חיסול בכיר חיזבאללה וההסלמה בצפון בכותרות העיתונים בעולם

על רקע המלחמה המתפתחת ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין, בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל במלחמה, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.

● מתקפת הביפרים: בעיתונות הבריטית מדווחים על "סצינות שלקוחות מסרט אימה"
● פרשנות | בודד, מבולבל וחבול: נסראללה עומד בפני החלטה שתקבע את עתיד חיזבאללה  

1איך מסקרים את ההסלמה בצפון?

"חיזבאללה וישראל החליפו מהלומות במהלך הלילה, לאחר שבוע של התקפות ישראליות נועזות בלבנון", נכתב בניו יורק טיימס. "חיזבאללה שיגר יותר מ-100 רקטות בתחילת יום ראשון על פני אזור רחב ועמוק יותר בצפון ישראל, עם נפילה ליד העיר חיפה, כאשר נראה היה שהצדדים מתגלגלים לקראת מלחמה כוללת אחרי חודשים של הסלמה במתיחות", נכתב בלוס אנג'לס טיימס.

"בפעולות הצבאיות המוגברות האחרונות, הודיע ​​היום חיזבאללה כי 'בתמיכה בעמנו הפלסטיני האיתן ברצועת עזה ובתמיכה בהתנגדות האמיצה והמכובדת שלו, ההתנגדות האסלאמית פקדה את בסיס רמת דוד ונמל התעופה ביום ראשון, עם עשרות טילי פאדי 1 ופאדי 2, בתגובה לתקיפות הישראליות החוזרות ונשנות באזורים שונים בלבנון, שהובילו לנפילתם של חללים אזרחיים רבים'", נכתב הבוקר באל ג'מהורייה הלבנוני. נכתב כי "בהודעה אחרת הדגיש הארגון כי 'בתגובה ראשונית לטבח האכזרי שביצע הצבא הישראלי באזורי לבנון השונים ביום שלישי וביום רביעי (פיצוצי הביפרים והמכשירים האלחוטיים), הפציצה ההתנגדות האסלאמית את מתחמי התעשיות הצבאיות של חברת רפאל, המתמחה באמצעים וציוד אלקטרוניים, וממוקמים מצפון לחיפה'".

מתוך הניו יורק טיימס, מאת אואן וורד, ליאן סטאק, אפרת לבני. לקריאת הכתבה המלאה. 
מתוך הלוס אנג'לס טיימס, מא נטלי מלזר, אבי סוול, באסם מרו. לקריאת הכתבה המלאה. 
מתוך 'אל ג'מהורייה' הלבנוני. לקריאת הכתבה המלאה. 

2מכה קשה לחיזבאללה: איך מסקרים את חיסול איברהים עקיל?

"ישראל חיסלה את איברהים עקיל: אך ארה"ב היא זו שהיתה צריכה לעשות זאת", נכתב בכותרת של כתבה שפורסמה במידל איסט פורום. ארה"ב האשימה זמן רב את עקיל על תפקידו בחטיפת ורצח אמריקאים והציעה פרס עבור מידע שיוביל ללכידתו, נכתב. צוין כי "אין ספק שישראל ידעה על מקום הימצאו הכללי של עקיל במשך שבועות, אם לא חודשים או יותר. הם עקבו אחריו והכירו את הדירות השונות בהן הגיע. או שלארה"ב היה המידע הזה, או שלא. אם לא, זה חושף פער מודיעיני שעל וויליאם ברנס, מנהל סוכנות הביון המרכזית ה-CIA, להסביר לפני הקונגרס".

בוושינגטון פוסט צוטטה אמל סעד, מרצה לפוליטיקה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת קרדיף בוויילס, החוקרת את חיזבאללה: "זו בהחלט מכה גדולה" לחיזבאללה, אמרה. אך נכתב כי סעד גם "הזהירה שחיזבאללה נוהג להחליף במהירות ובצורה חלקה אפילו את המפקדים הבכירים שלו. לא סביר, היא הוסיפה, שההרג ישפיע על פעולות הארגון".

ובכל זאת, "חיסולו של עקיל יהווה מכה קשה נוספת לארגון", נכתב באל ג'זירה. באל אכבר הלבנוני נכתב כי "אף אחד בעולם לא זקוק לראיות נוספות כדי להוכיח שלאויב כבר לא אכפת מכל סוג של כללים. לאחר 'מעשי הטבח' של יום שלישי ורביעי שכוונו לכחמשת אלפים לבנונים, כולל לוחמי התנגדות ואזרחים, הגיעה הפשיטה שהשמידה עשרות בתים אזרחיים, כדי להתנקש בחיי מנהיג הג'יהאד הגדול איברהים עקיל". בכך, ישראל "פתחה את הדלת לרמה חדשה של עימות שתאלץ את ההתנגדות לאמץ שיטות חדשות".

