שני גלי הפצצות בארבעה מחוזות שונים, חמה, חומס, דמשק וטרטוס, במסגרת התקיפה שמוגדרת כנרחבת ביותר בסוריה מזה שנים, שמיוחסת לישראל. כך מסתכמים אירועי הלילה (ב') החריג בפעילותו העוצמתית נגד הנוכחות האיראנית בסוריה.
● איראן מקווה למצוא פתרון למשבר הכלכלי שלה דרך מקור לא צפוי
● החות'ים שוב הצליחו להפיל מל"ט אמריקאי ששווה 30 מיליון דולר. איך הם עשו את זה?
זהו אינו אירוע של מה בכך משום שלפי סוכנות אי.אף.פי, מאז פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה ב־2011 - ישראל ביצעה מאות תקיפות במדינה, במיוחד נגד יעדים איראניים. אז מה ידוע על מה שהתרחש הלילה? מהו המתקן הבולט שהותקף בעוצמה? וכמה בכלל איראן משקיעה בבניית המיליציות? גלובס עושה סדר.
מה ידוע על מה שהתרחש הלילה?
בסביבות השעה 23:20 בלילה (של יום א'), החל גל התקיפות הנרחב כשמאותו השלב, בדומה למקרים רבים, משטר אסד מנסה לצמצם את גודל האירוע, ואילו התקשורת העולמית נותנת מידע נרחב יותר. לפי צבא אסד, תקפה ישראל מהאוויר מכיוון צפון לבנון, אתרים צבאיים במרכז סוריה. בעקבות כך, לטענתם, נהרגו שלושה ונפצעו 15 אנשים נוספים.
בסוכנות הידיעות הממשלתית של אסד, סאנא, ראיינו את מנהל בית החולים במסיאף, ד"ר פייסל היידר, שסיפר כי הם מטפלים בכמה פצועים "במצב קשה". במשטר גם ניסו להפנות תשומת לב לשתי שריפות שנגרמו כתוצאה מהתקיפה, וציינו כי נגרמה פגיעה בכביש ואדי אל־אויון במסיאף.
מנגד, ערוץ "אל־חדת'" הסעודי דיווח כי 15 טילים פגעו במחוזות חמה, חמס ודמשק. בה בעת, המרכז הסורי לזכויות אדם שיושב בלונדון דיווח כי אחד מיעדי התקיפה הבולטים היה מרכז מדעי במסיאף, ומתקנים נוספים שבהם "מיליציות איראניות ומומחים מוצבים במטרה לפתח אמל"ח בסוריה". שני מקורות מודיעיניים אזוריים סיפרו לסוכנות הידיעות רויטרס, כי המתקן במסיאף "נפגע כמה פעמים".
מהו המתקן שהותקף במסיאף?
כבר בשנת 2022 חשף שר הביטחון דאז, בני גנץ, במסגרת נאום בכנס בניו יורק יותר מעשרה מתקנים של "המרכז למחקרים מדעיים", סרס (CERS), שאחראי על ייצור ופיתוח אמל"ח לצבא אסד. מוקד פעילות שהוצף באותו נאום היה מסיאף, שבו לאורך מלחמת האזרחים התרחבה הנוכחות של המיליציות הפרו־איראניות, משמרות המהפכה, ומומחי אמל"ח איראנים. "בהתאם לחזון סולימאני", אמר גנץ, "איראן הפכה את את המתקן במסיאף למתקן ייצור טילים ואמל"ח מדויק לטווח בינוני וארוך עבור חיזבאללה והמיליציות הפרו־איראניות".
מעבר לכך, במכון עלמא הישראלי חשפו בדוח מידע לגבי המיקוד העיקרי של איראן - פיתוח וייצור טילים ורקטות מדויקים, טילי שיוט וכלי טיס בלתי מאוישים על אדמת סוריה. אותו מרכז למחקרים מדעיים שהקים משטר אסד בשנת 1971 ובטרם מלחמת האזרחים בסוריה היה מהמובילים במזרח התיכון, הפך לפי עלמא לפלטפורמת שיתוף פעולה במלחמת האזרחים של אסד עם איראן וחיזבאללה.
לאורך השנים, המרכז היה אחראי על חקר, פיתוח וייצור צבאי של אמל"ח מתקדם כדוגמת טילים בליסטיים קצרי טווח מדגם פאתח 110, שמשמשים את חיזבאללה. "זהו לב פרויקט דיוק הטילים של שיתוף הפעולה האיראני־סורי ושל חיזבאללה", הסבירו בעלמא. כמו כן, במכון גם הזהירו כי המרכז "אחראי לפיתוח וייצור נשק כימי, ביולוגי ואף פוטנציאלית גרעיני".
