוש עצמו, לאולימפיאדה הזאת אני מגיע ספורטאי אחר. אני מרגיש יותר בוגר, ספורטאי שכבר עבר משחקים אולימפיים ויודע איך להתנהל בתוך כל הקרקס הזה שעומד להיות שם".

התאמנת הפעם בצורה שונה?
"בטריאתלון עבודה לאורך זמן היא שמביאה הישגים, ולכן אני לא מנסה לעשות דברים מיוחדים מדי, פשוט להמשיך לעבוד קשה ולהיות עקבי עם כמה שפחות פציעות בדרך".

סימן את פריז עוד בטוקיו

טריאתלון הוא ענף צעיר סך הכול. הוא מוסד כתחרות לראשונה ב־1974 בסן דייגו, ולאולימפיאדה נכנס רק במשחקי סידני 2000. לקח עוד 16 שנים עד שהטריאתלט הישראלי הראשון יגיע לאולימפיאדה. רון דרמון, אז בן 24, התחרה בריו 2016 וסיים במקום ה־26 מתוך 55 משתתפים, בזמן של 1:48:41 שעות.

אך הקריירה שלו נקטעה שנה לאחר מכן, כשרוכב אופניים חשמליים פגע בו באימון בפארק הירקון. דרמון הודיע על פרישה מספורט מקצועני. אל הוואקום שנותר נכנס שגיב, שכבר ב-2015 זכה לראשונה באליפות ישראל בטריאתלון ושמר על התואר ב-2016. באותה השנה גם סיים שלישי באליפות אירופה עד גיל 23 שנערכה בבולגריה.

ואז הגיע שגיב לטוקיו. הוא רשם פתיחה פחות מוצלחת, כשבחלק השחייה דורג במקום ה־34, אך הצליח להדביק את הפער ברכיבה וכאמור סיים במקום ה־20. כבר אז, מיד אחרי התחרות, סימן את פריז כיעד הגדול הבא. בינתיים הספיק לרשום הישג נוסף כשקטף את מדליית הכסף במשחקים האירופיים בקרקוב, פולין, 2023.

מה אתה מתכוון לעשות שונה הפעם?
"בשונה מטוקיו, לשלב של השחייה פה תהיה משמעות אדירה, ואני צריך לשים לב לזה הרבה יותר מאשר בתחרויות הקודמות".

לאחר טוקיו החלפת את צוות המאמנים ובהם גם אבא, שהיה מאמן הריצה שלך, בליאור כהן.
"החלטנו שהגענו למיצוי וגם רצינו ליהנות מהעובדה שאנחנו אב ובן. לא תמיד זה היה פשוט. המאמן החדש, ליאור כהן, הכניס הרבה זוויות של מדע וטכנולוגיה לאימונים. זה משהו שמאוד רציתי להכניס לתוכנית המקצועית שלי והוא ידוע ביכולת לשלב זאת".

כבר מתכונן לחצי איש ברזל

אחת הסוגיות המרכזיות בחיי ספורטאי אולימפי, בטח בענפים עם פחות הצלחות לספורט הישראלי, היא שאלת הכסף. "למזלי יש איתי שותפים לדרך - חברת הרבלייף וחברת אלטשולר שחם - שנותנים לי ראש שקט מבחינה כלכלית ואת הגב המלא כדי שאוכל אך ורק להתאמן ולהגיע להישגים הגבוהים ביותר. נוסף על כך, אני מקבל תמיכה מהוועד האולימפי כי אני משתייך לסגל הכסף וגם ממכבי תל אביב. מלבד זאת, בטריאתלון מקבלים תשלום על זכיות בתחרויות ועל הגעה למיקומים גבוהים. ישנה גם הסופרליג, שהיא ליגה פרטית עם חוזים אישיים שהתחריתי בה בשלוש השנים האחרונות".

שגיב מזכיר את הסופרליג, שבה מתחרים 40 טריאתלטים בכירים בענף. עצם השתתפותו מעידה על איכויותיו ביחס למתחרים בעולם. לא קל לקבל הזמנה וסך כל הפרסים בתחרות נועד לקבץ את הספורטאים הטובים בענף. כך למשל, המנצח בכל תחרות מקבל 20 אלף דולר, ומנצח כל הסבב מעשיר את קופתו ב-50 אלף דולר. מדובר בתחרות קבוצתית, מה שמגדיל את הסיכויים, והקבוצה המנצחת לוקחת הביתה 120 אלף דולר. זו ליגה עם כיסים עמוקים למדי גם בהשוואה לענפים אחרים, סך הפרסים בתחרות מוערך ב־1.5 מיליון דולר.

מה שגרת האימונים השבועית שלך?
"שישה אימוני ריצה, חמישה אימוני שחייה, ארבעה אימוני רכיבה ושני אימונים של חדר כושר ומניעת פציעות. מבחינת הקילומטרז' השבועי אני רץ 70-80 ק"מ, שוחה 20-25 ק"מ ורוכב 250-300 ק"מ. שלל האימונים הללו מתרכזים ל-25 עד 27 שעות. רוב השנה אני מתאמן וחי בארץ ומדי פעם נוסע למחנות אימונים בחו"ל, בעיקר לקראת תחרויות חשובות כמו המשחקים האולימפיים שלקראתם הייתי במחנה אימונים מיוחד בספרד".

אתה מתכנן להגיע ללוס אנג'לס 2028?
"חד־משמעית אנסה להגיע למשחקים האולימפיים השלישיים שלי בלוס אנג'לס ולסגור מעגל עם אבי, שהתחרה שם ב־1984 במרתון. זו תהיה עוד הגשמת חלום".

ומה לגבי מרחקים ארוכים יותר, של חצי איש ברזל ואיש ברזל מלא?
"כבר אחרי המשחקים האולימפיים של פריז אני מתכוון להתחיל לנסות להתחרות במרחקים הארוכים יותר של חצי איש ברזל. לגבי איש ברזל מלא אני לא בטוח עד כמה זה מושך אותי, מה גם שזה עלול לפגוע בי כשארצה לחזור למרחקים הקצרים יותר לקראת קביעת הקריטריון ללוס אנג'לס בעוד ארבע שנים".