בוול סטריט ג'ורנל נכתב כי "ישראל מסבה את תשומת לבה לגבולה עם לבנון כאשר שדה הקרב של רצועת עזה הופך לסטטי, ומשגרת סדרה תקיפה של תקיפות שהרסו את חיזבאללה". נכתב כי "מתקפות הביפרים ומכשירי הקשר בשבוע האחרון חשפו כיצד ישראל חדרה עמוק למערכות התקשורת של חיזבאללה, בעוד שתקיפה אווירית על ביירות שהרגה חלק גדול מהמנהיגות של כוח רדואן העילית של חיזבאללה הראתה כיצד יכולות המודיעין של ישראל ממשיכות לחשוף את הפעילים הבכירים של ארגון הטרור. התקיפות המוגברות הן חלק ממה שגורמים רשמיים ישראלים אומרים כי היא גישה חדשה לסכסוך בן כמעט שנה עם חיזבאללה, שהתרחש בתחילה ברקע המלחמה של ישראל נגד חמאס בעזה, אך תופס יותר ויותר את מרכז הבמה. השינוי האסטרטגי של ישראל נועד לזעזע סכסוך חוצה גבולות שעלה ביוקר לשני הצדדים, אך אין לו ירידה דיפלומטית ברורה".

בבלומברג נכתב כי לפי גורמים רשמיים התקיפות של ישראל מסמנות גישה חדשה שמטרתה להשפיל מראש את היכולות הצבאיות של חיזבאללה, כך שהארגון לא יוכל לפתוח במתקפה דומה לתקיפה ב-7 באוקטובר של חמאס בדרום ישראל. "מטרה שנייה היא ליצור את התנאים שעשויים לגרום לחיזבאללה המעורער לעשות ויתורים לגבי מידת הקירבה של חייליו וטיליו לגבול ישראל".

מתוך המידל איסט פורום, מאת מיכאל רובין. לקריאת הכתבה המלאה. 
מתוך וושינגטון פוסט, מאת סאמי ווסטפול, סוזנה ג'ורג'. לקריאת הכתבה המלאה. 
מאמר מערכת מתוך 'אל ג'זירה'. לקריאת הכתבה המלאה. 
מאמר מערכת מתוך 'אל אכבר' הלבנוני. לקריאת הכתבה המלאה.
מתוך הוול סטריט ג'ורנל, מאת קרי קלר לין. לקריאת הכתבה המלאה.
מתוך בלומברג, מאת איתן ברונר. לקריאת הכתבה המלאה. 

3אביבה סיגל שרדה את השבי של חמאס, אבל היא עדיין לא חופשייה

בסוף השבוע פרסם האטלנטיק מאמר שכתבה אביבה סיגל, הישראלית ששוחררה משבי חמאס ושבן זוגה קית' עדיין בשבי, ובו היא מספרת את סיפורם, לקראת נאום שתישא בקונגרס ובאו"ם בימים הקרובים. "הפעם האחרונה שראיתי את בעלי, קית', הייתה ב-26 בנובמבר. הוא שכב על מזרון מטונף על רצפת חדר חשוך ובקושי הצליח להביט בי. בילינו יחד 51 ימים כבני ערובה של חמאס לאחר שנחטפנו באלימות מביתנו ב-7 באוקטובר". המסע הארוך שלי אל מחוץ לעזה היה מלא בפחד ועצב, כתבה סיגל. "לא הצלחתי להפנים את העובדה שהופרדתי מקית', בעלי מזה 43 שנים ובן הלוויה שלי". קית הוא אזרח אמריקאי, כתבה סיגל. "הוא נולד וגדל בצ'פל היל, צפון קרוליינה - גם עיר הולדתו של ג'יימס טיילור, הזמר האהוב עליו. בתחילת שנות ה-20 לחייו הוא עבר לישראל, שם הכרנו. הייתי גננת בגן ילדים, וקית' היה מרפא בעיסוק שעבד בחברת תרופות. קית' הוא האיש הכי אדיב ועדין שאפשר לפגוש. לפני 30 שנה, קית' למד ערבית כדי שיוכל לדבר עם העובדים הפלסטינים בקיבוץ, עימם התיידד במהירות. בתור אדם צמחוני, הוא נאחז בערכיו בשבי. הוא אפילו לא היה אוכל כמה חתיכות עוף קטנטנות כשהטרוריסטים נתנו לנו יותר מהמנה היומית הסטנדרטית של חצי פיתה או כמה כפות אורז".

