שלב הגמר בבחירות לנשיאות מתחיל בפועל. הושלמו שתי רשימות המועמדים, "כרטיסים", כפי שמכנים האמריקאים. קמלה האריס בחרה ביום שלישי את שותפה, המועמד הדמוקרטי לסגן נשיא. עכשיו נחוצה הסכמה פורמלית של ועידת המפלגה, המתחילה ב־19 באוגוסט.
● פרשנות | פרשת ג'וש שפירו: האם האריס לא מינתה את מושל פנסילבניה לסגנה מפני שהוא יהודי ותומך בישראל?
● פונה לבייס הפרוגרסיבי: זה המועמד של קמלה האריס לסגן הנשיאות
ֿאין כללים במינוי סגנים. היסטורית, זהותם הייתה בעלת חשיבות שולית, אף כי תשעה סגנים בתולדות ארה"ב נכנסו לנעלי נשיאים שלא יכלו לסיים את כהונותיהם, בדרך כלל מפני שמתו או נרצחו במהלכן. עד שנכנסו, הם היו בדרך כלל חשובים כקליפת השום, או כפי שאמר סגן נשיא אחד לפני 90 שנה, "הכהונה הזו לא שווה יריקה".
כאשר שאלו את הנשיא אייזנהאואר ב־1960 אם סגנו הצעיר ריצ'רד ניקסון השפיע על איזשהו מהלך בשמונה השנים הקודמות, אייזנהאואר השיב בלי ניד עפעף, "תנו לי שבוע לחשוב". אבל בחצי המאה. האחרונה, נשיאים התחילו להטיל משימות רציניות על סגניהם.
"לא לגרום נזק"
במשך הרבה שנים נהגו להגיד שתפקידו העיקרי של מועמד לסגן נשיא הוא "לא לגרום נזק" למועמד לנשיא. אבל במרוצת הזמן התעצב היגיון קצת יותר חיובי. בחירה שקולה של המועמד לסגן נשיא יכלה להוסיף איזון גיאוגרפי, דמוגרפי או רעיוני ל"כרטיס".
אם המועמד ימני מאוד, אצל הרפובליקאים, הוא יכול להוסיף מישהו מתון. זה מה שעשה רונלד רייגן עם ג'ורג' בוש האב ב־1980, למורת רוחם של השמרנים במפלגתו. אם המועמד הוא מצפון מזרח, אפשר לאזן אותו עם מועמד דרומי. זה מה שעשה ג'ון קנדי (מסצ'וסטס) עם לינדון ג'ונסון (טקסס) ב־1960. המועמד הלא־לבן הראשון בתולדות ארה"ב, ברק אובמה, מינה לבן, ג'ו ביידן. ביידן מינה את האשה הראשונה, שהיא גם הלא־לבנה הראשונה. והאשה ההיא, שבאה מקליפורניה, מינתה ביום שלישי גבר לבן מן המערב התיכון.
האם זה כרטיס מאוזן? לא בטוח. הרפובליקאים יעשו כמיטב יכולתם לשכנע את הבוחרים שזה כרטיס "ליברלי רדיקלי", מה שישראלים מכנים "שמאלני".
בדרך כלל למועמדים לנשיאות יש הרבה זמן להתלבט. להאריס לא היה זמן. היא זינקה אל מועמדות מפלגתה רק שבועיים קודם, לאחר פרישת ביידן. הפור נפל ביום שני בלילה. המועמד הדמוקרטי לסגן נשיא הוא טים וולז (Walz), מושל מדינת מינסוטה, במערב התיכון.
המערב התיכון זועף
מינסוטה היא מדינה של 6 מיליון איש, ליד הגבול עם קנדה. יש לה היסטוריה ארוכה של העדפות שמאליות יחסיות, אבל יש בה אוכלוסייה ימנית נוצרית ניכרת. יש בה גם כיסים גדלים של מהגרים לא־לבנים. היא נחשבת פחות או יותר לדמוקרטית "בטוחה", אם כי לא בהפרש מכריע.
ההסבר הפוליטי הרגיל להעדפת וולז נוגע למשהו המכונה "החומה הכחולה", שאמורה להבטיח ניצחון דמוקרטי דרך שורת מדינות במערב התיכון. חישוב סטנדרטי מראה, שכדי להגיע אל מספר הקסמים 270 בחבר האלקטורים, שבידיו מסורה בחירת הנשיא, על הדמוקרטים לנצח לפחות בחמש מדינות של המערב התיכון.