"מספר ההרוגים בתקיפה הישראלית באזור מסיאף עומד על שבעה, מתוכם שלושה אזרחים - כולל גבר ובנו שהיו ברכב, וכן ארבעה חיילים לא מזוהים", כך דיווח המרכז הסורי לזכויות אדם על תוצאות המתקפה באזור. לפי המידע של הארגון, במתקפה על המתקן נפצעו לפחות 15 נוספים ונפגעו תשתיות צבאיות. "13 פיצוצים עוצמתיים נשמעו באזור מתקני המחקר במסיאף", סיכמו במרכז את האירוע.
מה היקף הכוחות הפרו-איראניים בסוריה?
מאז אמצע שנת 2023 ועד אמצע 2024, חלה ירידה במספר העמדות האיראניות ברחבי סוריה מ־570 ל־529. כך עולה מדוח של מכון "ג'אסור". מתוך אותה נוכחות, 52 הם בסיסים צבאיים ו־477 מוצבים, שפרוסים לפי הפילוח הבא: 117 במחוז חאלב, 109 במחוז דמשק, 77 בדיר א־זור, 67 בחומס, 28 בחמה, 27 באידליב, 20 בקונייטרה, 17 בלטקיה, 16 בדרעא, 14 בא־רקה, 13 בסווידא, תשעה בטרטוס, שמונה בחסכה, ושבעה בעיר דמשק.
הכוחות הללו, בעיני איראן, לא חשובים רק באספקט של הנוכחות בסוריה עצמה. על אחת כמה וכמה במלחמת חרבות ברזל, סוריה היא נכס אסטרטגי כמוקד ייצור, הרכבה והובלה של אמל"ח לחיזבאללה בלבנון. אולם במכון ג'אסור מייחסים את מרבית הירידה במספר העמדות האיראניות בהיערכות מחודשת שנובעת ממתקפות אוויריות ישראליות ואמריקאיות נגדם מאז פרוץ המלחמה. מ־14 מהעמדות במחוז קונייטרה שהיו מאוישות בחיילי מיליציות, הועברו לידי אנשי צבאות רוסיה וסוריה, "ככל הנראה בתגובה לפנייה ישראלית לרוסיה להבטיח שאתרים אלו לא ישמשו לפעולה צבאית שמכוונת לגולן הישראלי".
כמה איראן משקיעה בטיפוח המיליציות?
בזמן שהמצב הכלכלי והחברתי באיראן עצמה חמור, משטר האייתוללות משקיע הון בפיתוח המיליציות הפרו־איראניות, שאותן הוא מכנה "ציר ההתנגדות". מחקר שביצע מכון IISS בנושא "רשתות ההסתננות האיראניות במזרח התיכון" ופורסם בנובמבר 2019 הצביע כי היקף ההשקעה השנתית של איראן במיליציות בסוריה, בעיראק ובמורדים החות'ים בתימן מסתכם ב־16 מיליארד דולר מדי שנה. לצד זאת, 700 מיליון דולר המועברים מדי שנה לחיזבאללה.
ברמת התקציב האיראני הכולל, משמרות המהפכה הם הגוף הביטחוני המתוקצב ביותר. בשנה הפיסקאלית 2023-2022, הם קיבלו 1,190 טריליון ריאל איראני - פי שלושה מתקציב הארגון לפני שנתיים בלבד. מדובר על סכום שגדול פי כ־2.4 מזה של הצבא, שבתווך עוד נמצאת המשטרה.
על אף התקציב הגבוה, דיווח של ערוץ איראן אינטרנשיונל האופוזיציוני מלפני שנה, הציף שחיקה במשכורות חיילי המיליציות הפרו־איראניות. לפי הדיווח, המשכורות של זיינביון הפקיסטנים ופאטמיון האפגנים, שמופעלים בסוריה, ושל החות'ים צנחו בשנים האחרונות מ־700 דולר בחודש ב-2018 לכ-100-200 דולר ב-2022. מנגד, לוחמי חיזבאללה נהנים ממשכורות בסך כ-1,300 דולר בחודש, ולוחמי המיליציות בסוריה מכ-250 דולר.
מהי העמדה הסורית לגבי המלחמה?
החזית הצפונית היא מרכזית מאוד במלחמת חרבות ברזל בגלל חיזבאללה, אבל באופן יחסי הזירה הסורית שקטה. מי שעומד מאחורי כך הוא הנשיא בשאר אסד שעדיין מתמודד עם מלחמת אזרחים, מדינה מפוצלת ושסועה, ולא מעוניין במלחמה כוללת עם ישראל. עם זאת, נראה שזו לא העמדה הרוחבית במסדרונות דמשק. הרמטכ"ל הסורי שביקר בטהרן, עבד אל־כרים מחמוד אברהים, התיר למיליציות הפרו־איראניות לשגר כטב"מים מסוריה לישראל בחודש יולי, ללא הסכמת אסד. כך לפי דיווח ב"אל־חדת'".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.