קית' ואני הוזזנו 13 פעמים כשהייתי בעזה, כתבה סיגל. "מחדרים חשוכים בבתים פרטיים למנהרות אימתניות ללא חמצן, אור או תברואה. התייחסו אלינו באכזריות טהורה, וידענו שאנחנו יכולים למות בכל רגע. היינו מורעבים. היכו אותנו, הושפלנו והוחזקו בתנאים מגעילים בלי שום דרך לדאוג לצרכי ההיגיינה הבסיסיים שלנו. קית' ואני תמיד הוחזקנו יחד עם לפחות חטופה אחת נוספת, ולפעמים עד שלוש. כולן היו נשים צעירות. כל הבנות שהוחזקו איתן עדיין תקועות בעזה. כל אחת מהן עברה התעללות מינית. אני מבלה שעות מדי יום בשיחה עם התקשורת, עם משלחות, פוליטיקאים, ראשי מדינות, קבוצות דתיות וארגונים אחרים. להשאיר את נושא החטופים בראש מעייניהם של אנשים זה הדבר היחיד שאני יכולה לעשות".

הקהילה הבינלאומית, כתבה סיגל, עם הבטחותיה לסולידריות ולתמיכה, "אינה קולטת עד הסוף את הטרגדיה האישית של אלה שנותרו מחכים. אנחנו לא רק סטטיסטיקה או סיפורים. אנחנו אנשים אמיתיים עם משפחות אמיתיות, שנאבקים עבורם בעצב, תשישות ותסכול עמוק ביותר. השבי של קית' אינו רק נושא פוליטי או טרגדיה הומניטרית. זה פצע מאוד כואב ואישי".

מתוך האטלנטיק, מאת אביבה סיגל. קריאת הכתבה המלאה. 

4פתרון אופטימי לסוגיית שתי המדינות

"ברחבי העולם ממשיכים מנהיגים להתחייב לתמיכה בפתרון שתי המדינות", נכתב בפורן אפיירס. "אולם עבור כל מי ששם לב למתרחש בשטח, ההצהרות הללו מרגישות מנותקות מהמציאות. נתניהו ושותפיו לקואליציה מהימין הקיצוני התחייבו שלא לאפשר הקמת מדינה פלסטינית. אפילו מתנגדיו המובילים של נתניהו נזהרים מהרעיון". חוסר ההיתכנות של תוכנית שתי המדינות המוכרת "גרמה לכמה אינטלקטואלים לדחוף במקום זאת לפתרון של מדינה אחת. על פי הצעות אלה, פלסטינים ויהודים ישראלים יהיו אזרחים שווים במדינה הנשלטת על ידי ממשלה יחידה שנבחרה באופן דמוקרטי. פתרון כזה עשוי להיות מטרה ראויה לטווח ארוך, אך לעת עתה, הוא נותר בגדר שאיפה. לא יהודים ישראלים ולא פלסטינים מוכנים להקריב את זכותם להגדרה עצמית לאומית".

אם לא הפתרון המוכר של שתי המדינות ולא פתרון המדינה האחת יעבדו, "אזי הסיכויים לשלום בין שני העמים עשויים להיראות קודרים בצורה בלתי אפשרית. אבל יש אלטרנטיבה: קונפדרציה ישראלית-פלסטינית, הבנויה על עקרונות של שוויון ושותפות, בה ישראלים ופלסטינים יקבלו כל אחד מדינה משלו, נפרדת. יהיו גבולות ברורים וזכות לחוקק חוקים משלהם. אבל לאחר תקופת מעבר, הגבול יהיה פתוח, ולשני העמים תהיה בסופו של דבר הזכות לחיות על פני כל האדמה שבין ירדן לים התיכון, ששניהם רואים כמולדתם ההיסטורית. גופים ישראלים-פלסטינים משותפים ינהלו נושאים החורגים מגבולות כל מדינה, כמו אנרגיה וביטחון חיצוני. יהיו מוסדות משפט משותפים כדי לשמור על חירויות כולם". בדרך זו, נכתב, "קונפדרציה תפתור שאלות הנובעות מחוסר ההתאמה בין אזרחות, לאום ומדינה וכן בין דמוגרפיה, לאום וריבונות. זה יבטיח שוויון הן לישראלים והן לפלסטינים, בנפרד וביחד. וזה יעזור לשתי הקבוצות לשתף פעולה על בסיס שוויוני לאחר עשרות שנים של כיבוש וסכסוך".

מתוך פורן אפיירס, מאת עומר מ. דג'אני, לימור יהודה. לקריאת הכתבה המלאה.