לווייתני אורקה (קטלן). רק שעשוע? / צילום: Shutterstock
אפרת הוא יזם ובעל חברות בתחום האנרגיה הירוקה וחובב טבע. במדור "תרבות חיות" הוא כותב על התנהגותם של בעלי החיים
בסוף השבוע השני של חודש מאי 2020 התקבלה קריאת מצוקה במשמר החופים הספרדי. האות הגיע מספינה טובעת באזור מפרץ קאדיז.
השמיים היו כחולים, השמש זרחה והים היה שקט. לפיכך הפתיעה הקריאה את אנשי משמר החופים, שביקשו להבין את סיבת הטביעה. "הותקפנו על ידי לוויתן והסירה תקועה בלב ים", זעקו האנשים על הסיפון.
● הציפור הפולשת שעלתה על כולן: כך הפכה הדררה לנפוצה בנוף
● ידידו הטוב של האדם יודע לזהות שהוא בסטרס
הדיווח הזה, שנראה כלקוח מתוך הספר הקאנוני "מובי דיק", היה ההתקפה הראשונה של לוויתני אורקה על סירות פנאי בחופי חצי האי האיברי.
צעירים בלהקה נחנכים כיצד לפגוע בסירות
בהמשך אותה שנה, ממאי ועד נובמבר, הותקפו לא פחות מ-52 סירות וניזוקו קשה. חלק קטן מהן טבע, והשאר נזקק לשירותי גרירה לחוף מבטחים.
אופן התקיפה היה דומה בכל המקרים: האורקות, לעתים כלהקה ולעתים כפרטים בודדים, התקיפו את ההגאים של הסירות ושברו אותם בקלות, מה שהוציא אותן מכלל שימוש.
בסוף נובמבר, עם נדידת האורקות צפונה בחיפוש אחר מזונם המועדף, דגי הטונה הכחולה, ההתקפות פסקו כליל.
חצי האי האיברי אינו זר ללווייתני האורקה. למעשה, הוא הבית שלהן מאז ומעולם. האזור מאכלס את אחת הלהקות המפורסמות בעולם, והפרטים שבה הם תושבי המקום ולא נודדים ממנו, זולת מסע קצר בחורף שנועד לחיפוש מזון. בתום המסע, שאורך מספר חודשים, הם חוזרים אל מימיו של חצי האי.
את הלהקה הגדולה והוותיקה מנהיגה אחת מנקבות האורקה המפורסמות בעולם, ששמה כבר יצא למרחקים - גלאדיס.
גלאדיס, יחד עם אחיותיה, מנהלת ביד רמה את הלהקה. היא גם אחראית באופן אישי לתקיפת הסירה הראשונה ההיא במאי 2020.
מאותה שנה ועד היום הותקפו יותר מ-500 סירות, ואף תועדו מקרים רבים של חניכת צעירים בלהקה על ידי בוגרי הלהקה, כיצד ואיפה לפגוע בסירות באופן מיטבי.
מה גרם לאורקות, שעד כה חיו בשלום עם הסירות במימי המפרץ, להתחיל להגיב באלימות כלפי הסירות? התנהגות שלא נצפתה מעולם - לא באזור חצי האי האיברי ולא בשום מקום אחר על פני כדור הארץ - ועוד מלהקה שחיה באזור מאז ומתמיד.
מה כל כך חריג באירוע הזה? ראשית, אורקות לא תוקפות בני אדם ולא רואות בהם מזון. שנית, כל בעלי החיים לא מסתכנים בפגיעה ולא משקיעים אנרגיה בפעולה שלא תביא בסופה מזון לפיהם. במקרה זה, אין שום תועלת המניחה את הדעת בהטבעת הספינות.
הרמז: חתכים עמוקים ממדחף של סירה
כדי לפתור את התעלומה הוזמנו מיטב חוקרי לוויתני האורקה בעולם לחוות דעתם על המקרה החריג. הרמז הראשון למניעי ההתנהגות החריגה הגיע דווקא מתמונה של גלאדיס, מנהיגת הלהקה, שצולמה במקרה על ידי תייר ששט באזור ימים ספורים לפני האירוע הראשון.
בתמונה נראים בבירור לאורך סנפיר הגב של גלאדיס חתכים עמוקים ממדחף של סירה. לכן ההשערה הראשונית הייתה שגלאדיס בעצם פועלת מתחושת נקם. לווייתני האורקה הם בעל חיים תבוני מאוד, ולפיכך מסקנה כזאת בהחלט אפשרית.
השערה נוספת שהעלו החוקרים הייתה שהאורקות בעצם רואים בסירות תחרות על המזון. היות ואין להן את היכולת להבדיל בין סירות דיג לסירות פנאי, הן תוקפות את כולן. עם הצטמצמות הדגה בכל האוקיינוסים ושכלול יכולות הדיג של בני האדם, ייתכן מאוד שהאורקות מזהות ירידה בכמות המזון הזמין במימי המפרץ, ובתור להקה תושבת האזור, מנסות להגן על המצבורים הזמינים לה.
לפי ההשערה שהועלתה, האורקות סבורות שפגיעה בסירות הדיג מנטרלת אותן, ומאפשרת להשיג יותר מזון בלי לחלוק בו עם בני האדם.
חיזוק להשערה זו התקבלה בקיץ האחרון, כשלראשונה מאז החלו הפגיעות, זוהו התקפות גם באזור הצפוני של חצי האי האיברי, אותו אזור שאליו האורקות נוהגות לנדוד כדי לצוד את דגי הטונה הכחולה שכה חשובה לתזונתן. עם התרחבות התקיפות לאזורים אחרים, קיים חשש אמיתי שתעשיית הדיג באזור, המתבססת על הטונה בעונתה, תיפגע באופן משמעותי.
ההשערה האחרונה שהעלו החוקרים הייתה שלווייתני האורקה פשוט רואים בפגיעה בהגאים סוג של משחק משעשע.
בינתיים גורמי הרשויות בספרד נשארים אובדי עצות. הם הורו גם למשייטי הפנאי וגם לדייגים להישאר סמוך לחוף, לשם האורקות אינן נוהגות להגיע, וכך להימנע ממגע עמן.
אולי זאת הייתה המטרה של גלאדיס מלכתחילה: אם האדם מבין רק כוח, כדאי להשתמש בו על מנת לשטט גבול טריטוריאלי דמיוני, שיבטיח את שגשוג הלהקה. עכשיו נראה מי יעבור את הגבול הזה.