המערב התיכון שרוי במצב רוח זועף מאז התחילה שקיעתו הכלכלית, בשנות ה־70. הוא היה מרכז התעשייה הכבדה של אמריקה, אבל קווי היצור ומקומות העבודה עתירי התגמולים נדדו למקסיקו, סין, הודו ווייטנאם. מאז, המערב התיכון פסח על שני הסעיפים. ב־2016, "החומה הכחולה" קרסה, ושלוש מחמש המדינות החיוניות ערקו אל טראמפ, בהפרשים זעירים.
למודי הלקח הזה, שתי המפלגות מתעניינות במערב התיכון. טראמפ בחר סנאטור מתחיל ממדינת אוהיו, ג'יי.די. ואנס, רק בן 39. בחירתו היתה קשורה ברושם שהביוגרפיה האישית שלו תחבב אותו על המערב תיכוניים. הוא בא מעיר קטנה במדינת אוהיו, וגדל על רקע חברתי של עוני, של ניוון תרבותי ושל שקיעה פיזית.
הואיל וטראמפ מנסה לפנות אל "האדם הנשכח" באזורים הכפריים של אמריקה, ואנס התאים להפליא, לכאורה. מאז, ספקות ניכרים התעוררו ביחס להתאמתו, בייחוד בגלל הצהרות שעוררו שערורייה או לפחות אי־נוחות, אפילו בתוך מפלגתו.
"השמאלי ביותר"
טים וולז הוא המערב־תיכוני של קמלה האריס. אף הוא נולד בעיירה קטנטנה, 400 בני אדם בלבד; הוא שירת 20 שנה במשמר הלאומי, שהוא ארגון צבאי הכפוף למושלי מדינות, אבל עומד לרשות הממשלה הפדרלית; הוא היה מורה לגיאוגרפיה בבית ספר תיכון, ואימן קבוצת פוטבול מקומית; הוא היה ציר בית הנבחרים בוושינגטון במשך 12 שנה לפני שנבחר למושל, ב־2018. בקונגרס הוא היה ידוע כמחוקק פרגמטי, שלא היסס לשתף פעולה עם יריבים פוליטיים; כמושל הוא נטה שמאלה בענייני כלכלה וחברה.
מכל הטוענים לכהונת סגן הנשיא הוא היה אחד הפחות ידועים. 70% מן האמריקאים בסקר דעת קהל אחד אמרו שמעולם לא שמעו את שמו. מה הביא אפוא את האריס למנותו, חוץ מן ה"כימיה"?
ובכן, מיוחסים לו מיומנות פוליטית ניכרת וניסיון ניהולי. יש לעלייתו צד משעשע: הוא זינק אל אור הזרקורים בשבוע שעבר, כאשר השתמש במלה האנגלית Weird (משונה, או תמהוני), כדי לתאר את טראמפ ואת ואנס. שימוש הלשון הזה הוציא את טראמפ מכליו, והתפשט כמאכולת אש במדיה החברתית. האריס עצמה התחילה להשתמש בו.
הרפובליקאים מתארים אותו כ"מועמד השמאלי ביותר מאז ומעולם". אחדים מהם שיגרו מסרי לעג לדמוקרטים, הודו להם על המינוי והכריזו שבחירת וולז תקל על טראמפ לנצח בנובמבר.
לא בטוח כלל שטראמפ מסכים איתם. רק לפני שלושה שבועות הראו הסקרים שהוא דוהר לניצחון. סקרי הימים האחרונים כבר מראים תיקו. חשוב לזכור, שלא הסקרים הארציים הם הנותנים, אלא הסקרים בקומץ מדינות מפתח. שם יש לטראמפ יתרון זעיר, בגבולות טעות הדגימה. היתרון הזה קטן ממה שהיה בימי ביידן האחרונים.
טים וולז לא יטה את הבחירות לטובת קמלה האריס, אבל, במקרה הטוב, יקנה לה משקל סגולי. התובעת לשעבר מקליפורניה תוכל להישען מפעם לפעם על זרועו של מאמן הפוטבול לשעבר ממינסוטה, כדי לנסות ולהפריך את טענתו החוזרת של טראמפ שהיא ומפלגתה מייצגות את "האליטה". הבחירות האלה יוכרעו באמצעים פופוליסטיים, וטים וולז אסף מספר לא מבוטל של אמצעים כאלה בתרמילו הפוליטי.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר.
כתבות
ני"ע
